תכלית הרמת המסך היא למנוע שמוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נגד דלתות חמדיה (16.10.2005), ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נגד ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(59 116)). על פי ההלכה הפסוקה, הרמת המסך היא פעולה קיצונית אשר לא נעשית כדבר שבשגרה ויש צורך בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ע"א 4606/90 איטה מוברמן נגד תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353). עצם העובדה שמדובר בהתקשרות עם חברת יחיד או חברה בה אדם אחד הוא הרוח החיה בה, או חברה בעלת הון דל, אין בה כשלעצמה כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות. גם במקרה בו מפר תאגיד את התחייבויותיו או מנהל מו"מ שלא בתו"ל, אין בכך די כדי להרים מסך.
תיקון מס' 3 לחוק (שנכנס לתוקף ביום 17.3.2005), עשה שינוי מהותי בסעיף 6, ובעיקרו החמיר את התנאים בהם ניתן להרים מסך, מתוך מגמה לצמצם את השימוש של בתי המשפט בהליך זה. ראשית, הסדר זה ביטל את המבחן הגמיש שנקבע בסעיף 6(ב) המקורי, כך שמעתה ניתן להרים מסך רק במקרים חריגים וכאשר הנסיבות מצדיקות זאת. שנית, ההסדר הוסיף את יסוד הידיעה, היינו - רק בעל מניות שהיה מעורב באופן פעיל בפעילות אסורה יכול להיות אחראי אישית לחובות החברה בהתאם לסעיפים 6(א)(1)(א) - (ב). אעיר, כי אמנם עצימת עיניים נכללת במסגרת ידיעה, אולם לא די ברשלנות לשם כך. שלישית - על פי התיקון לחוק, אין די ב"מימון דק", קרי - מימון החברה על בסיס הון עצמי מינימאלי - על מנת להביא להרמת מסך. יותר מכך, גם נטילת סיכון עסקי בלתי סביר שוב אינה עילה עצמאית להרמת מסך. רק כאשר אלה מצטרפים לפעילות בניגוד לתכליתה העסקית של החברה תתאפשר הרמת מסך. משמע, כל עוד הפעילות נועדה למקסם את רווחי החברה, מימון דק או סיכון לא סביר, לא יקימו אחריות אישית. רביעית - ההסדר יוצר הבחנה בין בעל מניות פאסיבי לבעל מניות אקטיבי ומכוון להתחשב בגובה אחזקותיו של בעל המניות ובמידה שזה מילא אחר חובותיו לפי סעיפים 192 ו - 193 לחוק החברות. ההפניה לסעיפים 192 ו - 193 מבהירה כי הרמת מסך תעשה ביתר קלות כנגד בעלי מניות שליטה או בעלי מניות הנהנים (בפועל) מהכוח להשפיע על החלטות החברה. הכוונה היא למקד את הליך הרמת המסך נגד בעלי מניות משמעותיים בחברה (להבדיל, למשל, מבעלי מניות קטנים ופאסיביים), בפרט כאלה הנהנים משליטה בה וכפופים לחובת ההגינות כלפיה. למותר לציין, כי בכלל אלה נמנה גם בעל מניות יחיד, שעל פיו יישק דבר. חמישית - התיקון מצמצם את עילת הקיפוח מ"אדם" ל"נושה" בלבד, קרי - קיפוחו של אדם לא יעלה עוד כעילה להרמת מסך, אלא אם הוא נושה של החברה (ראה לעניין זה א. חביב-סגל, "דיני חברות", תשס"ז - 2007, כרך א', בעמ' 318 - 325 וכן, ע"א (מחוזי-ת"א) 1659/08 אמיר בוקס נגד קבוצת וילנאי לשיווק בע"מ ואח' (29.12.2009)).