מן הכלל אל הפרט
13. סעיף 4(ה) להחלטת בית המשפט המחוזי עוסק במתן תשובות לשאלון והחלטות מסוג זה מנויות בצו בתי המשפט כהחלטות שלא תינתן לגביהן רשות ערעור (סעיף 1(10) לצו). ברנד טוענת כי החלטתו של בית המשפט קמא בעניין זה לוקה בהיעדר הנמקה אך עיון בהחלטה מלמד כי אין מדובר בהיעדר הנמקה כלשהי וכי אף שמדובר בהנמקה קצרה ותמציתית, הנימוק אשר בגינו הורה בית המשפט לברנד להשלים את התשובות לשאלון היה כי התשובות שניתנו על-ידה היו חלקיות ואין להסתפק בהן. בהינתן הכלל שהותווה לעיל לצורך מתן רשות ערעור בסוגי החלטות המפורטים בצו, יש לדחות אפוא את טענתה של ברנד ככל שהיא מתייחסת לסעיף 4(ה) להחלטת בית המשפט המחוזי.
14. סעיפים 4(ו)-4(ח) להחלטת בית המשפט המחוזי מתייחסים לגילוי מסמכים, אך בניגוד לעמדת רמי לוי מקובלת עליי טענת ברנד שמדובר במסמכים ספציפיים ובטענת חיסיון. על כן חל לגביהם החריג המפורט בסעיף 1(10) סיפה של צו בתי המשפט ואין מדובר לכתחילה בסוג החלטה אשר מכוח הצו אין ליתן לגביה רשות ערעור. אך גם לגבי סעיפים אלה מן הראוי לבחון את הטענות שהעלתה ברנד אשר נוגעות לסוגיית היקף ההנמקה הראויה.
על מנת שנוכל לבחון את טענות הצדדים בהקשר זה מן הראוי לשוב ולהציג את סעיפי ההחלטה האלה כלשונם:
ו. לגבי המסמכים שבסעיפים 4.7-4.6 לתצהיר הגילוי הכללי של "רמי לוי" [צ"ל ברנד-א.ח.] יש לפעול בהתאם למצוין בסעיף 87 לבקשת "רמי לוי".
ז. לגבי מסמכים שנחשפו והועברו לעיון "רמי לוי" שלא כדין [המסמך של רשת ויקטורי-א.ח.], יש לפעול בהתאם למצוין בסעיף 95 לבקשת "רמי לוי".
ח. על מסמכים 414, 415 בתצהיר הגילוי הכללי של "ברנד" חל חסיון עו"ד-לקוח ולכן אין לעשות בהם שימוש בהליכים דנן. מקובלת עליי לעניין זה העמדה שבסעיפים 101-96 לבקשת "רמי לוי".
לטענת רמי לוי בית המשפט נימק את החלטתו בדרך של אימוץ טענותיה ואין להתערב בכך. טענה זו מעוררת קושי. לטעמי לא יצא בית המשפט המחוזי בכך ידי חובת ההנמקה אף לא זו התמציתית המוטלת עליו. אין מדובר במקרה שבו "ההנמקה מתבקשת מתוך עצמה", ומשלא נדרש בית המשפט כלל לטענות שהעלתה ברנד בעניינים אלה אל מול טענותיה של רמי לוי, בפנינו החלטה המאמצת באופן "אילם" טענות של אחד הצדדים בלא לנמק ולהסביר מדוע העדיפן על פני טענות הצד שכנגד (השוו: בג"ץ 7/83 ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, 673, 690, פ"ד לח(1) 673, 690 (1984)). בקביעתי זו אין משום הבעת עמדה לגופם של דברים, אך משלא קיים בית המשפט את חובת ההנמקה המוטלת עליו ככל שהדבר נוגע לסעיפים 4(ו) – 4(ח) להחלטה, דין חלק זה של החלטתו להתבטל והדיון יוחזר אליו על מנת שיקבל בסוגיות אלה החלטה מנומקת.
15. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 29.11.2015 הגישה ברנד בקשה להוספת ראיה חדשה בשלב הערעור שעניינה תכתובת עם הממונה על ההגבלים העסקיים הקשורה לסוגיות נושא הבקשה דנן. נוכח המסקנה אליה הגעתי לא ראיתי מקום להיענות לבקשה וטענותיה של ברנד שמורות לה.
סיכומם של דברים, אציע לקבל את הערעור בחלקו, כאמור בפסקה 14 לעיל. עוד אציע כי בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ש ו פ ט ת
השופט ע' פוגלמן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט מ' מזוז:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות.
ניתן היום, כ"ו בכסלו התשע"ו (8.12.2015).