"... דינו של חשבון כזה, שיצוין בשמו שהוא חשבון נאמנות עבור מישהו, או למטרה כלשהי (כגון, עזרה לניצולי השואה), שונה מדינו של חשבון אחר:
א. אם רצה הבנק לקזז כספים מיתרות הזכות של חשבונותיו של עורך-דין א' בבנק, כנגד חובותיו לבנק, יהיה הבנק מנוע מלקזז את יתרות הזכות בחשבון נאמנות, וזאת בהתאם להוראות חוק הנאמנות כי "אין לרדת לנכסי הנאמנות. שכן הבנק יודע, מפי הלקוח, שיתרת הזכות בחשבון הוא נכס נאמנות. ניתן לומר שהבנק מנוע מלקזז יתרת זכות בחשבון הנאמנות מכוח החוזה שבין הבנק ללקוח, על פיו – עקב ציון שמו של החשבון כחשבון נאמנות – לא יחשב חשבון זה כחשבונו של הלקוח".
בספרו "דיני בנקאות" כותב פרופ' בן אוליאל:
"ומה הוא דין הקיזוז באשר לחשבון נאמנות? האם יכול בנק לקזז חיובים הדדיים כאשר אחד החשבונות שממנו נובע החיוב הוא חשבון נאמנות ? קחו לדוגמה את המקרה, שבו עורך דין אשר פתח חשבון נאמנות והפקיד בו את כספי לקוחו חייב כספים לבנק.
--- סוף עמוד 8 ---
צודק שלמה כרם בטענתו כי במצב זה אין הבנק יכול לקזז חיובים אלה, וזאת מכוח סעיף 3(ב) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979, האומר כי "אין לרדת לנכסים הנאמנות אלא בשל חובות המוטלים עליהם או הנובעים מפעולות הנאמנות". בנוסף לכך, הבנק מנוע מלקזז את החיוב הנובע מחשבון נאמנות עם חיובו של הנהנה כלפיו, וזאת בשל העדר הדדיות, שהיא אחד היסודות של תרופת הקיזוז. אמנם אין להתעלם מכך, שאף שהכספים שייכים לנהנה, אין הבנק חייב לו דבר, מכיוון שהנהנה אינו במעמד של לקוח...".
(עמ' 359).
סוגיה זו נדונה בה"פ 200010/04 בנק הפועלים נ' ממירה בע"מ [פורסם בנבו] בבית משפט השלום בפני כב' השופטת רות רונן:
"ב"כ הבנק טענה בסיכומיה כי הכספים בחשבון הם כספי נאמנות, וככאלה הם מגיעים למשיב 4 ושייכים לו.
לטענתה, לצורך קיום האפשרות לבצע קיזוז מכוח ס' 53 לחוק החוזים (חלק כללי), החייב צריך להיות הבעלים האמיתי של הכספים. על פי הטענה, המשיב 4 הוא הבעלים האמיתי של הכספים שבחשבונות. זאת, מכוח החלטתו של כב' השופט שוחט בבית המשפט לענייני משפחה (נספח א'1 לתובענה), ומכוח מכתבו של עו"ד חורש לבנק מיום 16.3.03 (נספח א'2), בו התבקש הבנק להעביר את הכספים למשיב 4, ולפעול לפי הוראותיו".
9. אינני סבורה כי יש לקבל את עמדת הבנק בהקשר זה.