בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
סע"ש 56458-07-17
לפני:
כב' השופטת רויטל טרנר
נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי חזיזה
נציג ציבור (מעסיקים) מר אריה ציליק
התובע מילאד דאו
ע"י ב"כ: עו"ד אליאס חאזם
–
הנתבעים 1.מטיילי צפת בכנען מוסך דיזל הצפון בע"מ ח.פ. 511687279
2. שמעון אלפסי
ע"י ב"כ: עו"ד הלא ח'יר
פסק דין
1. התביעה שלפנינו עניינה במחלוקת הנוגעת לסיום יחסי עבודתו של התובע, האם הסתיימו על דרך הפיטורים או על דרך ההתפטרות, ובדרישה לתשלום זכויותיו של התובע אשר קופחו לטענתו במהלך תקופת העבודה וסיומה.
רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
2. נתבעת 1 היא חברה העוסקת במתן שירותי הסעות (להלן: הנתבעת או החברה). בזמנים הרלוונטיים היה בבעלות הנתבעת מוסך בו טיפלה ברכבים השייכים לה, וכן נתנה שירותי מוסך ללקוחות חיצוניים. נתבע 2 הינו הבעלים של הנתבעת ומנהלו של התובע (להלן: הנתבע). התובע הועסק על ידי הנתבעת כמכונאי רכב החל מיום 1.2.2011, כאשר לעיתים שימש התובע גם כנהג הסעות.
3. ביום 16.3.2017 הסתיימו יחסי העבודה על רקע ויכוח בין התובע לנתבע שעניינו תיקון אחד מהאוטובוסים של הנתבעת. לטענת התובע, פוטר מעבודתו על ידי הנתבע, ואילו הנתבעים טוענים מנגד כי התובע התפטר מיוזמתו. מחלוקת מרכזית אחרת נוגעת לגובה השכר הקובע ופיצול רכיבי השכר בתלושים. ביום 3.2.2020 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העיד התובע בעצמו ומטעם הנתבעים העיד הנתבע. לאחר ישיבת ההוכחות, הוגשו סיכומים בכתב והשלמת מסמכי חברת הביטוח, והתיק עבר למתן פסק דין.
טענות הצדדים בתמצית
4. התובע טוען כי פוטר מעבודתו לאחר ויכוח עם הנתבע שבסיומו הודיע לו הנתבע כי עליו להחזיר את הרכב שקיבל מהנתבעת וכי העסקתו מופסקת. על כן, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. עוד טוען התובע כי שכרו החודשי היה 10,000 ₪ נטו והחל מחודש 1/2017 שכרו עלה ל- 11,000 ₪ נטו, כאשר בתלושי השכר פוצל סכום זה לרכיבים שונים באופן פיקטיבי שאינו משקף את תנאי עבודתו האמיתיים. על כן, טוען התובע כי יש לחשב את זכויותיו הסוציאליות על בסיס השכר הכולל אשר שולם לו בפועל, כמו גם על יסוד צו ההרחבה בענף המוסכים. התובע מוסיף וטוען כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבע ולחייב את הנתבע באופן אישי בגין זכויותיו, מפני שלטענתו הנתבע נהג בחוסר אמינות, נמנע מתשלום הזכויות הסוציאליות וניכה כספים מתלושי השכר שלו אשר לא הועברו לחברת הביטוח.
5. נוכח כל האמור לעיל דורש התובע את הסכומים הבאים: פיצוי פיטורים בסך 76,842 ₪; תמורת הודעה מוקדמת בסך 12,461 ₪; דמי הבראה בסך 5,292 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 25,070 ₪; פיצוי בגין אי הפרשת תגמולים חלק מעסיק בסך 54,141 ₪; החזר כספים שנוכו שלא כדין תחת רכיב תגמולים- חלק עובד בסך 24,943 ₪; פיצוי בשל אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך 15,000 ₪; פיצוי בשל אי מסירת תלושי שכר ורישום פיקטיבי בסך 50,000 ₪; שכר חודש 3/2017 בסך 7,500 ₪. התביעה עומדת על סך של 271,249 ₪.
6. הנתבעים טוענים מנגד כי התובע התפטר מעבודתו, שכן לא הקשיב להנחיות הנתבע, לא ביצע את המטלות שהופנו אליו והחליט מיוזמתו לנטוש את מקום העבודה. על כן, טוענים הנתבעים כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים וכי יש לחייבו בתשלום תמורת הודעה מוקדמת. עוד טוענים הנתבעים כי תנאי העסקתו של התובע משתקפים בתלושי השכר ושולמו כדין, שכן סוכם כי שכרו של התובע יעמוד על סך 300 ₪ ליום עבודה, כי התובע יעבוד שישה ימים בשבוע (בימים א'-ה' יעבוד בין השעות 07:30-15:30 וביום שישי בין השעות 07:30-13:00), וכי זמן הנסיעה מביתו של התובע לעבודה וחזור נחשב במניין שעות העבודה. בנוגע לשעות הנוספות טוענים הנתבעים כי סוכם כי התובע יתוגמל על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה, כאשר שכרו הכולל לא יפחת מסך של 10,000 ₪ נטו. כמו-כן טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע בשל העדר יריבות משפטית, כאשר נסיבות מקרה זה אינן מהוות חריג המצדיק את הרמת מסך ההתאגדות.
7. בנוסף טוענים הנתבעים מספר טענות קיזוז: החזר הלוואות שנתנו לתובע בסך 14,215 ₪; פיצויי עבור אי מתן הודעה מוקדמת בסך 6,600 ₪; תשלום עבור 3 ימי חופשה שקיבל ביתר בסך 900 ₪; הפרשות לביטוח פנסיוני ביתר בסך 5,648 ₪ ותשלום עבור 4 ימי הבראה שקיבל ביתר בסך 1,512 ₪. לפיכך מבקשים הנתבעים לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע סך של 20,674 ₪.
דיון והכרעה
האם התובע פוטר מעבודתו
8. המחלוקת העיקרית בתיק עניינה בשאלת אופן ניתוק יחסי העבודה, האם התובע פוטר או התפטר מעבודתו. הלכה פסוקה היא כי ביסוד פיטורים או התפטרות, הצד הפועל נותן ביטוי אשר אינו משתמע לשני פנים לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום. כאמור לעיל, לתובע ולנתבעים גרסאות שונות לגבי אופן ניתוק יחסי העבודה, ולפיכך עלינו לבחון את גרסאותיהם ולקבוע איזו גרסה מהימנה עלינו. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ועיינו במסמכים בתיק, נתנו אמון בגרסת התובע ולכן אנו סבורים כי הנתבעים הם שבחרו לנתק את יחסי העבודה עמו, כפי שיפורט להלן.
9. נסיבות סיום העבודה משתרעות על פני יומיים, במהלכם התגלה בין התובע לבין הנתבע ויכוח חריף הנוגע לתיקון הנדרש באחד האוטובוסים. ביום 16.3.2017, נדרש התובע לטפל באוטובוס תקול מחוץ למוסך (להלן: היום הראשון), ומרבית העובדות הנוגעות ליום זה אינן במחלוקת: התובע נסע עם רכבו לאזור ביריה על-מנת לבצע חילוץ אוטובוס, וכשסיים את הטיפול באוטובוס, ביקש ממנו הנתבע להוביל את האוטובוס בחזרה אל המוסך. התובע סירב לחזור עם האוטובוס אל המוסך בטענה כי האוטובוס אינו תקין. בשלב זה הגיעו הנתבע ובנו למקום, הנתבע נהג בחזרה עם האוטובוס לכיוון המוסך ובנו של הנתבע הסיע את התובע בחזרה. התובע הגיע עם בנו של הנתבע למוסך בסמוך לשעת סיום עבודתו, השאיר את מפתחות המוסך במקום, נטל את רכבו והחל לנסוע לביתו. בשלב זה שלח הנתבע לתובע מספר מסרונים, בהם כתב כי התובע נדרש לשוב לעבודה, שאם לא יעשה כן, יהיה עליו להגיש מכתב התפטרות ולהחזיר את רכבו. התובע לא ענה להודעותיו של הנתבע.
10. הנתבעים טוענים כי יש לראות בהתנהגותו של התובע ביום זה משום התפטרות, נוכח סירובו לבצע את העבודה הנדרשת, נטישת המוסך תוך השארת המפתחות והתעלמות מפניותיו של הנתבע. אולם לאחר בחינת הראיות מצאנו כי אין במעשיו ובהתנהגותו של התובע כדי להצביע על רצונו לסיים את עבודתו. התובע הסביר כי סירב לנהוג באוטובוס חזרה למוסך, כיוון שלעמדתו האוטובוס לא היה תקין, ובתגובה התפרץ בין השניים ויכוח קולני: "הוא צעק וקילל, התקשרתי מיד לבנו ואמרתי לו שיבוא לאסוף אותי". עוד הסביר התובע במהלך עדותו כי לא ענה להודעות הנתבע מחמת כעס וכי הניח כי לאחר שיירגעו הרוחות יוכל להמשיך את עבודתו כסדרה. התובע הסביר בכנות רבה את הלך הרוח מהרגע שיצא מהמוסך ועד לשעות הלילה, וכן התרשמנו מכנות דבריו בנוגע לסיבה בגינה בחר שלא לענות להודעות הנתבע: "כן, הוא ביקש ממני משהו קרוב לארבע, עשרים לארבע אחרי שכבר הלכתי הביתה... במהלך השיחה לפני שהלכתי הביתה הוא קילל והתעצבן ולא יעלה על הדעת שאדבר איתו, לא רציתי לשמוע". עוד הסביר שלעיתים חילופי הדברים בינו לבין הנתבע מתבצעים תוך הרמת קול ושימוש בלשון בוטה: "זו לא פעם ראשונה, לפעמים גם הוא וגם אני מקללים אבל הדרישה הפעם היתה מעל ומעבר". בסוף דבריו הסביר כי הוא לא החזיר את רכבו באותו היום, למרות דרישתו של הנתבע כיוון ש"לא ידעתי שהוא לקח ללב וזה נגמר. הופתעתי שהוא לא רצה לדבר ולא רצה לתקשר כי חזרתי למחרת דרך אגב... זה לא פעם ראשונה שאנו רבים. זה לא פעם ראשונה שהיו צעקות וקללות והיה מסתדר למחרת, הייתי הולך הביתה נגמר, הוא ישן וקם עם ראש אחר וגם אני וזהו נגמר. גם בלילה לא חשבתי שיש לו כזה כעס ששלח לי הודעה בעשר בלילה שאחזיר את האוטו, גם לא התייחסתי לזה. בשעה חמישה לעשר שלח לי הודעה שאחזיר את הרכב, לא התייחסתי ולא התקשרתי אליו כי לא רציתי להבעיר את הנושא יותר."
11. אל תצהירו של הנתבע צורפו מסרונים שנשלחו מהנתבע אל התובע, אשר מחזקים את דבריו של התובע. התובע טען כאמור כי נדרש לנהוג באוטובוס שאינו תקין ואכן הנתבע כותב לתובע: "תחזור למוסך צריך לתקן את האוטובוס עכשיו". תוכן מסרון זה עומד בסתירה לטענתו של הנתבע בחקירה הנגדית: "לא לתקן את האוטובוס, לבדוק את האוטובוס על הליפט שהאוטובוס בסדר כי הוא תיקן אותו כבר בבריה הוא לא רצה לחזור עם האוטובוס". כשנשאל הנתבע במהלך עדותו בנוגע לסתירה זו השיב כי "האוטובוס לדעתי היה תקין וגם לדעתו אבל הוא לא רצה לנסוע באוטובוס כי הוא עשה פוזות כדי לפטר אותו. האוטובוס היה תקין אבל העלינו אותו על הליפט. הוא צריך לעבוד עד 16:30". הנתבע לא הסביר את הסתירה בדבריו, בנוסף לא הסביר מדוע התובע היה צריך לעבוד עד השעה 16:30 כאשר שעות העבודה שלו הן 07:30-15:30. זאת ועוד, בהמשך עדותו סתר הנתבע את דבריו שוב כי "לא, לא משאירים אוטובוס מקולקל במוסך, האוטובוס הזה היה מסיע תיירים או תלמידים". התבטאויות אלו מלמדות כי אכן הרכב לא היה תקין וכי נדרש לבצע בו תיקון או לכל הפחות לבדוק האם נדרש תיקון כלשהו.
12. סירובו של התובע לחזור אל המוסך לאחר שיצא לביתו, כאשר הדבר נעשה בסמוך מאוד לסיום יום העבודה הרגיל, אינו מהווה התפטרות בנסיבות המקרה, אלא תגובה נסערת להתבטאויותיו של הנתבע כלפיו.
13. הנתבעים טוענים כאמור כי בסמוך לשעה 16:00 עת נכנס התובע אל המוסך, השליך את מפתחות ושלט המוסך לאחד העובדים, דבר המעיד לטענתם על התפטרותו של התובע: "אחרי שעליתי להביא את האוטובוס היה במקום עובד והתובע בא אלי ואמר לו "תיקח את המפתחות ואת השלט, שילך לעזאזל הוא והעבודה שלו, לא עובד עם חיות ועם בהמות" כאשר אני באתי למוסך עם האוטובוס, שאלתי את אלכס איפה התובע הוא אמר הלך הביתה, אמר קח את המפתחות ואת השלט, אמר שתלך לעזאזל ושהוא לא עובד עם בהמות כנראה בגלל שדיברתי לא יפה ...". הנתבע בחר לא להעיד את העובד לצורך חיזוק גרסתו. מנגד התובע הסביר באופן משכנע את הסיבה בגללה הניח את המפתחות והשלט במוסך והסביר כי "כשלא הסכמתי לרדת עם האוטובוס כשניסיתי לחלץ אותו, אז הבן שלו הקפיץ אותי והוא עלה עם הבן שלו חזרה לצפת עם האוטובוס. ידעתי שהוא משאיר את המפתחות של המוסך והשלט של השער בכל מיני רכבים והוא מתמיד מחפש אז השארתי כי המוסך היה סגור כדי שיוכל להיכנס עם האוטובוס". זאת ועוד, מדבריו של הנתבע עצמו עולה כי גם לגישתו השארת המפתחות נעשתה כתגובה כועסת לדרך שבה הוא התבטא כלפי התובע מוקדם יותר.
14. התבטאותו של הנתבע כלפי התובע אינה מהווה פיטורים, שכן נבעה מהתרגזותו הרגעית. במסרונים הראשונים שנשלחו בסמוך לשעה 16:00, כתב הנתבע לתובע כך: "תחזור למוסך צריך לתקן את האוטובוס עכשו; אם אתה לא בא תשים מכתב התפטרות עכשו ותחזיר את הרכב; לא מחר ולא יום ראשון; אתה ממש גבר תתבייש". לקראת השעה 22:00 כתב הנתבע "מחר יום שישי אתה מחזיר את הרכב ולא נישאר איתו בבית", ולמחרת בבוקר בסמוך לשעה 7:30 כתב "בוקר טוב אם הפסקת לעבוד במטיילי צפת תחזיר היום את הרכב אסור לך להחזיק אותו לא מודיע לך עוד פעם". אמירות אלו אינן מהוות ביטוי לרצונו של הנתבע לנתק את יחסי העבודה, אלא מדובר בפרשנות שנתן הנתבע להתנהגותו של התובע. גם ההנחיה להחזרת הרכב נבעה מכך שהנתבע ראה את התובע כמי שמבקש שלא לחזור לעבודתו, וכן מכעסו הרגעי של הנתבע.
15. על כן, התנהגות הצדדים ביום הראשון אינה מהווה פיטורים או התפטרות, אלא לכל היותר חילופי דברים שנאמרו בכעס. אנו סבורים כי המחלוקת העיקרית עניינה בהתנהלות הצדדים ביום למחרת. מוסכם על הצדדים כי התובע הגיע בבוקר למוסך מאוחר מהרגיל ולא בבגדי עבודה, אולם גם אלו אינם מעידים על התפטרות, אלא על רצונו של התובע לברר האם הנתבע מעוניין בהמשך עבודתו. ביחס ליום זה הסביר התובע כי הגיע בשעות הבוקר אל משרדי הנתבעים על מנת להחזיר את רכבו כפי שהורה לו הנתבע במסרונים: "...למחרת הגעתי אליו אמנם לא בשעות שאני בא אליהם לעבודה, באתי בשעה מאוחר כי רציתי לשמוע אותו. הוא אמר לי שהוא לא רוצה לדבר, שהוא בעל הבית שהוא מחליט ושאני מפוטר... הוא לא רצה לתקשר וגם לא רצה לתת לי את המספר של הסוכן הביטוח כדי שאדע כמה יש לי בקופה. גם אמר לבנו שלא יתן לי. כשנכנסתי אליו הופתעתי, יש לו רשימה של מה אני חייב לו לא רצה לדבר יותר מידי, אמר לי "זה מה שאתה חייב לי אתה צריך להביא את הכסף מיד, עבודתך הופסקה וזהו". השיחה היתה קצרה מאוד "אני בעל הבית אני מחליט". שוכנענו מדבריו של התובע כי הגיע באיחור למוסך באותו בוקר שכן לא היה בטוח בדבר כוונתו של הנתבע והאם אכן חילופי הדברים מהיום הקודם מלמדים על רצונו בסיום עבודתו במוסך. עוד טען התובע כי באותו הבוקר הגיע לעבודה מתוך רצון לשמוע את דבריו של הנתבע, אולם הנתבע "אמר לי שהוא לא רוצה לדבר, שהוא בעל הבית שהוא מחליט ושאני מפוטר". נתנו אמון בגרסתו של התובע, אשר מלמדת בבירור כי הנתבע הוא שהודיע לתובע בבוקר יום 17.3.2017 על רצונו לסיים את יחסי העבודה.
16. הנתבע נשאל בחקירה הנגדית לגבי המסרון אשר נשלח בבוקר הפגישה, בו נכתב כאמור "בוקר טוב אם הפסקת לעבוד במטיילי צפת, תחזיר היום את הרכב, אסור לך להחזיק אותו לא מודיע לך עוד הפעם". הנתבע טען כי אין בדברים אלו משום אקט פיטורים, אולם כאשר נשאל "נכון שאתה אם כך פיטרת את התובע", השיב "כן, אם הוא לא חוזר, תקרא בהמשך...". בעניין גמר החשבון טען התובע כי באותו הבוקר העביר לו הנתבע מסמך הכולל את החזרי ההלוואה, ומנגד הנתבע בתצהירו טען כי התובע ביקש ממנו לבצע עמו גמר חשבון. עם זאת בעדותו בבית הדין מסר הנתבע גרסה אחרת, שתומכת בגרסתו של התובע. כך הסביר הנתבע: "כשהוא הגיע אחרי הויכוח הוצאתי את המסמך מאחורי המחשב. שאלתי אותו "למה הלכת הביתה" אמר לי "אני קובע ואף אחד לא יקבע לי מה לעשות" אמרתי לו "אין בעיה, אני בעל הבית ואני קובע, אני מפרנס אותך אתמול השארת את המוסך ככה, והשארת את המפתחות" הוא אמר לי תשלם לי את המגיע לי אמרתי לו שלפני כמה חודשים קיבל 14,000 ₪. כך שאין סיכוי שהחזיר אותם בחודשיים". עינינו הרואות כי על-פי עדותו של הנתבע, התובע לא ביקש לבצע גמר חשבון, וזאת בניגוד לנטען בתצהירו, אלא הנתבע הוא שיזם את חישוב הסכומים המגיעים לנתבעת בגין ההלוואות.
17. עדותו של התובע בנוגע לסיום עבודתו אצל הנתבעים הייתה קוהרנטית ועקבית. התובע לא היסס בתשובותיו, ידע להסביר את נסיבות סיום העסקתו בצורה רהוטה ושוטפת, ולכן מצאנו כי הוא אמין בגרסתו. מנגד לא נתנו אמון בגרסתו של הנתבע, בין היתר, בגלל הסתירות בעדותו, ולפיכך שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו.
שכר הקובע
18. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד במוסך בימים ובשעות שפורטו לעיל, וכי שכרו החודשי שולם לו בפועל בהתאם לתדפיסי חשבון הבנק. הצדדים חלוקים באשר לגובה שכר היסוד של התובע ואילו רכיבי שכר נכללים בשכרו הקובע. נפנה למחלוקות אלו כעת.
הסכם עבודה
19. הנתבעים הציגו מסמך שכותרתו "הסכם עבודה" מיום 28.1.2011 לפיו "סוכם ביננו כי דאו מולד יתחיל לעבוד ב 1.2.2011 בסכום של יום עבודה 300 ₪ ובנוסף יקבל שעות נוספות לפי העבודה אך לא פחות מסכום כולל של 10,000 ₪ לחודש באם לא יהיו שעות נוספות ישולם על ידי בונוס היתרה, תחילת עבודה ב 7:30-16:30 שאר השעות נסיעה הלוך ושוב יהוו שעות נוספות", לטענתם מסמך זה נכתב בנוכחות ועל דעתו של התובע (להלן: הסכם העבודה). התובע טוען כי אינו מכיר את ההסכם ואינו חתום עליו שכן סיכם את תנאי עבודתו מול אשת הנתבע, גב' אלפסי.
20. בפסיקה נקבע כי "בהיעדר חוזה עבודה בכתב, בו ניתן פירוט לגובה שכרו של העובד (על רבדיו השונים) או הודעה לעובד או כל מסמך אחר המלמד על תנאי השכר, החובה מוטלת על המעסיק להוכיח כי השכר ששולם לעובד אינו כנטען על ידו. נטל זה להוכחת גובה שכרו של העובד לא הורם, באשר לא הובאה בהליך לפני בית הדין האזורי אף לא ראשית ראיה לסתור את טענות העובד". בענייננו, אומנם הנתבעים הציגו הסכם עבודה, אולם כאמור עצם קיומו שנוי במחלוקת. זאת ועוד, הסכם העבודה אינו עומד במלואו בתנאיו של חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, וממילא הוא אף אינו משתקף בתלושי השכר, בין היתר מאחר ושכרו היומי של התובע לא עמד לאורך כל התקופה על סך של 300 ₪ ליום: כך למשל, בחודש 9/2012 נרשם בתלוש כי השכר היומי הינו 180 ₪, בחודשים 10/2012-11/2012 השכר היומי נרשם בסך 190 ₪, בחודשים 9/2013-12/2013 נרשם בתלושים שכר יומי בסך 200 ₪ ובחודשים 10/2014-1/2015 נרשם שוב שכר יומי בסך 190 ₪. בשאר החודשים, נרשם אומנם שכר יומי בגובה 300 ₪, אולם הנתבעים לא הציגו כל הסבר מדוע הופחת השכר היומי בתלושים מפעם לפעם ומדוע אין התאמה בין התלושים לבין הסכם העבודה. על כן, משקלו הראייתי של הסכם העבודה נמוך.
מהימנות תלושי השכר
21. התובע טוען כאמור כי סוכם עם הנתבעים על שכר חודשי נטו בסך 10,000 ₪, והחל מחודש 1/2017 עלה השכר החודשי לסך של 11,000 ₪ נטו, כאשר שכר זה שולם עבור עבודה בשעות רגילות בלבד ולא בגין עבודה נוספת או זמן נסיעות. הנתבעים טוענים כי שכרו של התובע חושב על בסיס שכר יומי של 300 ₪ וכן שולמה תוספת עבור שעות נוספות המשקפת את זמן הנסיעה לעבודה במהלכה נדרש התובע לאסוף עובדים או לבצע מטלות שונות. על כן, טוענים הנתבעים כי יש לתת אמון בתוכנם של תלושי השכר.
22. תלוש שכר מהווה ראיה לאמיתות תוכנו למעט אם הוכח אחרת, ונטל הראייה מוטל על המבקש לסתור את תוכנו של התלוש. הטענה בדבר פיקטיביות תלושי השכר יכולה להיטען בנסיבות שונות ולכן "הבחינה הנדרשת היא פרטנית ובשים לב לנסיבות המיוחדות של המקרה והמארג הראיתי הנפרס". התובע נשען בטענתו כי תלושי השכר פיקטיביים על שני אדנים מרכזיים: ראשית - כי אין התאמה בין השכר הכולל בתלושי המשכורת לבין הסכומים שקיבל בפועל; שנית – כי פיצול השכר בתלושים לרכיבים שונים אינו משקף את אופן עבודתו של התובע. לאחר עיון בתלושי השכר ובמכלול הראיות והעדויות, מצאנו כי יש לקבל את טענתו של התובע, כפי שיוסבר להלן.
23. באשר להתאמת השכר לתשלום בפועל, התובע הציג את תדפיסי חשבון הבנק שלו, מהם עולה כי החל מחודש 9/2012 ועד לחודש 1/2017 מידי חודש בחודשו התקבל בחשבון הבנק שלו שכר חודשי מהנתבעים בסך 9000 ₪, והחל מחודש 1/2017 ועד סיום עבודתו התקבל בחשבון הבנק שלו שכר חודשי בסך 10,000 ₪. התובע נשאל במהלך עדותו "שורת הנטו תמיד קיבלת בחשבון הבנק" והשיב כי "כן, בדקתי בבנק מה שסיכמנו הוא עמד בזה". השוואת תדפיס חשבון הבנק עם תלושי השכר מעלה כי אין התאמה בין השניים: מעטים הם התלושים בהם נרשם שכר נטו של 10,000 ₪ או 11,000 ₪, ובמרבית החודשים נרשם שכר בקירוב (כך למשל 9,686 ₪ בחודש 2/2011; 9,545 ₪ בחודש 5/2015; 9,669 ₪ בחודש 2/12015). ישנם חודשים רבים בהם נרשם בתלושים שכר נטו הנמוך משמעותית מהשכר ששולם בפועל לחשבון הבנק. כך למשל, בחודש 11/2014 נרשם בתלוש שכר נטו בסך 4,886 ₪ ואילו בפועל שולם לתובע באותו החודש 9,000 ₪; בחודש 9/2015 נרשם בתלוש שכר נטו בסך 5,000 ₪ ואילו בחשבון הבנק התקבל שכר בסך 9,000 ₪; ובחודש 12/2016 נרשם בתלוש שכר נטו בסך 4,492 ₪ ובפועל שולם לתובע שכר בסך 9,000 ₪. פערים דומים עולים גם מהתלושים לחודשים 12/2014 עד 12/2015, ו- 10/2016 עד 11/2016.
24. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נטל הלוואות מהנתבעים ואלו קוזזו משכרו החודשי של התובע מידי חודש בחודשו, והנתבע אישר במהלך עדותו כי כל חודש קיזז משכרו של התובע החזר ההלוואה קבוע בסך 1000 ₪: "החומר נמצא אחרי המחשב כל הזמן. הייתי מוצא מהמחשב את הדף ורושם מה הוא קיבל וכל הפקדה לחשבון שלו, הבת שלי היתה מורידה 1,000 ₪ מהחשבון". הנתבעים לא טענו בשום שלב כי החזר ההלוואות עמד בחודשים מסוימים על סך של 4,000 ₪ או 5,000 ₪, ולא סיפקו כל הסבר לפער בין תלושי השכר לבין הסכומים ששילם לתובע בפועל.
25. על כן, בצירוף שכרו החודשי של התובע כפי שהתקבל בפועל בבנק והקיזוז של החזר ההלוואה, שוכנענו כי שכרו החודשי של התובע כפי ששולם לו בפועל החל מתחילת עבודתו עמד על 10,000 ₪ נטו והחל מחודש 1/2017 ועד לסיום עבודתו על 11,000 ₪ נטו. חוסר ההתאמה הברור בין תלושי השכר לבין הסכומים ששולמו בפועל לתובע מערער משמעותית את מהימנות התלושים.
26. באשר לפיצול רכיבי השכר, מעיון בתלושים עולה כי הם הורכבו מרכיב 'משכורת' ושלושה רכיבים נוספים של 'שעות נוספות 125%', 'שעות נוספות 150%' ורכיב 'בונוס'. הנתבעים טוענים כאמור כי מדובר ברכיבים המשקפים עבודה בשעות נוספות בפועל, או השלמה לשכר שהוסכם עם התובע, ואילו התובע טוען כי ביצע שעות נוספות לעיתים רחוקות ולא קיבל בונוסים בפועל.
27. סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, מורה למעסיקים לנהל פנקס שעות עבודה המפרט את מלוא שעות עבודתו של העובד. אין מחלוקת כי הנתבעים לא ניהלו רישום נוכחות כלשהו של התובע, על אף שלא היתה מניעה לעשות זאת שעה שרוב עבודתו של התובע בוצעה במוסך. הנתבעים הגישו יומני עבודה, אולם אין בהם רישום מלא של ימי העבודה, ואף אם נרשמו ימי עבודה מסוימים, הם אינם כוללים את שעות עבודתו של התובע.
28. מעבר לכך, מעיון בחומר הראיות עולה כי השעות הנוספות שנרשמו בתלושי השכר לא בהכרח בוצעו בפועל. אכן, שבוע העבודה נמשך 45.5 שעות (חמישה ימים מהשעה 7:30 ועד 15:30 ויום שישי מהשעה 7:30 ועד 13:00). הנתבעים טוענים כי יש בכך כדי להצביע בהכרח על עבודה בשעות נוספות על בסיס שבועי, אולם לא הובא כל הסבר האם התובע קיבל הפסקות ביום עבודתו, דבר אשר מפחית את סך השעות השבועיות. מעבר לכך, תלושי שכרו של התובע מציינים כמות גבוהה בהרבה של שעות נוספות, לעיתים כ-90 שעות נוספות בחודש. התובע בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו, הסביר כי לעיתים רחוקות עבד שעות נוספות, ונתנו אמון בדבריו:
"ש. היית נשאר לפעמים אחרי השעה 15:30?
ת. נדיר אבל אם היה צריך הייתי נשאר.
ש. בימי שישי גם?
ת. כן, אם היה צריך להישאר הייתי נשאר. היו מקרים בודדים שהיה צריך להשלים עבודה והייתי נשאר".
תלושי השכר, כאמור, אינם משקפים עבודה של שעות נוספות בודדות מדי פעם, אלא כמות מסיבית של שעות, אשר אינה מתועדת ברישומי נוכחות כלשהם.
29. הנתבעים טוענים כי רכיב השעות הנוספות התבסס על כך שהתובע הסיע עובדים בדרכו אל העבודה וחזרה ממנה וכי שימש כנהג אוטובוס אצל הנתבעים מעבר להיות מכונאי. אולם, לא הוצגו כל ראיות התומכות בטענה זו, כמו פירוט שמות העובדים וכתובותיהם, או רישום ההסעות שביצע התובע מעבר לשעות עבודתו הרגילות. התובע הסביר בעדותו כי בשנה הראשונה לעבודתו אצל הנתבעים, לבקשת הנתבעים, אכן היה אוסף ומחזיר עמו עובדים בדרכו לעבודה ובחזרה ממנה הביתה, אולם לא נדרש לזמן עבודה נוסף שכן עובדים אלו היו ממילא בדרכו: "כן, אחד העובדים היה שכן שלי ולא הייתי צריך לנסוע במיוחד. את השני אספתי מהצומת של הכפר, בכניסה גם בדרך". אף אם בשל איסוף ופיזור העובדים נכון היה לראות בזמן הנסיעה כשעות עבודה, הרי שהנתבעים לא הציגו כאמור את הפירוט הנדרש, וממילא בהתאם לעדותו של התובע הדבר נמשך רק בשנה הראשונה. עוד הדגיש התובע כי ככלל לא היו מוטלות עליו משימות מטעם הנתבעים, מחוץ לשעות העבודה. הנתבעים לא סתרו גרסה זו ולא הראו כי נסיעות לצורך ביצוע מטלות בוצעו מעבר לשעות העבודה הרגילות או במהלך נסיעת התובע מהעבודה ואליה, ולכן אין לקבל את טענתם כי כל זמן הנסיעות לעבודה הינו למעשה עבודה בשעות נוספות.
30. באשר לתפקידו כנהג אוטובוס, הבהיר התובע כי ההסעות בוצעו במהלך שעות העבודה הרגילות: "יש לו גם מוסך וגם חברת הסעות. במשך הזמן שעבדתי אצלו עשיתי רישיון אוטובוס והייתי עוזר לו בהסעות חצי שעה בבוקר וחצי שעה אחר הצהריים, הסעות שלבית ספר של ילדים". כמו כן הסביר התובע כי לעיתים היה מחליף נהגי אוטובוס, אך גם החלפות אלו בוצעו במהלך שעות העבודה "כשהיה תקוע בלי נהג הייתי עושה הקפצה גם במהלך היום לא משהו מעבר לעבודה. גם הנסיעות האלה שעשיתי זה היה בזמן העבודה שלי". גם הנתבע במהלך עדותו הודה שנסיעות אלו בוצעו בשעות העבודה "לא בזה, באוטובוס זה היה שעה וחצי קו. מה שהוא הצהיר 20 דקות זה מריחניה בבוקר, הוא נסע באוטובוס בצפת חוזר בשמונה וחצי למוסך. בצהריים הוא יצא באחת וחצי מהמוסך נסע לצפת, לקח בשעה 14:00 מצפת לריחינה, פיזר אותם וחזר ב- 14:30-15:00. השעות האלה שהוא יצא עם האוטובוס קיבל עליהן שעות נוספות למרות שזה היה כולל בשעות העבודה". אין לקבל את טענתו של הנתבע כי בגין ביצוע עבודת ההסעות בשעות העבודה הרגילות היה מקום לשלם לתובע תגמול בצורת תוספת שעות נוספות. הנתבע ציין אומנם כי שעת נסיעה באוטובוס שולמה לפי תעריף 125%, אולם אין כל תיעוד לכך ברישומיהם של הנתבעים, וכשנשאל הנתבע לפי איזה חוק התבצע תחשיב זה, השיב: "לפי ההסכם בינינו". תחשיב זה אינו נכלל בהסכם העבודה שהוצג על ידי הנתבעים. בשים לב לכל אלו, שוכנענו כי ההסעות בוצעו במהלך שעות העבודה הרגילות ולכן לא יכולות להיחשב כשעות נוספות.
31. באשר לרכיב הבונוס הודה הנתבע כי "ההשלמה היתה יוצאת ממנו תוך כדי עבודה או דרך נסיעה או חילוץ. כדי שיצדיק את 10,000 ₪ הייתי דואג לכך ...". מדבריו של הנתבע אנו למדים כי כספי הבונוס לא היו נפרדים ממשכורתו ולא היו מותניים ביעד כלשהו, אלא נועדו להשלים את משכורתו של התובע ולהבטיח כי בסופו של חודש יקבל שכר של 10,000 ₪, ושולמו בגין ביצוע מטלות שונות. על כן, אין מדובר בבונוס אלא בשכר עבודה לכל דבר ועניין.
32. מעבר לעובדה כי לא שוכנענו כי התובע נדרש לעבוד שעות נוספות רבות כפי שצוינו בתלושים, הרי שרישום השעות הנוספות בתלושים מצביע על כשלים נוספים:
33. ראשית, על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, עובד לא יכול לעבוד למעלה משעתיים נוספות ביום בתעריף של 125%, וכל שעה מעבר לכך צריכה להיות משולמת לפי תעריף של 150%. אולם, בחלק מתלושי השכר עולה כי אין הלימה בין הימים שעבד התובע בחודש לבין מספר השעות נוספות שנרשמו בתעריף של 125%. כך בחודש 7/2012 עבד התובע בפועל 22 ימים ונרשם כי ביצע 48 שעות נוספות בתעריף של 125%, וגם בחודש 4/2013 עבד התובע בפועל 22 ימים אולם נרשם כי ביצע 48 שעות נוספות בתעריף של 125%, ובחודש 8/2013 עבד התובע בפועל 21 ימים וגם אז נרשם כי עבד 48 שעות נוספות בתעריף 125%.
34. שנית, החל מחודש 1/2014 הנתבעים רשמו בתלושים גם את השעות ששולמו בתעריף 150% ברכיב שכונה "ש.נוס 125%", כך שבפועל נרשמו בתלוש שתי שורות של שעות נוספות בתעריף 125% - כאשר אחת שולמה לפי תעריף של 125% והשניה לפי תעריף של 150%. ניתן להבין רישום זה כטעות טכנית ברישום תיאור התשלום, אולם החל מחודש 2/2015 שונה התעריף של השורה השנייה מבין שתי שורות השעות הנוספות והופחת לתעריף של 125%. כך לדוגמה, בחודש זה נרשמה בשורה אחת 47 שעות נוספות בתעריף 125% ועוד שורה נוספת של 48 שעות נוספות בתעריף 125%, כך שבפועל שולמו באותו החודש 95 שעות בתעריף 125%. הדבר חזר על עצמו עד לחודש 7/2015, ושוב החל מחודש 1/2016 ועד לחודש 9/2016. הנתבע נשאל לעניין זה בחקירה הנגדית ונימק התנהלות זו בכך ששעות הנסיעה לאוטובוס תומחרו לפי 125% "כי הנסיעה של האוטובוס היא לא של 150% אלא של 125%" – הסבר שאינו ברור ואינו מתיישב עם הוראות החוק או עם נתוני שכרו של התובע, במיוחד נוכח קביעתנו לעיל כי ההסעות נעשו בשעות העבודה הרגילות.
35. שלישית, בחלק מתלושי השכר עולה כי כמות השעות נוספות בתלושי השכר לא השתנתה מחודש לחודש ולרוב הייתה זהה. כך לדוגמה מחודש 4/2011 ועד 11/2011 כמות השעות נוספות לפי 125% לא השתנתה ועמדה על 42 שעות; בחודשים 3-6/2015 אין שוני בין תלושי השכר כך בשלושת החודשים, עבד אותם מס' ימים ואותם מס' שעות נוספות בדיוק, כאשר מעיון בתלוש השכר העוקב של חודש 7/2015 עולה כי התובע עבד 5 ימים פחות, אולם השעות נוספות שביצע התובע באותו החודש הם כמו השעות הנוספות בתלושי השכר של 3-6/2015; גם בחודשים 3/2016 ו 4/2016 לא השתנתה כמות השעות נוספות על אף שבחודש 3/2016 עבד התובע 24 ימים בעוד בחודש אפריל עבד 17 ימים. כשנשאל הנתבע לעניין זה בעדותו השיב כי "... במרץ לתובע יש 24 ימים בפועל שהגיע לעבודה. יש לי פה יומנים. אם יש 8 ימים זה חול המועד. לפי התלוש עבד 42 שעות נוספות. חודש לאחר מכן 17 ימים עבד – 9 ימים בבית והוא עדיין עושה אותן 42 שעות נוספות, משיב כי אני לא מתחרט כשהוא עשה יותר נסיעות הוא קיבל עליהן בנפרד, כסף תמורת כסף. הוא קיבל את יום העבודה שלו ודרש עוד כסף. זו תקופה של פסח שילדים יצאו לחופש פחות ימי עבודה. חול המועד לא עבדנו, יצא לטיולים ואני שילמתי גם יום עבודה וגם על שעות נוספות". בתשובתו הראה הנתבע שאין קשר בין כמות השעות הנוספות שהתובע ביצע לבין השעות שנרשמות בפועל, וגם כשהתובע לא עבד בפועל ניתנו לו השעות הנוספות האמורות, דבר שממחיש כי שעות אלו הן חלק משכר העבודה הרגיל של התובע.
36. כשלים נוספים עולים בתלושים בנוגע לרכיבי שכר אחרים או לרישום נתונים. כך למשל, בחלק מתלושי השכר סך ימי העבודה הרשומים בריכוז הנתונים אינו תואם את כמות ימי העבודה תחת רכיב 'משכורת' בצירוף ימי החופשה או החגים: כך בתלוש השכר של חודש 7/2012 סך ימי העבודה בריכוז הנתונים הוא 25 ימים ואילו צירוף הימים תחת רכיב 'משכורת' וימי החופשה עומד על 23 ימים; בחודש 5/2012, סך ימי העבודה עומד על 26 בעוד צירוף כמות הימים תחת רכיב 'משכורת' בצירוף ימי החופשה מגיע ל- 27 ימים; ובחודש 8/2012 סך ימי העבודה בריכוז הנתונים הוא 23 בעוד תחת רכיב 'משכורת' נרשמו 27 ימים.
37. זאת ועוד, נרשם בתלושים תעריף יומי שונה לימי חופשה ולימי חג, וזאת ללא כל הסבר המניח את הדעת. כך למשל, בחודשים 4/2011 ו- 6/2011 תעריף החופשה עמד על 300 ₪ ליום ואילו תעריף החג עמד על 250 ₪ ליום.
38. מעבר לכך, השכר המבוטח לפנסיה כפי שנרשם בתלושים כלל לעיתים רכיבים שאינם רק שכר או חלף שכר (חופשה וחגים). לדוגמה, בחודש 3/2011 נרשם בתלוש כי השכר המבוטח הינו 8,600 ₪, כאשר באותו החודש המשכורת היתה 7,500 ₪ והבונוס עמד על 1,100 ₪ - דבר המלמד כי הבונוס שולם בגין עבודה רגילה. גם בחודשים שלאחר מכן, נכלל רכיב הבונוס כחלק מהשכר המבוטח לפנסיה.
39. מכל האמור לעיל עולה כי פיצול רכיבי השכר בתלושים אינו אותנטי ואינו משקף את תנאי עבודתו האמתיים של התובע, ולכן אין לקבל את הרישום בתלושי השכר כראיה לגובה שכרו הכולל של התובע או לגובה רכיבי השכר. שוכנענו כי השכר ששולם לתובע הוא השכר ששולם בפועל ושהתקבל בחשבון הבנק שלו, וכי שכר זה שולם בגין עבודה במשרה מלאה.