10. מתוך פרספקטיבה זו, נדמה על פני הדברים ניתן לקרוא לתוך סעיף 8 לחוק המשכון, הדן במשכון שהשתכלל ב"הפקדה", גם משכון שהשתכלל בדרך אחרת, היינו, בדרך של רישום (ראו ויסמן, חוק המשכון 227-226 לעניין סעיף 10). אכן, פרשנות מעין זו, מרחיקת לכת בתוצאותיה, שכן במקרה שכזה, פירות הנכס הממושכן, למשל דמי שכירות המתקבלים מהשכרת הנכס המשועבד (יהיה זה נכס מיטלטלין או נכס מקרקעין), יהיו משועבדים לנושה כל עוד הנכס ממושכן לטובתו. זאת אפילו עובר למימוש הנכס בעת אי פירעון החוב (והשוו לעניין ההבחנה הקיימת בין שעבוד קבוע לשעבוד צף כהגדרתו בפקודת החברות – שמשמעותו מתן אפשרות למכור, לסחור ולמשכן את הנכסים המשועבדים עד למועד גיבושו של השעבוד, או אז "יורד" השעבוד ולוכד ברשתו את אותם נכסים מבין הנכסים ששועבדו המצויים באותה שעה בידי החברה. וראו למשל בעניין זה: ע"א 10907/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, [פורסם בנבו] פסקה 9 (22.6.2005)).
11. כאמור, גם סעיף 10 לחוק המשכון מתייחס ל"פירות המשכון", בקבעו כך:
(א) הופקד המשכון בידי הנושה או בידי שומר מטעם הנושה שאיננו החייב (לשניהם ייקרא להלן – המחזיק), לא יהיה המחזיק רשאי להשתמש במשכון או לזכות בפירותיו, אלא אם הרשה זאת החייב בהסכם המישכון או לאחר מכן.
(ב) הרשה החייב את השימוש במשכון או הזכיה בפירותיו, ישלם לו המחזיק, באין הסכם אחר, את התמורה הראויה.
(ג) היה המשכון נושא פירות שמטבעם אינם משתמרים, חזקה על החייב שהרשה למחזיק לזכות בהם.
הווה אומר, באין קביעה אחרת בהסכם, "השימוש" במשכון מופקד בידי נושה או "זכייה בפירותיו" תתאפשר רק אם הממשכן הסכים לכך (סעיף 10(א)). במקרה שכזה על הנושה המחזיק במשכון לשלם לחייב-הממשכן תמורה ראויה בגין השימוש (סעיף 10(ב); וראו: ויסמן, חוק המשכון 205-204, 229-228). הסעיף מתייחס למצב שבו החייב מאפשר לנושה, אשר מחזיק בשעבוד, לעשות שימוש בנכס או לזכות בפירותיו. מדובר אפוא ב"הנאה" שיכול הנושה להפיק מהמשכון. אם השתמש בעל המשכון בנכס ללא רשות או הפיק ממנו פירות, הוא חייב בהשבת ההנאה לבעלים (דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א 528 (מהדורה שניה, 1998); יצוין כי גם סעיף זה חל כאמור רק על "משכון מופקד". אך יש הסוברים כי במקרה זה אין קושי להחיל את הדין בדבר "משכון מופקד" גם על משכון רשום, שעה שממילא לצורך יישום הסעיף נדרש תנאי של הסכמה מצד החייב (ויסמן, חוק המשכון 227-226)). בכל מקרה, אין בסעיף כדי לקבוע כי המשכון חל על פירות הנכס שהופקו מהנכס על ידי החייב.
12. סוגיית גורל פירות נכס משועבד אינה אפוא סוגיה פשוטה ולולי הסכמתם המפורשת של הצדדים לשעבד את דמי השכירות באיגרת החוב, ולולי ויתרו אורן על זכותם זו באופן מפורש וברור במסגרת הסכם הבוררות משנת 1996, נאלצים היינו להתחקות אחר כוחו של שעבוד זה. אלא שדיה לשמחה זו בשעתה הראויה.