מכאן שגם שלפי שיקול דרגת הביצוע של החוזה אין מקום, בענייננו, לסטות מעקרון ההשבה ההדדית.
סיכום תוצאת שיקולי הצדק בהשבה
81. האיזון בין כל השיקולים הנזכרים מחייב לדעתי שמירה על עקרון ההשבה ההדדית. בכך תושג תוצאה צודקת במישור היחסים בין הצדדים, תוצאה שיש בה שקלול גם של הצדק היחסי בין הצדדים, גם של האינטרסים הציבוריים בדבר חוקיות המינהל הציבורי והצורך כי חוטא לא יצא נשכר (השוו פרשת פרג', 364). אין בנסיבות ענייננו טעם לסטות מן הכלל ולנהוג על פי החריג. בסיטואציה המיוחדת שנוצרה הדרך ההולמת ביותר היא לצוות על השבה הדדית ועל שני הצדדים להשיב זה לזה את השווי של מה שקיבלו על פי ההסכם. עם זאת, וכפי שנראה מיד, אין זו סופה של הדרך.
המסקנה בדבר השבה הדדית עולה בקנה אחד עם המשפט המינהלי
82. למסקנה בדבר חובת ההשבה ההדדית ניתן להגיע, באופן דומה, גם במסגרת סעד הבטלות היחסית במשפט המינהלי. במישור המשפט המינהלי ניתן לראות בהשבה ההדדית צדק יחסי בין הצדדים. השבת התמורה שנתנה המערערת לעיריה על-פי החוזה המינהלי בחזרה לקופת המערערת היא מעין סעד כספי לטובת המתקשר עם העיריה, שמטרתו להביא לצדק יחסי בין הצדדים באופן
המגשר על המתח שבין האינטרס הציבורי שבתכלית דרישת הצורה לבין האינטרס הציבורי בדבר הגינות הרשות המינהלית כלפי המתקשר עמה:
"חוזה שנעשה על ידי גורם מינהלי שלא היה מוסמך לעשותו יהיה חוזה בטל, שאינו מוליד זכויות. תוצאה זו עלולה להיות בלתי הוגנת מבחינתו של הפרט. בהתאם, העוול שעלול להיגרם לו עקב כך מחייב התייחסות. אולם, פתרונו לא יכול להיות על דרך של ההכרה בתוקפן של התחייבויות בטלות, תוך הפקרתו של האינטרס הציבורי. בסיכומו של דבר, נראה כי המענה לבעיה יכול להימצא בפסיקתו של סעד כספי במקרים מתאימים" (דפנה ברק האחריות החוזית 127).
גם בדרך זו משתלב לו הפתרון של המשפט האזרחי עם הפתרון של המשפט המינהלי. ניתן לראות אפוא בעקרון ההשבה ההדדית כמכיל מעין סעד כספי "מינהלי" לטובת הפרט הנפגע מבטלות החוזה במישור המשפט המינהלי. סעד כספי שכזה מגמיש את בטלות החוזה המינהלי, ועולה בקנה אחד עם דוקטרינת הבטלות היחסית.
83. כאמור, קביעת ההשבה ההדדית אינה סופה של הדרך. יש להתייחס לשתי סוגיות נוספות: הראשונה היא שערוך התמורה שעל העיריה להשיב למערערת. השניה היא דמי השכירות הראויים שיש לפסוק לטובת העיריה.
הערעור שכנגד: שיטת שערוך התמורה שעל העיריה להשיב למערערת