28. טוען גבי כי המתווה שעלה באסיפת אוגוסט 2010 לא אומץ בפועל. זאת, הגם שגבי מאשר שהמתווה עלה ונדון כאשר בבסיס הדברים טוען גבי שעסקה שו"ב שהיתה גדולה ומהותית מאוד, עסקה של כ – 1,000 יח"ד שהצפי להשלמתה היה של 10 שנים, עסקה שנחתמה לאחר אסיפת אוגוסט 2010 ולכן אין ממש בטענות גדעון. גבי מפנה לפרוטוקולים מהם עולה שנערך דיון גם במתווים נוספים לאלו שהוצעו. כך למשל, גבי מפנה לאסיפת אוגוסט 2016 שם הבהיר כי אין כוונה לסגור את החברה ונטען כי החברה מעולם לא כבלה עצמה בהחלטה כזו או אחרת, ובזמן אמת גדעון לא דרש היצמדות להחלטת אוגוסט 2010 לסגירת החברה. לדברים הוסיפו גבי והחברה כי באסיפת אוגוסט 2017 עת דיווח גבי על התקשרות החברה בפרויקטים נוספים, לא הובעה כל התנגדות על ידי מי מבעלי המניות בהם גדעון והדברים סותרים את אותה טענה להחלטה בלתי הפיכה לסיום פעולות החברה. טוען גבי כי שינוי מבנה האחזקות בשנת 2011 היה בעצת יועצי המס.
29. גבי מסביר כי בשנים 2010-2017 החברה לא נכנסה לפרויקטים חדשים, בין היתר בשל מהפך במדיניות משרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל, עד שהזדמנה עסקה טובה בשנת 2017. מוסיף גבי כי בסך הכול, בעלי המניות מעוניינים בהמשך פעילות החברה, תחת ניהולו של גבי ולכן אין הצדקה להביא לסיום פעולות חברה מצליחה ואף החברה הוסיפה כי אין כל הצדקה להביא לסיום פעולות חברה מוצלחת מאוד, המחלקת מידי שנה דיבידנדים משמעותיים לבעלי מניותיה.
30. שקלתי את טענות הצדדים באשר לנושאים שהועלו בהמשך לאסיפת אוגוסט 2010 ומסקנתי הינה שיש לדחות את הטענות של גדעון. בראש הדברים אתייחס לטענת ההחלטה המחייבת של אספת אוגוסט 2010, ולפיה החברה תחלק 50% דיבידנד מהרווח הנקי שלה לבעלי המניות. מתברר כפי שכבר הוקדם, כי משנת 2010 ועד לבירור התביעה בשנת 2020, החברה חילקה סדרי גודל של 135,000,000 ₪ דיבידנד לבעלי המניות, היינו למעלה מ – 3 מיליון ₪ לשנה לכל אחד מארבעת בעלי המניות, שיעור דיבידנד שהגם שאינו מגיע למחצית הרווח הנקי, חלוקת הדיבידנד קרובה לשיעור האמור. טוענים גבי והחברה כי גם אם היתה החלטה מחייבת בשנת 2010 אודות שיעור חלוקת הדיבידנד, האם לא יכולה החברה לבחון ההחלטה שנים רבות לאחר מכן? גדעון לא נתן מענה ענייני לטענה זו. לפיכך, אני דוחה טענת גדעון לקיפוחו בנוגע לחלוקת הדיבידנד בחברה, ולאור כך שבמשך עשור, הדיבידנד שחולק בפועל, קרוב לשיעור של 50% מהרווח השנתי.