77. יש להביא בחשבון גם את הצורך בהכוונת התנהגות שיש בה להביא ליתר הגינות של רשות מינהלית. "נקודת המוצא העקרונית שלנו היא, איפוא, כי השלטון הוא נאמן; ונאמנות מחייבת הגינות, והגינות מחייבת התנהגות (דיונית ומהותית), שאינה מבוססת על אינטרס עצמי אלא על הצורך לקדם את טובת הכלל... על כן צריך השלטון לפעול ביושר ובטוהר לב; עליו לקיים את כללי הצדק הטבעי; עליו לפעול מתוך הכרה בשוויון בין בני האדם; עליו לקיים את הבטחותיו... עליו למסור מידע לציבור... עליו לשקול שיקולים ענייניים בלבד; עליו לפעול מתוך אתיקה ציבורית... עליו לפעול באופן שיאפשר לו להגשים את התפקיד הציבורי שהוטל עליו" (דברי הנשיא ברק בבג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289, 366 (1998)).
חובת ההשבה המוטלת על העיריה, להשיב את הכספים שקיבלה בפועל כתוצאה מההסכם המינהלי הבלתי-חוקי, יש בה כדי לתמרץ את העיריה לנהוג ביתר הגינות במגע עם האזרח וליידע את המתקשרים הפוטנציאליים באשר למגבלות החלות עליה. גם זהו אינטרס ציבורי ראוי לקידום (ראו דברי הנשיא צמח בפסקה 44 לפסק הדין בבית המשפט המחוזי). אינטרס זה נוטה לטובת אי-מתן פטור לעיריה מחובת ההשבה המוטלת עליה.
78. כיוון שהעיריה והמערערת ניצבים משני צידי המתרס, הרי שככלל, אינטרס ציבורי הפועל לטובת מתן פטור לעיריה - פועל בהתאמה לשלילת פטור למערערת ואין צורך להאריך.
79. בסיכום שיקול האינטרס הציבורי נמצא כי הכף אינה נוטה לטובת צד מסוים. השיקולים השונים פועלים בכיוונים הפוכים, ויש לאזן ביניהם.
שיקול דרגת הביצוע של החוזה הבלתי חוקי
80. שיקול נוסף שנזכר בפסיקה הוא דרגת הביצוע של החוזה הבלתי חוקי "בשטח" (ראו גרוסקופף 596). בענייננו בוצע החוזה המינהלי במלואו על ידי שני הצדדים, לאורך תקופה בת ארבע שנים וחצי. לכאורה במצב עניינים זה אין להורות על השבה. אולם תכלית דרישת הצורה שבבסיס סעיף 203, שנועדה להגן על הציבור הרחב ועל העיריה מכריתת חוזים בלתי-חוקיים, היא ה"מושכת" לכיוון השבה. מקום בו הורה בית המשפט על השבה, תהא ההשבה הדדית, כפי שהבהיר פרופ' פרידמן:
"כאשר החוזה בוצע במלואו – כפי שצוין לעיל אין במקרה זה, לכאורה, מקום להשבה, שהרי כל צד קיבל את התמורה שציפה לה.... במקרה הרגיל ניתן אף להניח שהצדדים לא יפנו לבית המשפט לבקש סעד כזה, שהרי החוזה בוצע לשביעות רצונם. עם זאת, עשוייה שאלת ההשבה להתעורר אם מסתבר, למשל, לאחד הצדדים שערך הנכס השתנה בצורה בולטת. במקרה כזה עשוי הצד המעוניין 'להיזכר' באי החוקיות ולתבוע השבה, מה גם שסעיף 31 לחוק החוזים אינו שולל את זכות ההשבה במקרה כזה ואיננו מבחין בין חוזה בלתי חוקי שבוצע במלואו לחוזה כזה
שבוצע רק בחלקו. עם זאת, סבורני כי בנסיבות אלה, ובהעדר שיקולים מיוחדים, ראוי שבית המשפט ישתמש בשיקול דעתו וישלול את הזכות להשבה. המצב עשוי להיות שונה... [ו]עשויה להיות הצדקה להשבה אם אי החוקיות מקורה בהפרת הוראה סטטוטורית המיועדת להגן על אחד מן הצדדים, ולאחר שבוצע החוזה במלואו תובע צד זה השבה. כן יתכן שאין לשלול השבה, אף אם בוצע החוזה במלואו, אם שלילת הזכות להשבה משמעותה המשכו של מצב אשר המחוקק מעוניין למנוע... יתכן שיש לפסוק השבה כדי למנוע המשך המצב הבלתי חוקי... מובן כי אם נעתר בית המשפט לתביעה תהא חובת השבה הדדית" (פרידמן תוצאות אי חוקיות חלק ראשון, 642-643).