23. שנית, לטענת המערער שגה בית המשפט קמא עת קבע כי הכנסותיו אינן נובעות מאותו צרור נכסים שהוכר על ידו. מחד גיסא, הכיר בית המשפט קמא כי המערער פיתח "צרור נכסים", וכן כי החברה נאותה לשלם למערער שכר בעד אותם נכסים, ומאידך גיסא, ובאופן מנוגד לעובדות ולפרשנות הרחבה שהעניק לסעיף 14(א) לפקודה, הגיע למסקנה כי המערער לא הוכיח שהשכר ששולם לו הוא בקשר לאותם נכסים. המערער מדגיש כי כל עבודתו קשורה באותם נכסים שפיתח ומשכך כל הכנסתו מקורה בנכסים אלה, ובמנותק ממקום ביצוע עבודתו. בהקשר זה, מוסיף וטוען המערער כי בית המשפט קמא טשטש הלכה למעשה את ההבחנה בין חלופת מקום הפקת ההכנסה לבין חלופת מקום הנכס המניב, בעוד שמדובר בשני מבחנים עצמאים ונפרדים זה מזה. עוד טוען המערער כי קביעות בית המשפט יוצרות חובות חדשות, שאינן מעוגנות בהוראת סעיף 14(א) לפקודה, כגון החובה להראות גידול בשכרו לאחר שובו ארצה, או הנטל להשוות את שכרו עם שכרם של עובדים אחרים בחברה, או הוכחת הפיצול בהיקף ההכנסות המיוחסות לישראל ואלו המיוחסות לחו״ל.
24. שלישית, טוען המערער כי בית המשפט קמא ביסס את הכרעתו בדבר אי התקיימות חלופת מקום הנכס המניב על טענות שכלל לא הועלו על ידי פקיד השומה, ולחלופין נטענו על ידו רק בשלב הסיכומים, תוך הרחבת חזית אסורה. בפרט, טוען המערער כי לאורך ההליך התמקד פקיד השומה בחלופת מקום הפקת ההכנסה בלבד, ולא בחלופת מקום הנכס המניב, ועל כן לא היה מקום לדחות את התקיימות החלופה האחרונה.
25. לבסוף, טוען המערער כי צווי השומה התבססו על הביקור שערכה נציגת פקיד השומה במשרדי החברה הישראלית, ובפרט על דברי חשבת החברה הישראלית – אשר לשיטתו מהווה עדות לא רלוונטית, ולמצער חסרה באופן משמעותי. משכך, סבור המערער כי היה על בית המשפט קמא לפסול את צווי השומה משום שהתבססו על מידע חסר ולקוי.
טענות פקיד השומה
26. פקיד השומה גורס כי קביעות בית המשפט קמא בדין יסודן. לדבריו, חלופת מקום הנכס המניב איננה רלוונטית בנסיבות העניין, הן משום שהמערער לא הוכיח קיומם של נכסים כאמור והן משום שחלופה זו איננה רלוונטית כאשר מדובר בהכנסות מעבודה. אשר לחלופת מקום הפקת ההכנסה, מדגיש פקיד השומה כי על פי סעיף 4א(א)(4) לפקודה, כאשר מדובר בהכנסה מעבודה יראו את ״מקום ביצוע העבודה״ כמקום שבו נצמחה ההכנסה. בענייננו, מקור הכנסותיו של המערער הוא מעבודה שבוצעה בישראל, בהיותו תושב ישראלי, ועל כן אינן נכנסות בגדר סעיף 14(א) לפקודה.