בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4554/19
ע"א 4609/19
לפני: כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המערערת בע"א 4554/19 והמשיבה בע"א 4609/19: פלדמן איבזור רכב בע"מ
נ ג ד
המשיבים בע"א 4554/19 והמערערים בע"א 4609/19: 1. ליאור שחם
2. ליאור שחם אחזקות בע"מ
ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 22.5.2019 בת"א 2924-12-15 שניתן על ידי כב' השופט גד גדעון
תאריך הישיבה: י"א בחשון התשפ"א (29.10.2020)
בשם המערערת בע"א 4554/19 והמשיבה בע"א 4609/19: עו"ד רפאל יולזרי
בשם המשיבים בע"א 4554/19 והמערערים בע"א 4609/19: עו"ד עידו קוסובר; עו"ד רועי סלוקי; עו"ד עמרי אושפיז
פסק-דין
השופט ע' גרוסקופף:
1. מעשה ביזם, מר ליאור שחם, אשר ביקש, באמצעות חברה שהקים (ליאור שחם אחזקות בע"מ. להלן, יחדיו: היזם) להוציא לפועל רעיון שהגה להקמת "חלל קידום מכירות חדשני" דהיינו "משאית מודולארית שניתן יהיה להפכה לביתן מכירות, או עמדת קידום מכירות ניידת לצורך הפקת אירועי קידום מכירות, ואירועים עסקיים ופרטיים אחרים" (להלן: המיזם). על מנת שהמיזם יקרום עור וגידים, נטל היזם הלוואה, רכש באמצעותה משאית חדשה, והתקשר בהסכם להתאמתה לצורכי המיזם עם חברה המגדירה עצמה כ"מתמחה בייצור, עיצוב, והתקנה של אבזור ודיגום רכבים מסחריים" (פלדמן איבזור רכב בע"מ. להלן: חברת האיבזור).
2. על פי הסכם שנכרת בין הצדדים ביום 9.3.2014 (להלן: החוזה), התחייבה חברת האיבזור להשלים "ייצור ואספקת ארגז משאית" בהתאם למפרט שסוכם (להלן: משאית מדוגמת), וזאת בתוך "עד חמישה חודשים מיום מסירת המשאית" וכנגד 425 אלף ש"ח, מתוכם 30 אחוזים כמקדמה, והיתרה עם ההספקה. המשאית נמסרה לידי חברת האיבזור ביום 16.3.2014, ולמחרת שולמה מקדמה בשיעור 30 אחוזים מגובה התמורה, כפי שהוסכם. ואולם, בחלוף חמשת החודשים האמורים (אוגוסט 2014), העבודות לא הסתיימו אלא התמשכו והתמשכו. על פי קביעת בית המשפט קמא, נתן היזם, בעצמו או באמצעות אחיו, ארכות מעת לעת לחברת האיבזור להשלמת העבודות, שהאחרונה שביניהן ניתנה עד תום חודש אפריל 2015. משלא עמדה חברת האיבזור גם בארכה זו, הודיע היזם ביום 8.7.2015 על ביטול החוזה. בעקבות זאת, ביום 13.10.2015 הושבה המשאית לידי היזם לאחר שכבר בוצעה עליה עבודה מסוימת, והיא נמכרה לצד שלישי בתמורה ל-134,550 ש"ח. כישלון החוזה, הביא מניה וביה לכך שהמיזם מעולם לא יצא אל הפועל. בעקבות זאת הוגשה התביעה נושא הערעורים דנן, במסגרתה תבע היזם פיצוי מחברת האיבזור בגין נזקיו מהפרת החוזה, בסכום של 3,990,895 ש"ח.
3. בית המשפט קמא קבע כי חברת האיבזור הפרה את החוזה בכך שלא סיפקה את המשאית המדוגמת כנדרש עד ליום 1.5.2015, הוא מועד תום תקופת הארכה האחרונה שניתנה לה. בעקבות הפרה זו, ובהינתן התראה שנמסרה במכתב עורך דין מיום 17.2.2015, בוטל החוזה על ידי היזם כדין, וקמה לו זכות לפיצויי קיום בגין הנזקים שנגרמו לו מהפרת החוזה. עוד קבע בית המשפט קמא כי הנזק שגרמה ההפרה ליזם הוא כישלון המיזם, ואולם מחובתו היה להקטין את נזקיו באמצעות פניה להתקשרות חלופית עם ספק אחר, להספקת משאית מדוגמת (להלן: התקשרות חלופית). לפיכך, הפיצוי לו הוא זכאי הועמד על אובדן הרווחים מהפעלת המיזם בתקופה שבין המועד בו הייתה המשאית המדוגמת אמורה להימסר על פי החוזה בשים לב לארכות שניתנו (1.5.2015) לבין המועד בו היה באפשרות היזם לקבל משאית מדוגמת אילו היה מבצע התקשרות חלופית – פרק זמן שהוערך על ידי בית המשפט קמא כמשתרע על 10.42 חודשים (5.42 חודשים עד שנמסרה המשאית בתוספת חודשיים לאיתור התקשרות חלופית ו-3 חודשים להשלמת העבודות על ידי ספק אחר. להלן: תקופת העיכוב). בגין כל חודש עיכוב, זיכה בית המשפט את היזם בפיצוי בסכום שהוערך על ידי מומחית מטעם בית המשפט (רו"ח ענת ברקוביץ') כרווח המשוער שהיה מפיק אילו המיזם היה יוצא אל הפועל – 69,050 ש"ח, ובסך הכל 718,980 ש"ח לכל תקופת העיכוב. עם זאת, מהסכום האמור מצא בית המשפט קמא לנכון לנכות את יתרת התמורה החוזית (דהיינו 70 אחוזים מהתמורה על פי החוזה), בסך 297,500 ש"ח (להלן: יתרת התמורה החוזית), וזאת מהטעם שהיו נושאים בתשלום סכום זה "אילו קוים החוזה, או אילו היו משלימים את דיגום המשאית באמצעות ספק אחר".