ש: הוא חברה ציבורית, נכון?
ת: לא. מדובר במניות שהוחזקו על ידי אוטו אלטשולר אצל ברוקר.
ש: מניות של מי?
ת: מניות של Diversinet.
ש: שהיא חברה ציבורית?
ת: נכון. המניות האלה רשומות על שם ברוקר אחד וברוקר שני, הוא כביכול בעלים של המניות והוא חייב אותם לנוקה. המניות האלה נגנבו, מישהו אחר מה שאני הבנתי, לא הבנתי לגמרי את התסבוכת כי אפשר לכתוב עליה אולי ספר בלשי, שזייפו את החלטות של חברה וגנבו מהברוקרים גנבו את המניות, לכן הברוקרים נתבעו, רשום שנתבעו 9 ברוקרים יחד עם Diversinet.
--- סוף עמוד 32 ---
התרשמתי כי מרדכי הינו איש מבריק, עו"ד מנוסה וממציא פטנטים שהמצאתו הוערכה לכל הפחות (ואין לדעת אם לא בהרבה יותר) ב- 10 מיליון דולר קנדי, ולכן אני מתקשה להאמין כי מרדכי, אשר ידע במשך שנים ארוכות לנהל מאבקים עיקשים בפרשיית שלומוביץ (שם דובר על 50,000 $ בלבד), אינו בקי היטב בפרשיה חמורה זו – במסגרתה נגנבו ממנו לטענתו (כך עולה מהתביעה שלא הוצגה) קרן בסך של 25 מיליון $. מבחן השכל הישר מחייב לא לתת אמון בהצגת דברים זו. מרדכי והמערערים בחרו באופן מודע למנוע מידע זה מהמשיב ומבית המשפט, וחזקה עליהם כי ידעו מדוע.
למעלה מן הצורך אוסיף כי סיפור זה מתמיה גם בהיבט נוסף: לכאורה מדברי מרדכי עולה כי תחת ניהולו הקפדני והמוערך של אלטשולר, נעלמו מניות בשווי כה רב. אזכיר כי המערערת הגישה תביעה נגד מרדכי בגין רשלנות נטענת מצידו בפרשיית שלומוביץ, בסך של 50,000 $. הכיצד זה המשיך אלטשולר האב ואחריו בנו לנהל את המערערת חרף אירוע קשה זה של התאיידות המניות – למערערים פתרונים.
אין צריך לומר כי אירוע זה מעורר בצדק את חשדו של המשיב, לפיו לא מתוארת למשיב ולבית המשפט התמונה האמיתית של הדברים, וכי בהחלט ייתכן כי למעשה בידי מרדכי או מי מטעמו עוד כספים רבים שהם פרי פרשיה עלומה זו.
84. מרדכי גם לא ידע להשיב לשאלה פשוטה נוספת (עמ' 218 לפרוטוקול):
עו"ד בן דוד: אתה יודע להגיד לי איפה נשמרו החלטות של המערערת לאורך השנים, החלטות דירקטוריון?
העד, מר ברקן: אין לי מושג.
ש: אין לך מושג?
ת: אני משוכנע שאצל הדירקטור שטיפל בזה והדירקטור היה בז'נבה, אוטו אלטשולר, אני מאמין ששם הוא החזיק את זה. אני לא ראיתי ומעולם לא התקרבתי לפייל שם, לא ניהלתי ואני לא יודע איזה החלטות שהיו, איזה החלטות שלא היו.
גם אם היה מדובר בחברה המנהלת עסקים בשווי נמוך, תשובה מסוג זה מבעל מניות לא הייתה מקובלת. שעה שמדובר בחברה שנכסיה הנטענים נאמדים בעשרות מיליוני שקלים, על אחת כמה וכמה. אי הצגת החלטות דירקטוריון, אשר צפויות היו לעסוק בעניינים מהותיים כגון הגשת תביעה בסך של 25 מיליון $, וניהול התביעה מול ליהמן אשר בסופה התקבלו כ- 14.5 מיליון ₪, אינה מאפשרת לראות את אופן קבלת ההחלטות בחברה. דומה כי שוב לפנינו בחירה, שאינה מקרית, מצד המערערת, ואשר יש בה כדי לחזק את חשדו של המשיב כי למעשה הכל נוהל בהחלטות שהתקבלו פה אחד – פיהו של מרדכי תושב ישראל.