נמצא כי תשובתו של סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) היא כפולה: ראשית, בעמדה הברורה הנקוטה בידו לפיו החוזה הוא בטל; שנית, בעמדה הברורה אותה הוא נוקט - תוצאת הקשר בינו לבין סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) - באשר לתוצאות האזרחיות הנוספות, הנגזרות מדין הבטלות, ובעיקר באשר לתוצאות ההשבה והאכיפה" (פרשת זגורי, עמ' 768-769).
סעיפים 30-31 לחוק החוזים הם אפוא המקום למציאת הפתרון לבעיות הכלליות הנגזרות מבטלות החוזה. לצידם עומדים דברי חקיקה נוספים המעגנים בתוכם הוראות כלליות הנוגעות לנושא, ובכלל זה חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר; וראו פרשת זגורי, 774-773). בסעיף 203 לפקודת העיריות אין, כאמור, דבר השולל או מייתר את הוראת סעיפים 30-31 לחוק החוזים ואשר מצדיק את הוצאתו מהמסגרת הכללית של דיני החוזה הפסול. בדרך זו נלך בהפעלת דיני החוזים.
דיני החוזים: הפעלת סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים
29. במישור דיני החוזים, התשובה לדין החוזה הבטל נגזרת משילוב סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים. סעיף 30 קובע את הבטלות. סעיף 31 משלים וקובע:
31. תחולת הוראות
הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו.
סעיף 21, אליו מתבצעת הפניה בשינויים המחוייבים, קובע את חובת ההשבה ההדדית:
21. השבה לאחר ביטול
משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל.
סעיף 31 מתמודד אפוא עם המציאות לפיה חרף בטלות החוזה הבלתי חוקי "נוצרו עובדות ושולמו כספים, שקיימת חובה להשיבם וקיימת זכות לקבלם חזרה" והמציאות המשפטית שנוצרה מצריכה בירור בשאלת השבתם של הסכומים ששולמו (דברי השופטת ש' נתניהו, בפרשת עירית נתניה, עמ' 70).
השבה לאחר ביטול (סעיף 21) והחריג לעקרון ההשבה (סעיף 31): המסלול המתאים
30. סעיף 31 רישא דן בתוצאות של חוזה בלתי חוקי ומחיל, ככלל, את עקרון ההשבה שלאחר ביטול (סעיף 21 לחוק החוזים) על החוזה הפסול.
סעיף 21 לחוק החוזים קובע כאמור את חובת ההשבה ההדדית. "נקודת המוצא הראשונית הטמונה בסעיף 21 לחוק החוזים היא כי אם נתקבלה טובת הנאה על יסוד חוזה שבוטל מחמת פגם בכריתתו, נשמט הבסיס מכוחו נתקבלה טובת ההנאה ולפיכך יש להחזירה... הזכות היסודית להשבה, כשלעצמה, אינה תלויה בשאלת האשם" (ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, פ"ד נט(5) 337, 357 (2005) (להלן: פרשת פרג')).