38. על אלה ראיתי לנכון להוסיף, כי אפילו היה ממש בטענות המבקש באשר לאופן התנהלות המשיבים לאחר פרוץ הסכסוך (חלקן טענות כבושות שהועלו רק במסגרת הסיכומים כהרחבת חזית אסורה), אין בכך כדי ללמד על קיפוח זכותו של המבקש לחלוקת דיבידנדים (אשר כפי שפורט לעיל, חולקו למבקש גם אם באיחור) או לקיפוח זכותו של המבקש להשתתף בניהול החברה. מקובלת עליי טענת המשיבים, לפיה: המבקש "לא הצביע על פעולה כלשהי שנקטו בה המשיבים שהביאה לקיפוחו או להתעשרותם חלילה על חשבונו" (סעיף 12 לסיכומי המשיבים).
הסעד
39. נוכח המפורט לעיל, נקבע בזאת כי החברה התנהלה כמעין שותפות, המבקש לא קופח על ידי בעלי המניות האחרים בחברה, אולם האמון בין בעלי המניות אבד.
40. בעניין אדלר, נקבע (שם, פסקה 74):
"האדן החלופי עליו ביסס בית המשפט המחוזי את הכרעתו הינו כזכור אובדן האמון בין השותפים בחברה המאופיינת כמעין-שותפות. כידוע, על חברות שהינן מעין-שותפויות מחילים עקרונות מסוימים השאובים ישירות מדיני השותפויות, בפרט בסוגיות הקשורות לחובות אמון ולפירוק התאגיד... במסגרת דיני השותפויות, פירוקה של שותפות יכול לנבוע, בין היתר, מדרישתו של אחד השותפים לפרק את השותפות... הפסיקה בישראל, בדומה לפסיקה באנגליה, החילה את העיקרון הנ"ל גם על חברות המאופיינות כמעין-שותפות...ואכן, בפסיקתו של בית משפט זה השתרשה ההלכה כי אובדן האמון במעין-שותפות עשוי, כשלעצמו, להקנות סעד שהינו אלטרנטיבה לצו פירוק...מכל אלה אנו למדים כי בנסיבות שבהן אחד מבעלי המניות בחברה שהינה מעין שותפות עתר לצו פירוק עקב אובדן אמון בינו לבין בעלי המניות האחרים, יעדיף בית המשפט להעניק סעד קיצוני פחות, שתכליתו לאפשר הפרדת כוחות מבלי לפרק את החברה ממש.
......משכך, עולה השאלה האם סעד של הפרדת כוחות מכוח סעיף 191 לחוק החברות יכול להינתן כמענה לאובדן אמון במעין-שותפות גם מקום שבו הצד הטוען לקיפוח לא עתר לקבל סעד כזה ועל אף קביעה כי הוא לא זכאי לסעד להסרת קיפוח בנסיבות העניין? לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי למסקנה כי התשובה היא חיובית, וטעמיי לכך הם שניים. הטעם הראשון...הינו הגמישות הרבה אשר מוקנית לבית המשפט בהענקת סעד מכוח סעיף 191 לחוק החברות. כאשר צד הטוען לקיפוח פונה לבית המשפט בבקשה שיוענק לו סעד מכוח סעיף 191 לחוק החברות, חזקה עליו כי הוא מודע לקשת הרחבה של האמצעים העומדים לרשותו של בית המשפט. אין כל מניעה, לפיכך, כי בית המשפט יגיע למסקנה כי הצד הטוען לקיפוח אינו זכאי לסעד להסרת הקיפוח, אך בד בבד יקבע כי יש מקום להעניק סעד אחר אשר יביא להפרדת כוחות. הטעם השני נעוץ בעצם טיבה של חברה המאופיינת כמעין-שותפות. כפי שהעידה המלומדת צ' כהן, "המאפיין שותפות הוא האמון ההדדי בין השותפים ורצונם ליטול חלק בניהול העסק...כפי שבשותפות איננו מעוניינים לכפות על מי מהשותפים את המשך היחסים לאחר שאבד האמון ביניהם, כך, גם, אף אם במידה פחותה, כאשר מדובר במעין-שותפות".