8. במהלך שנות דיוני השומה סירבה המערערת להשיב על השאלה מי פיתח את הטכנולוגיה שלטענתה היא מכרה, וכן סירבה להציג את הסכם המכר בינה לבין דיברסינט. כמו כן סירבה המערערת להשיב לשאלות המשיב, מה אירע עם מיליוני מניות דיברסינט שלטענתה קיבלה בעסקת הטכנולוגיה.
9. לראשונה במסגרת דיוני ההוכחות בהליך שבפניי, טען מרדכי כי מרבית מניות דיברסינט שהתקבלו בעסקת הטכנולוגיה היו מעין מניות למוכ"ז, וכי הן נעלמו/נגנבו במרוצת השנים מהמערערת. לטענת מרדכי, המערערת ניהלה החל משנת 1999 תביעה נגד דיברסינט וכנגד עוד 8 אחרים בעניין זה [(קרן התביעה הייתה בסך של כ- 25 מיליון $); להלן: "תביעת דיברסינט"], ובמסגרת הסכם
--- סוף עמוד 4 ---
פשרה משנת 2000 (להלן: "הסכם הפשרה") קיבלה המערערת מדיברסינט פיצוי בגין אירוע זה, בדרך של הקצאת מניות ואופציות של דיברסינט.
10. במהלך דיוני השומה ידע המשיב כי המערערת הגישה תביעה כנגד דיברסינט, אולם הוא לא ידע בגין מה, שכן המערערת סירבה למסור פרטים בעניין. מסמכי תביעת דבירסינט והסכם הפשרה, לא הוגשו לבית המשפט, ואין צריך לומר כי הם לא הוצגו בעוד מועד לבחינת המשיב במסגרת דיוני השומה.
לדברי המערערים, אופציות שהתקבלו במסגרת הסכם הפשרה מומשו לאחר מכן למניות, ומניות אלה הן חלק מהמניות אשר בגין מכירתן מתבקשת ההכרה בהפסד.
11. בין השנים 1996 - 2001 כיהן מרדכי, כמדען הראשי של דיברסינט.
12. במהלך השנים הועברו מניות המערערת בין בני משפחת ברקן, משפחתם הגרעינית של המערער ושל אביו מרדכי:
בשנת 2000, כשנתיים לאחר שקיבלו בירושה את מניות המערערת מידי הסב, הועברו חלק ממניות המערער וממניות מרדכי במערערת, לידי שני אחיו של המערער ולידי אמו. תוצאת העברות אלה הייתה כי בידי המערער היו 47% ממניות המערערת, בידי מרדכי היו 6% מהמניות, 22% מהמניות היו בידי יובל – אח המערער, 22% מהמניות בידי ניר – אח המערער, ו-3% ממניות המערערת היו בידי אמו של המערער (ואשתו של מרדכי).
במהלך שנת 2010 הועברו כל מניות המערערת, לידי המערער.
המשיב מציין כי לא סופק הסבר להעברת המניות ולטעם הניצב בבסיסה. בהקשר זה ציין המשיב כי בשנת 2010 הייתה למערערת יתרת עודפים בסך העולה על 13 מיליון ₪, וכי בשנת 2011 משך המערער דיבידנד מהמערערת בסך העולה על 5.6 מיליון ₪, כך שאין המדובר בהעברת מניות נטולות ערך.
13. 2013-2004 - תביעות שלומוביץ וביטוח איילון: בשנת 1997, כך נטען, נתנה המערערת הלוואה בסך של כ- 50,000 $ למר חיים שלומוביץ (להלן: "שלומוביץ"). במועד מתן ההלוואה או בסמוך לכך, רכשו מרדכי ואשתו מאמו של שלומוביץ (גב' מזל שלומוביץ ז"ל) משק בכפר סירקין, כשתשלומי הרכישה שולמו לידי בנה ומיופה כוחה – מר שלומוביץ. ההלוואה הנטענת לא הושבה למערערת, שכן שלומוביץ טען כי אין מדובר כלל בהלוואה אלא בחלק מהתשלום עבור המשק. במהלך מספר שנים, החל משנת 2004, ניהל מרדכי בכובעו כעו"ד הליכים משפטיים בשם המערערת כנגד שלומוביץ להשבת ההלוואה, אלא שתביעתו נדחתה ונקבע כי אין חובה על שלומוביץ להשיב למערערת סכום כלשהו. כתוצאה מכישלון תביעה זו, המערערת תבעה את מרדכי בגין רשלנות, והוא הודה ברשלנותו ושלח הודעת צד ג' לאיילון חברה לביטוח בע"מ.