16. לעניין חלופת מקום הנכס המניב, פסק בית המשפט קמא כי יש לפרש את הוראת סעיף 14(א) לפקודה, ובפרט את ההוראה המתייחסת להכנסות "שמקורן בנכסים מחוץ לישראל", באופן רחב. לאור זאת, קבע בית המשפט קמא כי ניתן להכיר בשיטות עבודה, שיטות מכירה, מוצרים פיננסיים, מנגנונים שונים וכיוצא באלה, שפותחו על ידי תושב חוזר בזמן מגוריו בחו"ל, כ"נכס" לצורך סעיף 14(א) לפקודה. עוד נקבע כי לצורך הכרה באותם נכסים כחוסים תחת הפטור שבסעיף 14(א) לפקודה, על הנישום להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: הנכסים שפותחו בחו"ל הם בבעלות התושב החוזר, או שיש לו זיקה ממשית אליהם אפילו שאינם בבעלותו; נכסים אלה הם המקור להפקת ההכנסה.
בעניינו של המערער נפסק כי אף לפי הפרשנות הרחבה של המונח "נכס", הלה לא הצליח להוכיח כי יש בידיו "נכס" שמקורו בחו"ל אשר נמצא בבעלותו או שיש לו זיקה ממשית אליו, ואשר בגינו נצמחה לו הכנסה שהיא נפרדת מהמשכורת הרגילה שמשולמת לו בגין עבודתו. נקבע כי המערער לא הוכיח כי ההכנסה ששולמה לו הייתה בקשר לנכסים שטען שפיתח בעבור החברה. כן ציין בית המשפט קמא כי חוזי ההעסקה אינם בגדר "נכס", ואף עיון בהם לא מלמד על קיומן של זכויות בנכסים כלשהם. בנוסף, בית המשפט קמא זקף לחובתו של המערער את העובדה שמנהלו הישיר לא התייצב לעדות, ושהמערער אף לא ביקש להעיד נציג מהחברה שהתנהל מולו בכל הנוגע להתקשרותו בחוזה ההעסקה משנת 2004.
17. אשר לחלופת מקום הפקת ההכנסה, נקבע כי על פי טענותיו של המערער בעניין זה, התמורה שקיבל מהחברה מקורה בשילוב בין "נכס", שלא הוכח קיומו, לבין עבודה אקטיבית שבוצעה על ידו. על כן, קבע בית המשפט קמא כי נדרש לבחון איזה חלק מהכנסות המערער נובע מעבודה אקטיבית אשר בוצעה בישראל ואיזה חלק בוצע מחוצה לישראל. בית המשפט קמא אימץ את עמדתו של המשיב, ואת החלוקה שנערכה על ידו, משמצא כי התשתית הראייתית עליה נסמכת החלטתו של המשיב הייתה מספיקה בנסיבות העניין, וכי התחשיב שבוצע על ידו מבוסס על חוזר מס הכנסה. לעומת זאת, קבע בית המשפט קמא כי יש לדחות את טיעוניי המערער בעניין זה מהטעמים הבאים: אין לקבל את עמדתו של המערער כי סכום ההכנסה החייבת עומד על 0, משום שהדבר מהווה סטייה משומתו העצמית שהגיש לפקיד השומה; לא ניתן גם לקבל את החלוקה של ההכנסות שהציע במסגרת שומתו העצמית מאחר שבמהלך ההליך אמר המערער באופן מפורש כי הדיווח שניתן היה "שרירותי ומלאכותי"; מלבד שומתו העצמית, לא הובאו על ידי המערער ראיות אחרות בדבר האופן שבו יש לפצל את ההכנסה, ואף לא הוצג על ידו כל תחשיב חלופי; עוד נקבע כי אין לקבל את טענת המערער לסעד החלופי השני מחמת הרחבת חזית אסורה, משהטענה לא הועלתה במסגרת דיוני השומה ואף לא בנימוקי הערעור.