84. שיטת שיערוך כספי ההשבה כרוכה בערעור שכנגד. כזכור, בית המשפט קמא הורה על השבת מלוא הניכויים לעיריה, אך קבע כי במסגרת שיערוך הסכומים יש לפסוק לטובת העיריה רק הצמדה ולא ריבית, וזאת בכדי לתת ביטוי להיעדר חוסר תום הלב של העיריה. הערעור שכנגד, ככל שהוא נוגע לשיערוך כספי ההשבה, מתייתר משהתקבל הערעור בחלקו ונקבע דין השבה חדש. שיערוך ההשבה ייעשה להלן.
85. מכאן לשיטת השערוך הראויה. קבעתי כי על המערערת מוטלת חובה להשיב לעיריה את החניון (הנכס המושכר). המערערת חדלה מלהפעיל את
החניון עם הגשת תביעת העיריה, באוקטובר 2001, וכך השיבה את החניון לעיריה ביום 31.10.2001 (ראו סעיף 3.32 להודעת הערעור). עתה על העיריה להשיב את התמורה. מהי שיטת השיערוך הראויה לתמורה? הצדדים הביעו עמדתם בשאלה זו בסיכומים שהוגשו בערעור שכנגד. כפי שקבעה חברתי השופטת ארבל בפרשת פרג' "אין עימנו נוסחה קבועה וקשיחה שתהא ישימה לכל מקרה לקביעת שיעור והיקף ההשבה.... בחינת שיטה זו תהא לאורן של הנסיבות בכל מקרה ועל פי העיקרון כי אין לעשות עושר שלא כדין" (שם, 348).
86. לדעתי יש לקבוע כי שיטת שערוך התמורה (דהיינו הסכום שהעבירה המערערת לעיריה בפועל) תהא כמקובל, בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 מיום תשלום הסכום ועד התשלום בפועל (ראו ע"א 2702/92 גינזברג נ' בן יוסף, פ"ד מז(1) 540, 554 (1993); ראו גם ע"א 2251/05 ואן -דאם נ' כהן, פס' 11 לפסק דינו של השופט ד' חשין (לא פורסם, [פורסם בנבו], 5.7.2007)). אכן "כסף ששולם מוחזר לרוב בערכו הריאלי. עקרון מניעת ההתעשרות שלא כדין מחייב, דרך כלל, כי לסכום הנומינלי תתווסף הצמדה וכן ריבית ריאלית, המייצגת את דמי השימוש בכסף" (פרשת פרג', פס' 7 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה). השבה של הסכום בערכו הריאלי מתחייבת אף היא מן העיקרון של מניעת התעשרות שלא כדין (ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק, פ"ד מ(3) 169 214 (1986)). קו המחשבה שהנחה אותי שונה מזה שבגינו הורה בית המשפט המחוזי על שלילת הריבית, ואין מקום לסטות מן הדרך המקובלת וליישם שיטת שערוך אחרת.
דמי השכירות הראויים להם זכאית העיריה במסגרת תביעת ההשבה
87. קבעתי כי המערערת זכאית להשבה של התמורה בערכה הריאלי, עם הצמדה וריבית, כאשר החישוב ייעשה מיום התשלום על ידי המערערת עד למועד ההשבה. ה"משלים" להשבת התמורה בערכה הריאלי למערערת הוא פסיקת דמי שכירות ראויים לעיריה (ראו פרידמן עשיית עושר, 743).