11. נחזור למקרה שלפנינו. על פי קביעות בית המשפט קמא, המצב התקין בו היה היזם נמצא אילו החוזה היה מקוים הוא שהייתה בידיו משאית מדוגמת במאי 2015, וכנגד זאת היה עליו לשלם את יתרת התמורה החוזית. מצב הנזק המוקטן, דהיינו המצב המורע אליו יש להשוות בהינתן נטל הקטנת הנזק, הוא שהייתה בידיו משאית מדוגמת 10.42 חודשים לאחר מכן, והיה נדרש לשלם את עלות ההתקשרות החלופית. לא הוצגו ראיות ביחס לעלות ההתקשרות החלופית, ולפיכך, אין לנו אלא להניח כי הן היו זהות ליתרת התמורה החוזית, וזאת בהינתן העבודה החלקית שבוצעה על המשאית. אם כך, הרי שהפער בין המצב התקין לבין מצב הנזק המוקטן היה בא לידי ביטוי רק בעיתוי קבלת המשאית המדוגמת, ועומד על ערכם של 10.42 חודשי עיכוב, דהיינו, לפי קביעת בית המשפט קמא, 718,980 ש"ח.
[בצורה אינטואיטיבית: היזם אכן היה נדרש לשלם את יתרת התמורה החוזית על מנת לקבל משאית מדוגמת על פי החוזה, אך גם בתחשיב המניח נטל הקטנת הנזק, היה עליו לשאת בעלות ההתקשרות החלופית כדי שתהיה בידו משאית מדוגמת בתום תקופת העיכוב. תחת ההנחה כי יתרת התמורה החוזית ועלות ההתקשרות החלופית שקולות (ואין לפנינו עובדות המצדיקות לסטות מהנחה זו), הרכיבים הללו מתקזזים].
12. סוף דבר: דין שני הערעורים להידחות בכפוף לכך שמסכום הפיצוי לא תנוכה יתרת התמורה החוזית, ועל כן הוא יעמוד על 718,980 ש"ח. בהתאם יש לעדכן את ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו ליזם, ולהוסיף להם 30,000 ש"ח. בנוסף מצאנו לנכון לפסוק ליזם הוצאות בערעור בסכום של 30,000 ש"ח.
ניתן היום, ב' בכסלו התשפ"א (18.11.2020).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט