ג. המשיב טוען כי לכל המאוחר החל משנת 2006 המערערת היא חברה תושבת ישראל, והוא הוציא למערערת שומה לשנת 2006 בסך של כ- 14.5 מיליון ₪ (בסופו של דבר העמיד המשיב את המחלוקת על סכום נמוך במעט, כ- 11.8 מיליון ₪).
ד. שאלת ההכרה בהפסדי הון נוספים שהיו למערערת במרוצת השנים, בסכומים נמוכים יותר [כתוצאה ממכירת קרנות "הרמס", ממכירת שטרי הון "בזיקלנד", והפסדי הון נטענים נוספים].
ה. מחלוקות נוספות שדרשו הכרעה: בקשה לעיון מחדש בהחלטה, ושאלת הטלת קנס גרעון.
בשים לב לאופי השאלות הדורשות הכרעה, ייפרס תחילה הרקע הכללי הנדרש (ואשר נחיצותו המלאה תתברר בהמשך) ולאחר מכן תיבחן כל אחת מהמחלוקות בפני עצמה, בחלקים נפרדים שייוחדו לכך.
--- סוף עמוד 3 ---
עובדות ורקע כללי
1. המערער, אזרח ותושב ישראל, הוא ד"ר למדעי המחשב, ממציא פטנטים, יזם שבבעלותו היו מספר חברות וחוקר באקדמיה.
2. אביו של המערער, מר מרדכי ברקן (להלן: "מרדכי"), עורך דין במשרד ברקן את ברקמן עורכי דין, מהנדס אלקטרוניקה בהכשרתו וממציא פטנטים. גם מרדכי הנו אזרח ותושב ישראל.
3. סבו של המערער, מר חיים ברקמן ז"ל, יליד שנת 1907, עבד כעורך דין במשרד ברקן את ברקמן עורכי דין, והיה אזרח ותושב ישראל אף הוא.
4. בשנת 1994 הוקמה המערערת באיי הבתולה הבריטיים, BVI, אשר בים הקריבי, והיא לא דיווחה על הכנסותיה למשיב עד לשנת 2010, המועד בו לטענתה הפכה לתושבת ישראל.
5. מיום הקמת המערערת ועד לפטירתו בשנת 1998, היה מר חיים ברקמן ז"ל, סבו של המערער (להלן: "הסב"), בעל מלוא מניות המערערת. במועד הקמת המערערת, היה הסב בן 88. לדברי המערערת, המניות הוחזקו עבור הסב בנאמנות על-ידי מר אוטו אלטשולר ז"ל, בעל אזרחות שוויצרית, והוא שניהל מחו"ל את המערערת. לטענת המערערים, לאחר פטירת אוטו אלטשולר בשנת 2007, ניהל את ענייניה בנו, מר דניאל אלטשולר, אף הוא תושב שוויץ, ולצידו כיהנו אף דירקטורים אחרים – כולם תושבי חוץ.
6. בצוואתו הוריש הסב את מניות המערערת, מחצית למערער ומחצית לאביו – מרדכי. לא הוצע הסבר מדוע נכס זה לא נחלק בשווה בין שלושת ילדי המנוח, כמו מרבית נכסיו האחרים של הסב, אלא ניתן בירושה רק למערער (ולא לשאר נכדי הסב) ולאביו מרדכי.
7. לדברי המערערת, בתחילת דרכה פיתחה טכנולוגיה בתחום מערכות תקשורת מוצפנות, ובשנת 1996 היא מכרה את הטכנולוגיה לחברה קנדית בשם The Instant Publisher Inc אשר לימים שינתה את שמה לחב' דיברסינט (ולכן ולמען הפשטות, היא תכונה להלן בשמה המאוחר – דיברסינט) (להלן: "עסקת הטכנולוגיה"). לדברי המערערת (בתשובתה שבתוך מוצג 6 למוצגי המערערים), תמורת המכירה קיבלה היא מזומן בסך של 2.5 מיליון דולר קנדי, וכן כ- 10,234,716 מניות של דיברסינט בשווי של 7.5 מיליון דולר קנדי באותה העת. עסקת הטכנולוגיה לא דווחה למשיב, ולטענת המערערים – בדין לא דווחה.