104. המשיב – לאחר שנות דיוני שומה, וכך גם בית המשפט כעת, ניצבים כאשר התמונה העובדתית הנכונה פרוסה לעיניהם באופן חלקי ומגמתי. תמונה חסרה זו, נובעת מבחירתם המודעת של המערערים שלא לספק את המידע הנדרש. מדובר בעניינים עובדתיים, הידועים למערערים זה שנים ארוכות, והסיבה שאיננו יודעים עד עתה את תמונת הדברים לאשורה – היא בחירתם של המערערים להסתירה. במצב דברים זה, יש מקום להסיק כי המערערים יודעים כי אם הייתה נפרסת מלוא התמונה, היה מתברר כי יש ממש בחשדות שמעלה המשיב. די בכך כדי לקבוע כי במצב דברים זה, לא עלה בידי המערערים לעמוד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחם.
105. למעלה מן הצורך אומר כי אי מסירת התמונה המלאה, מעבר לכך שיש בה במקרה שלפניי כדי לגרום לכך שהמערערים לא עמדו בנטל להוכיח את זכותם לקזז את ההפסדים הנטענים – ובכך די
--- סוף עמוד 47 ---
כדי לדחות את ערעורם בעניין זה, הרי שהיא אף שוללת מהמשיב את האפשרות ליישם את מלוא כלי השומה שהמחוקק הציב לרשותו. כך לדוגמה, בהחלט ייתכן כי אם הייתה נפרסת מלוא היריעה, היה מקום להעלות טענה בדבר קיומה של עסקה מלאכותית – בדרך גיבוש ההפסדים והעברתם לידי המערער באמצעות הפיכת המערערת לפתע לתושבת ישראל ולחברה משפחתית, בה בשעה בה המערער מדווח על רווחי הון – המתקזזים כנגד ההפסדים הנטענים. כמו כן, נוכח העובדות החלקיות שלפנינו, בהחלט ייתכן שהיה מתברר כי רכישת המניות למעשה מומנה מכספים עליהם הייתה חובה לדווח לרשות המס בישראל. במקרה כזה, ייתכן כי הייתה קמה למשיב טענה לפיה המערערים מנועים מלבקש מן המשיב להכיר כעלות בסכומים שלא דווחו לרשויות המס בישראל כנדרש.
כמובן, אלה הן טענות בעלמא, במובן זה שלאור בחירתה של המערערת שלא לספק מידע כנדרש, לא ניתן להעריך כדבעי את מידת תקפותן. אלא שסימני השאלה המתעוררים במקרה החריג שלפניי, בו חוסר שיתוף הפעולה של המערערים הוא עקבי ומתמשך, די בהם, כפי שנכתב לעיל, כדי להביא לקביעה כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה הרובץ לפתחם כדי להוכיח את זכותם להכרה בהפסדים.
106. תיק זה חריג בחומרתו, בחוסר שיתוף הפעולה של המערערים עם הליכי השומה. אין בערעור שלפנינו שאלה האם הנישום מעלים מעיני המשיב חלק מהמידע. העלמת המידע היא נתון, שהמערערים אינם חולקים עליו. הם סירבו להגיש דוחות כספיים לשנים בהן לשיטתם הלכו והתגבשו ההפסדים (השנים מאז רכישת המניות ועד למכירתן), הם סירבו להעביר את הסכם מכירת הטכנולוגיה (במסגרתו התקבלו, לטענת המערערים, מעל 10 מיליון מניות מהסוג שבגין מכירתו מתבקשים ההפסדים), הם סירבו להעביר את מסמכי תביעת דיברסינט (על סך 25 מיליון דולר) ואת הסכם הפשרה (במסגרתו התקבלו אופציות שמומשו למניות שנמכרו ושבגין מכירתן מתבקש ההפסד) וכפי שפורט לעיל, הם לא סיפקו עוד מידע רב שנדרש להליכי שומה תקינים (כגון מסמכי תנועות בחשבונות הבנק, ועוד). העלמת המידע אינה אפוא שאלה בערעור זה, השאלה, בתוך המשחק שמשחקים המערערים עם המשיב – תוך הפרה של כללי התנהלות בסיסיים בהליכי שומה – היא מה מידת הרלוונטיות של המידע המועלם (שאלה אשר בהעדר מידע, התשובה לה לא יכולה להיות נקיה מספקות). כפי שפורט ונקבע לעיל, המידע שלא נמסר הנו רלוונטי לצורך הקביעה מי היה הבעלים של מניות דיבריסנט (והזכאי על כן להכרה בהפסדים), כמו גם להבנת התמונה בכלולתה והשלכות המס הנובעות ממנה.