126. המערער לא הוכיח את נתיב הכסף, קרי כי חברת X היא אכן זו ששילמה לו את הכספים שקיבל, וכי אין המדובר למעשה בחברת קש, המשמשת אותו להעברה לארץ של כספים עליהם לא דווח למשיב, תוך סיווג ההכנסה בדרך הנוחה עבורו (במקרה כאן, לאור ההפסדים הנטענים ממכירת מניות דיברסינט, כרווח הון, אשר קוזז כנגד ההפסדים).
127. סיפורו של המערער אינו הגיוני ואינו אמין, שכן נובע ממנו כי הוא מקבל מחברת X במרוצת השנים תשלומים בהיקף של מיליונים רבים, מבלי שהוא למעשה נותן לה תמורה כלשהי.
128. המערער לא סיפק מידע של ממש, ממנו ניתן היה להשתכנע כי יש אמת בדבריו, מידע ממנו יעלה כי חברת X אכן בעלת פעילות כלכלית אמיתית, וכי היה ביכולתה לשלם למערער את התשלומים ששולמו. ההסתרה בה נקט המערער, במשך שנות דיוני השומה הארוכות, מותירה סימני שאלה של ממש. במצב דברים זה, יש לסווג את הכנסתו של המערער כהכנסה הנובעת מפעילות עסקית או משלח יד שלו בחו"ל, ממנו נבעו ההכנסות אותן בחר כעת להציג כרווחי הון מחברה עלומה – חברת X (תוך שהוא מקזז "רווחי הון" אלה מההפסדים הנטענים כתוצאה ממכירת מניות דיברסינט).
דיון והכרעה
129. במידה רבה, פרשיה זו דומה לזו שנדונה בחלק א' של פסק הדין. במשך שנות דיוני השומה ועל אף שהתבקש שוב ושוב, בחר המערער שלא למסור כל מידע של ממש, באופן אשר יאפשר הליכי שומה תקינים, במסגרתם יוכל המשיב לבחון האם יש אמת בדברי המערער אם לאו. חלף
--- סוף עמוד 53 ---
זאת, המערער בחר שלא לתת בהליכי השומה כל מידע, ורק ערב דיון ההוכחות ובמהלך הדיון, גילה פרטים חלקיים למדיי אודות חברת X ואודות מי שהוא טוען כי הם שותפיו בה.
מדובר בדרך התנהלות בלתי סבירה, אשר מתעורר החשד כי נעשתה באופן מכוון כדי לסכל את הליכי השומה התקינים, אשר מקומם היה לפני שנים רבות במשרדי המשיב.
130. דרך התנהלות שכזו, לא הייתה נחשבת כלגיטימית, גם אם היה מדובר בהכנסות בהיקף נמוך יותר, על אחת כמה וכמה שהיא אינה סבירה כאשר מדובר בהכנסות בהיקף ניכר – כמו אלה שלפנינו.
המערער טוען כי הוא החזיק בשליש ממניות חברה, אשר לטענתו רכשה ממנו בחזרה חלק (קטן) מהן, תוך העמדת שווי החברה על סך של כ- 75 מיליון $. לצד זה, לטענת המערער והעד המסתורי מטעמו – מר Y, שווי חברת X מוערך על-ידי שני בעלי המניות האחרים בחברה בסכום גבוה עוד הרבה יותר – בין 100 ל- 200 מיליון $.