תמצית טענות המבקש
34. המבקש מבקש לבסס את טענותיו בדבר פסול ההחלטות שהתקבלו בישיבה על יסוד שני מישורים.
35. המישור הראשון, הוא המישור הפרוצדוראלי. בתוך כך, לטענת המבקש התקיימו קשיים פרוצדוראליים בזימון ישיבת הדירקטוריון נשוא הבקשה, שלאורם יש הצדקה לבטל את ההחלטות שהתקבלו במסגרתה, וכאמור לפחות להמשיך להתלותן בשלב זה. בתוך כך, נטען על ידי המבקש כי בזימון הישיבה, שנשלח בהתראה של 48 שעות בלבד, הוצגו נושאים מורכבים שלטענת המבקש לא נוסחו בצורה בהירה, והנוגעים בחלקם באופן ישיר לתפקידיו של המבקש בחברה, ולהחלטות אסטרטגיות הנוגעות לעתידה של החברה. בנוסף, לטענת המבקש, הזימון נשלח ללא חומרי רקע כראוי וכנדרש בטרם ישיבת דירקטוריון. עוד טוען המבקש כי בחינת פרוטוקול הישיבה נשוא הבקשה לעומת הנושאים שהוצגו בזימון הישיבה, מעלה כי הזימון הסתיר סוגיות רבות שנדונו בישיבה מבלי שפורטו בזימון.
36. בנוסף, טוען המבקש כי טענות המשיבים לעניין בטלותו של הסכם השירותים הובאו בפניו לראשונה אך עם הזימון לישיבה.
37. זאת ועוד, לטענת המבקש ההחלטה על תיקון תקנון החברה מיום 14.07.2019 באופן שמאפשר לשני דירקטורים לכנס ישיבת דירקטוריון, הייתה לא חוקית וזימון הישיבה על בסיסה אינו חוקי בהתאם.
38. המישור השני לטענותיו של המבקש, הוא המישור המהותי הנוגע לזכויותיו של המבקש מכוח התקנון ומכוח ההסכמות בין הצדדים. בתוך כך, לטענת המבקש סעיף 8.2.1 לתקנון קובע בלשון ברורה כי ללא קבלת הסכמתו המוקדמת של המבקש, החברה לא יכולה לקבל החלטה בדבר הדחה או מינוי מנהל, לרבות מנכ"ל לחברה. לטענתו, משלשון התקנון ברורה ובהירה, על החברה לפעול לפיה ולא להעביר את המבקש מתפקידו ללא הסכמתו, ועל כן יש להותיר את המחלוקת בין הצדדים לעניין כוונת הצדדים בעת ניסוח ההוראה להתברר בהליך העיקרי.
39. זאת ועוד, המבקש מבקש לדחות את טענות המשיבים כי הסתיר עובדות רלוונטיות מבית המשפט. לטענתו, לא התייחס בבקשתו להוראה בסעיף 6.1.1 לתקנון כיוון שמדובר בהוראה שאינה בתוקף היום, והמבקש לא סבר כי היא רלוונטיות לצורך הבקשה.
40. בנוסף, לטענת המבקש, זכות הווטו בתקנון אינה משותפת לו ולמשיב כפי שסוברים המשיבים, אלא שלשון סעיף 8.2.1 לתקנון ברורה ומקנה לכל אחד מהמייסדים זכות וטו נפרדת.
41. אשר למאזן הנוחות, עומד המבקש על כך שזה נוטה בבירור לטובתו, שכן הנזקים שעשויים להיגרם לו אם ההחלטות שהתקבלו בישיבה (ונוגעות אליו ישירות) יצאו אל הפועל הם ברורים, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לאחור.
42. לבסוף, המבקש מבקש לדחות גם את טענות הסף של המשיבים. לטענתו, הימנעותו מפנייה לבית המשפט עם הקמת ועדת האיתור נבעה מסברתו כי המשיבים יזמנו אותו לישיבות הוועדה, כך שיוכל לשכנע מצדו כי לא נכון להחליפו כמנכ"ל. לעניין זה המבקש מדגיש, כי ככל שהיה מפעיל את זכות הווטו שלו בעניין מינוי מנכ"ל חדש, היה מפעיל אותה בתום לב, ולא היה מתנגד למינוי מנכ"ל אחר "רק לשם התנגדות".
תמצית טענות המשיבים
43. לשם הנוחות יוצגו להלן טענות כלל המשיבים, במאוחד.
44. לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת שיהוי וחוסר תום לב, שכן לטענתם המבקש מודע כבר חודשים לפעילותה של ועדת האיתור לפרטיה, ועודכן אף עם תחילת הראיונות עם המועמדים לתפקיד המנכ"ל. עוד לטענתם, המבקש בחר שלא לנקוט בצעדים משפטיים על מנת לעכב את דיוני ועדת האיתור. בנוסף, הם מדגישים כי המבקש בחר להסתיר בבקשתו עובדות שאינן נוחות לו, ובפרט את העובדה כי הסכם המייסדים קבע מלכתחילה כי המינוי שלו יהיה כמנכ"ל בפועל ("acting CEO") ולשנה בלבד.
45. לגוף המחלוקת, טוענים המשיבים כי זכות הוטו שניתנה למבקש ולמשיב לא נועדה לחול על כהונתו של המבקש כמנכ"ל. כך לטענתם, פרשנות כזו לזכות הוטו עומדת בניגוד להסכמות בין הצדדים לפיהן המבקש ישמש כמנכ"ל בפועל בלבד ("acting CEO") עד שיאותר לחברה מנכ"ל קבוע. כמו כן, הם מבקשים לעמוד על כך שפרשנות זו של המבקש עומדת בניגוד להוראות הדין, שכן למבקש עניין אישי מובהק בהעסקתו, ולכן לפי הדיון הוא לא יכול ליטול חלק בהצבעה. כמו כן, הם טוענים כי המבקש ויתר על זכות הוטו שלו לעניין מינוי אחר למנכ"ל משעה שלא התייעץ עם הדירקטוריון בתום לב כפי שנדרש ממנו בהסכמי ההשקעה בעת הפעלת זכות הוטו.
46. נוסף על האמור, דוחים המשיבים גם את טענותיו של המבקש לעניין חוקיות הישיבה. לדבריהם, המבקש מודע מזה חודשים לעיסוק בחברה בנושאים שהיו על סדר יומה של החברה. כמו כן, לעניין טענתו של המבקש כי לא צורפו לזימון חומרי רקע, טוענים המשיבים כי כל החומרים הרלוונטיים כבר היו לפני המבקש לאורך תקופת פעילותה של הוועדה. זאת ועוד, המשיבים הציעו למבקש, טרם הישיבה, לספק לו מענה לכל עניין שלא היה ברור לו.
47. בנוסף, לטענת המשיבים, גם אם זכות הווטו של המבקש והמשיב חלה גם על תפקידיהם, לא מדובר בזכות הנתונה לכל אחד מהם בנפרד, שכן לשון התקנון קובעת במפורש כי הזכות ניתן להם יחדיו ("both HaB and YoH"). לטענתם, כל פרשנות אחרת עלולה להביא ל"עריצות המיעוט", שתתבטא ביכולת של המבקש והמשיב לסכל כל החלטה המתקבלת על ידי הדירקטוריון, ולהביא לשיתוק החברה.
48. לבסוף, טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור וחד משמעי לטובתם לאור הנזקים האפשריים לחברה והיעדר האמון של הדירקטוריון ובעלי המניות במנכ"ל שלה בפועל, וביכולתו לנהל את החברה. לטענת המשיבים, המבקש לא הראה אף נזק שעשוי להיגרם לו או לחברה, שלא ניתן לפצות עליו בכסף לאחר מכן. לעומת זאת, אם החברה תיכשל, הנזקים וההפסדים, לרבות עבור המבקש, יהיו גדולים לאין שיעור.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית – מתן סעדים זמניים
49. מטרתו של הסעד הזמני היא שימורו של מצב קיים במועד הגשת הבקשה, לצורך הבטחת מימושו של פסק הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי, כמו גם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין – וכאשר הוכח כי בלא מתן הצו, עלול המבקש למצוא עצמו בעת מימוש פסק הדין בפני שוקת שבורה [ראו למשל רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (28.11.2007); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 859-861 (מהד' 12, 2015) (להלן: "גורן")].
50. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1982 (להלן: "התקנות") קובעת את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להידרש לבקשה למתן סעדים זמניים, וכדלהלן:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".
51. על יסוד כך, וכפי שהותווה בפסיקה לא אחת, כאשר בית המשפט נדרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים: (1) סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים; (2) מאזן הנוחות נוטה לצדו של המבקש – היינו, הנזק שייגרם למבקש בלא מתן הסעד הזמני הינו גבוה אל מול הנזק שייגרם למשיב בעקבות מתן הסעד הזמני.
בין תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", במובן שככל שגובר משקלו של האחד פוחת משקלו של האחר [רע"א 4417/18 בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פסקה 15 וההפניות שם (3.12.2018) (להלן: "עניין בבלפור"); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' יצחק דהן עו"ד, פסקה 17 (26.4.2017); רע"א 972/15 אבו סמרה נ' עו"ד אלכס סקלר, פסקה 13 (17.2.2015); גורן, עמ' 864].
52. במסגרת בחינת נזקו האפשרי של המבקש, על בית המשפט לשקול כשיקול מרכזי את אופי הנזק הנטען – קרי, האם הנזקים הנטענים על ידי מי מהצדדים הם נזקים כספיים ברי פיצוי מעצם טבעם, או שמא מדובר בנזקים בלתי הפיכים (היינו, נזקים שאינם ממוניים גרידא) [עניין בבלפור, פסקה 25; ה"מ 440/79 מיקלוש נ' גולן גלובוס פרודקשנס בע"מ, פ"ד לה(2) 645 (1979)].
53. לצד כל אלו, ובין היתר מכוח חובת תום הלב החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, נדרש בית המשפט לשקול גם שיקולים שבצדק וביושר, ובתוך כך האם הבקשה הוגשה בתום לב, והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש [תקנה 362(ב)(2) לתקנות; גורן, עמ' 864-866].
54. בתוך כך, נדרש גם בית המשפט ליתן דעתו האם מבקש הסעד נקט בשיהוי, שכן הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות [ראו: עניין אלו עוז בע"מ, לעיל, בפסקה 11; רע"א 8630/05 ניר שיתופי- אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, בפסקה 6 (10.4.2007)].
55. לכל אלו נדרשתי בבואי להכריע בבקשה שלפניי, ועל יסוד אלו – מצאתי כי אין מקום להעתר לבקשה למתן סעדים זמניים, ואבאר מדוע.
מן הכלל אל הפרט
56. כפי שעולה מכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, מסיכומיהם, ומהדיון שהתקיים בפניי בבקשה – המחלוקות המונחות ביסוד הבקשה נוגעות לחוקיות ההחלטות שהתקבלו בישיבה מושא הבקשה. מחלוקות הצדדים בעניין זה נחלקות לשני רבדים: הרובד הראשון הוא פרוצדוראלי, במסגרתו חלוקים הצדדים בשאלה האם הזימון לישיבה וכינוסה נעשו כדין; והרובד השני הוא מהותי, במסגרתו חלוקים הצדדים בדבר פרשנות ההסכמות החוזיות ביניהם בעניין זכות הווטו של המבקש בכל הנוגע למינוי מנכ"ל לחברה – זאת, הן ביחס להעברתו של המבקש עצמו מתפקיד המנכ"ל, והן לעניין מינוי מנכ"ל אחר במקומו.
57. לצורך הכרעה במחלוקת מושא הבקשה, אזי בהתאם למסגרת הנורמטיבית עליה עמדתי לעיל, אדרש עתה לסיכויי התביעה ולמאזן הנוחות, בשים לב למאזן הכוחות ביניהם. לאחר מכן אדרש בהרחבה גם לשיקולים שבצדק וביושר, ובתוכם תום לב ושיהוי, שבמקרה דנן היוו שיקולים כבדי משקל בהחלטתי לדחות את הבקשה, וכפי שיבואר להלן.
58. כן מצאתי להעיר בפתח ההכרעה, כי איני סבור שתביעת התובע היא תביעת סרק, והדעת נותנת כי כמייסדה של החברה, עומדות לו זכויות שונות, אשר חלקן אף מצאו עיגונן הן בתקנון החברה, הן בהסכמי ההשקעה שנחתמו מול בעלי המניות והמשקיעים בחברה. אולם יחד עם זאת, לצורך הכרעתי בבקשה למתן סעדים זמניים דנן, הרי שבשלב זה לא עלה בידי המבקש להניח בפני בית המשפט תשתית ראייתית ומשפטית מספקת, לצורך הוכחת זכויותיו הנטענות, בגינן הוגשה הבקשה. כך גם, התשתית העובדתית שהוצגה על-ידי המבקש, נכון לעת זו, הייתה חסרה – ועובדה זו ליוותה אותי גם היא לאורך החלטתי בבקשה.
זאת ועוד, בגדרי בחינת מאזן הנוחות, המהווה נדבך משמעותי בהכרעה בבקשה למתן סעדים זמניים, נדרש בית המשפט לשקול כלל הטענות של הצדדים בהתייחס לתשתית העובדתית המונחת בפניו, וגם לתת משקל הולם לטובת החברה. על כן, על מנת שבית המשפט יתערב בהחלטות שהתקבלו בדירקטוריון החברה, העומדת בעת הזו בפני קשיים ואתגרים שונים שמחייבים מענה – ובתוך כך, מחייבים מנכ"ל שיוכל לנווט את החברה בשיתוף פעולה עם דירקטוריון החברה, הוא זקוק לתשתית לכאורית מספקת שלא הובאה לפי שעה על ידי המבקש. זאת, בייחוד משמדובר בחברת הזנק שקבועי הזמן בה הם קצרים וההחלטות המתקבלות בה בשלבים אלו הן קריטיות.
כל אלה, היוו אף הם שיקולים דרושים לצורך הכרעתי בבקשה דנן, אולם כאמור – הכרעתי במחלוקות הצדדים היא בשלב זה באופן לכאורי ולצורך הכרעה בבקשת הסעדים הזמניים בלבד, ואין בה כדי לקבוע מסמרות ביחס לטענות הצדדים, אשר עוד יידונו בהליך העיקרי שיתנהל בפניי.