עו"ד בן דוד: מי יודע?
העד, מר ברקן: אני לא יודע לענות לך.
אזכיר כי המערערת מבקשת כי יוכרו לה הפסדים נטענים בסך של כ- 45 מיליון ₪. אין זה סוג שיתוף הפעולה הנדרש ממי שמבקש כאמור.
82. הסתרת מידע, תוך גילויו החלקי טיפין טיפין, הייתה דרך התנהלות עקבית של המערערים. כך לדוגמה, כפי שכבר הוזכר לעיל, הטענה כי מיליוני מניות דיברסינט, אשר התקבלו, כך נטען, בעסקת הטכנולוגיה – פשוט נעלמו, וכי על עניין זה נסובה תביעה בשנת 1999 (היא השנה בה אף החלו להירכש המניות שבהפסדים ממכירתן מבקשים המערערים כי המשיב יכיר) – נודעה לראשונה בעת חקירתו הנגדית של מרדכי.
--- סוף עמוד 31 ---
במשך שנים בהן נוהלו הליכי השומה והערעורים ואף במסגרת כתבי טענות ארוכים שהוגשו, לא מסרו המערערים נתון זה. בית המשפט הביע תמיהה על דרך התנהלות זו, וכך נענה על-ידי ב"כ המערערים:
וגם בפני בית המשפט לא מצאתם לנכון עד היום בתיאור העובדות לחשוף את הנתון הזה?
עו"ד פרנק: לא רלוונטי לדיון.
המשיב ידע על קיומה של תביעה כלשהי (בסך 25 מיליון $!), בה הגיעו המערערת ודיברסינט בשנת 2000 (שנה בה נרכשות חלק מהמניות שבגין מכירתן מתבקשים ההפסדים) לפשרה, אולם לא נמסר לו כי תביעה זו נוגעת להעלמות מיליוני המניות. אצטט בעניין זה את דו-השיח בין ב"כ הצדדים, וזאת כדי להמחיש כי אין המדובר באי הבנה נקודתית ורגעית, אלא בדרך התנהלות בה בחרו המערערים במודע (עמ' 215, ש' 15-14):
עו"ד בן דוד: איפה הצירוף של הניירות לכתב התביעה? ביקשנו לראות את כתב התביעה.
עו"ד פרנק: אין מחלוקת בעניין הזה, הם ביקשו ואנחנו סירבנו, אין מחלוקת, אדוני.
מהמשך דבריו של עו"ד פרנק עלה כי ייתכן שאף בפני מייצגי המערערים לא היו נתונים מלאים, אולם בצדק אין בכך כדי להפיס את דעתו של המשיב, אשר אמון על פי חוק על בחינה ובדיקה של דיווחים הנמסרים לו.
83. לאמיתו של דבר, עד למועד כתיבת שורות אלה, איני יודע מה אירע לאותם מיליוני מניות אובדות של דיברסינט אשר נטען כי נגנבו/התאיידו מידי המערערת. גם מרדכי לא ידע, או סביר יותר – לא רצה למסור מידע בעניין זה. כך לשאלה הפשוטה שנשאל (עמ' 219 לפרוטוקול) – "מה פירוש התאדו"? - השיב מרדכי:
העד, מר ברקן: מה שאני הבנתי עוד פעם מאוטו אלטשולר, הוא שם את המניות אצל ברוקרים ושם שם את השם של המניות. אחר כך הברוקר העביר אותם למישהו אחר שחתם על certificates מזויף או, היו שם איזשהם פרוד בתוך הסיפור הזה.