3. בכתב-התביעה (הראשון והמתוקן) הצהיר אילון כי יחסי החברות בינו לבין מסיקה עמדו בעינם עד חודש פברואר 2005; עד אז לא חשד כי כספו לא יוחזר לו. הוא טען כי החברות תמה במועד זה שכן אז הבין ממסיקה שלא יראה את כספו [עמ' 500 ש' 20-16]. לדבריו, רק בפברואר 2005 הבין ש'נעקץ' על-ידי מסיקה שכן הלה מתנער מכל ההסכמים עמו, ולא יראה את כספו ללא נקיטת הליך בבית-משפט [עמ' 337; עמ' 494 ש' 25 עד עמ' 495 ש' 7].
4. אילון נדרש לבאר כיצד זה, לשיטתו, שמע ממסיקה בשנת 2004 כי לא יראה את כספו אך הוסיף לקיים עמו יחסי חברות קרובים מאוד עוד כמה חודשים לאחר מכן. כשענה אילון לאחר שחויב לכך בידי בית-המשפט [עמ' 343], תיאר התנהלות שכל-כולה עסקת הסופר [עמ' 344]; הוא לא הזכיר ולו ברמז משבר ביחסיו עם מסיקה שנבע מאי-חתימת חוזה בקשר לנכס בחדרה או מאי-החזרת סכומים שאילון העביר למסיקה עבור נכס זה.
5. אילון טען שבמועד בו נכרתה עסקת הסופר, הוא כבר חשש לגורל כספו שבכרטסת [עמ' 375 ש' 11-9]; בהמשך, נאמן לשיטתו ולהיעדר מחויבותו לגרסה אחת, עקבית וברורה, חזר בו [עמ' 375 ש' 25 עד עמ' 376 ש' 1]. לא דובר בסתירה בודדת: מצד אחד טען שבפברואר 2004, מועד כריתת החוזה לגבי הסופר, לא חשש כלל לכספו ויחסיו עם מסיקה היו מצוינים; מצד שני, הודה שכבר אז היו לו חששות, אך טען שלא היו כבדים [ר' עמ' 378 ש' 8-6, 15 והשוו לעמ' 379 ש' 11].
6. הוצג לאילון התצהיר שנתן בתיק חיפה, שם העיד כי עוד קודם לכן, בינואר 2005, החל לפעול להגשת תביעה נגד מסיקה בגין עסקת הסופר. או אז טען אילון שיחסי החברות עם מסיקה תמו בפברואר 2004. כשעומת עם הפער בין עדות זו לבין תוכנו של כתב-
--- סוף עמוד 34 ---
התביעה שהגיש בהליך זה, לא נמצא בפיו מענה; כך אמר: "[...] זה תהליך שאני לא יכול לפרט אותו כי יש מסמכים שמפרטים אותם" [עמ' 501 ש' 20 עד עמ' 504 ש' 7; עמ' 504 ש' 25]. זו תשובתו של מי שאין לו שמץ ידיעה בעניינים שניצבים ביסוד תביעתו. גם כאן שב וניכר אותו היפוך יוצרות; המסמכים הקיימים הם שמעצבים את הגרסה, לא להיפך [ר' גם עמ' 571 ש' 17-16].
7. בתצהירו העיד אילון כי שמע ממסיקה שסיבות טכניות מעכבות את ביצוע העסקה לגבי הנכס בחדרה [סע' 13 ב-ת/1]. בעדותו לפני הפגין נתק מגרסת התצהיר וכפר באמירה כזו של מסיקה. כאשר עומת עם גרסת התצהיר, טען כי זו נסבה על עסקת הסופר – למרות שהדברים נאמרו על הנכס בחדרה, והוא נאלץ לאשר זאת. או אז טען כי עיכובים טכניים היו בעסקת הסופר [עמ' 635 ש' 1 עד עמ' 636 ש' 13]. לא בכדי נאמר לעיל ש'כל הדרכים מובילות לרומא': לא אחת, כשנשאל אילון על מסכת העובדות שנגעה לתביעה כאן, התייחס לעסקת הסופר. הדבר לא נבע מאי-הבנה; הוא התיישב היטב עם הרושם כי זו הייתה עסקת הנדל"ן היחידה שלמסיקה ואילון הייתה נגיעה אליה; עסקה לגבי הנכס בחדרה לא הייתה ולא נבראה.