--- סוף עמוד 18 ---
המערערת לספר אודות תעודות המניה בבנק רוטשילד. כאמור לעיל, במהלך דיון שמיעת הראיות התברר כי היה אף חשבון נוסף בו הוחזקו מניות דיברסינט על ידי מרדכי (לטענתו שלא הוכחה, בנאמנות עבור המערערת), אשר פרטיו כלל לא נמסרו למשיב. אין מדובר בעניין שולי, אלא בדרך התנהלות מכוונת שמטרתה להסתיר מהמשיב את העובדות לאשורן וודאי שלא לאפשר לו נתיב ביקורת של ממש.
גם בחישוב גובה ההפסדים חלו התפתחויות ושינויים בגרסאות המערערת (לדוגמה, פער קיצוני בגובה ההפסדים בשנת 2011 – כ- 14 מיליון ₪ בדיווח הראשון ומעל 33 מיליון ₪ בוורסיה האחרונה). פער שכזה מתיישב עם ההנחה כי המערערת למעשה לא נשאה בעלויות אותם היא מבקשת לקזז כיום, שכן מניות אלה היו למעשה חלק מתמורה שקיבל מרדכי ממכירת הטכנולוגיה ו/או מפעילות אחרת שלו כמדען הראשי של דיברסינט, תמורה עליה בחר שלא לדווח בישראל ואשר המערערת נועדה להוות כסות לה.
61. המערערת בחרה להתנהל כפי שהתנהלה – הסתרה שיטתית של מידע מהותי מהמשיב וגילוי מידע חלקי, טיפין טיפין תוך כדי הליכי המשפט. חזקה על המערערת אשר הייתה מיוצגת לאורך כל הדיונים במיטב המייצגים, כי ידעה היטב מדוע בחרה לעשות כן. דרך התנהלות זו מחזקת את החשדות של המשיב לפיהם לא המערערת נשאה בעלות המניות שנמכרו וכי הבעלים האמיתי של מניות אלה הוא ככל הנראה מרדכי.
המשיב סבור כי המניות שנמכרו, כולן או חלקן (ואת זאת לא ניתן לדעת לאור טקטיקת ההסתרה בה נקטה המערערת) הן למעשה גלגול של התמורה המקורית ממכירת הטכנולוגיה בידי מרדכי, ולכן הן שייכות לו. אין זה ראוי לאפשר למערערת לזקוף עלות שהיא למעשה תמורה של עסקה שהועלמה מרשויות המס בישראל, ולקזזה כיום כהפסד.
כך או אחרת, המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי המניות שנמכרו שייכות לה וכי היא שנשאה בעלות רכישתן, ולכן אין להתיר לה את קיזוז ההפסדים.
62. בפי המשיב מספר טענות הנוגעות באופן ספציפי לנקודות שונות בחישובים שערכה המערערת. כך לדוגמה מצביע המשיב על סתירות שהתגלו בדיווחים השונים שפורסמו, בנוגע לכמות מניות דיברסינט שהיו בידי המערערת. המשיב אינו מקבל הסברים שסיפקה המערערת בעניין זה, לפיהם מדובר בטעות בהודעה ששלחה דיברסינט לבורסה או שמדובר בטיוטה בלבד.
כמו כן מצביע המשיב על כך כי בידי TD טופס פשוט וברור, בו נקוב מספר המניות שבידי המחזיק בסוף שנה (ראו לדוגמה מוצג 10 למוצגי המערערים). למרות קיומו של טופס פשוט שכזה, אשר הוצג ביחס לחלק מהשנים, המערערת בחרה שלא להציגו ביחס לכל השנים בהן לטענתה כלל לא רכשה מניות חדשות של דיברסינט. בשים לב לחשיבות מועד הרכישה לצורך החישוב בשיטת FIFO, הימנעות מהוכחה ישירה ופשוטה בדבר היעדר רכישות מאוחרות, שומטת את הקרקע מתחת למהימנות החישוב שערכה המערערת. בשים לב לבעיית האמינות הקשה שדרך התנהלותה של המערערת מעוררת, מדובר בפגם מהותי [המערערת מנגד טוענת כי עצם העובדה כי אותו מספר מניות קיים בסוף שנת 2002 (שנת הרכישה האחרונה לטענת המערערת) ובסוף שנת 2010 (ערב ביצוע המכירה הראשונה לטענת המערערת) – מדברת בעד