ג. העברה בנקאית מיום 9.1.2017, על סך של 40,000 ₪, מחשבונם הפרטי של הנתבע ואשתו לחשבון החברה בבנק הפועלים (נספח ז' לתצהיר הנתבע).
לכאורה, מדובר בגיוס כספים נרחב, המסתכם בסך של 258,000 ₪, שיכול להעיד על ניסיון של הנתבע להציל את החברה ולאפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה. אלא, שמצב הדברים לאשורו שונה בתכלית.
ראשית, בשלב זה כבר פנה הנתבע לספקיו השונים (למשל, התובעת וחברת טוביאס שאוזכרה בחקירתו) וביקש לעצור את גביית חובות החברה, להחליף שיקים ולהמשיך בגבייה רק החל מאפריל 2017. היינו, הספקים לא נהנו מהכספים שגויסו והוזרמו לחשבון החברה במועד זה.
שנית, בניגוד לספקים, שהתשלומים המגיעים להם נעצרו ונפרסו בפריסה חדשה ארוכת טווח, המשיך הנתבע לשלם את חובות חברה להם ערב באופן אישי. כך למשל, שולמו תשלומי הלוואות לבנקים או תשלומים לקניון, המובטחים בערבות אישית שלו (ראה עמ' 31, שורות 1 - 26 לפרוטוקול). הכספים שהוזרמו לחשבון החברה לא שימשו לסילוק חובות החברה לספקיה ומטרתם לא הייתה הצלת החברה או למצער, שיפור תזרים המזומנים שלה לצורך סילוק כלל חובותיה. כספים אלו שימשו רק לתשלום לנושים שהחזיקו בערבויות אישיות של הנתבע. הנתבע העדיף נושים שהחזיקו בידיהם ערבות אישית שלו לחובות החברה ופעל בחוסר תום לב לסילוק חובות המסכנים אותו, על חשבון החברה ונושיה הבלתי מובטחים, כדוגמת התובעת.
31. נוכח הנסיבות המפורטות לעיל, יש לבחון האם יש מקום לחייב את הנתבע באופן אישי בחוב החברה כלפי התובעת. קיימים שני מסלולים בהם ניתן לחייב בעל מניות באופן אישי. האחד - באמצעות דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות בין האורגן לבין החברה במסגרתה פעל. השני - הטלת אחריות אישית על אורגן החברה, עקב פעולותיו האישיות, באמצעות דיני החוזים, במדה ולא עמד בהתחייבויות אישיות שלו או דיני הנזיקין, באמצעות עוולת הרשלנות (ראה ע"א 8133/03 עודד יצחק נגד לוטם שיווק בע"מ ואח', פ"ד נט(3) 66).
32. עיקרון האישיות הנפרדת של החברה, המעוגן בסעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, הוא עיקרון יסוד בדיני התאגידים, אולם לא מדובר בעיקרון מוחלט ויש לו חריגים.
סעיף 6 לחוק החברות מתייחס לנסיבות שבהן יתיר בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לבעלי המניות בחברה את זכויותיה וחובותיה. סעיף 6(א) לחוק החברות קובע כי:
"(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה :
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה, לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".