דא עקא, שלבלוגרין לא היה את מלוא הידע המקצועי והיכולת לייצר פורמולה/מוצר שיכיל חומר מדביר אצות, שגם תצוף על פני המים וגם תתפרק ותפזר באיטיות חומר מדביר האצות
כדבריו:
--- סוף עמוד 27 ---
"כב' השופט: למה בכלל פנית לאוריס?
העד: כמו שפניתי,
כב' השופט: למה?
העד: אני סטרט אפ צעיר וכסטרס אפ צעיר אנחנו, רוב, כמו רוב סטרט אפים שהם, כסף הוא משאב, אנחנו פונים לעשות, אנחנו עושים אאוט סורסינג כמעט של כל דבר.
כב' השופט: תראה אאוט סורסינג,
העד: אין לי את הידע, אני מיקרוביולוג, אין לי את הידע הכימי או לא היה לי אז את הידע הכימי לעשות את הגרב הזאת ולכן התחלתי, התחלתי בריכוזי חומר,
...
כב' השופט: ...מדוע הפנייה הייתה דווקא לאוריס?
העד: כי תחום המומחיות שלו הוא פולימירים והוא טען שיש בידו את הניסיון המספיק, את הפלטפורמה לייצור המוצר כפי שביקשנו ולכן פנינו אליו.
כב' השופט: יפה, האם כאשר פניתם לאוריס,
העד: כפי שפניתי להרבה אחרים.
כב' השופט: לא חשוב אבל פניתם לאוריס משום שזה היה, ייצור הפולימרים זה היה בין השאר תחום,
העד: בוודאי.
כב' השופט: שהוא עסק בו קודם.
העד: אין עורר על זה. " (ההדגשה שלי י.פ. עמ' 66, 67)
לשקד/בלוגרין גם לא היה את הכסף להשקיע בפיתוח רעיון זה ועל כן פנו להיעזר בכך למשקיע – לוכסמבורג.
לוכסמבורג הייתה זו אשר פנתה לד"ר יצחק יניב/אוריס אשר היה לו את הידע והיכולת לפתח את הפורמולה/המוצר המתאים.
ד"ר יצחק יניב הוא דוקטור למדעים טכניים של הטכניון אשר גם זכה בפרס האיגוד הישראלי לקידום הנדסת מחצבים "על תרומתו בקידום תהליכים בהנדסת מחצבים ובעיקר תהליכים בהפרדה מגנטית" ושלרשותו פטנטים רשומים.
בעדותו מספר ד"ר יצחק יניב:
"העד: ... אני לא רוצה להאריך יותר מדי אני רק יכול להגיד שאני סיימתי דוקטורט בטכניון בשנת 78', .... ובאמת משך מרבית חיי היצירתיים עסקתי ואני עוסק בפיתוח טכנולוגיות ייחודיות החל משלב הרעיון
--- סוף עמוד 28 ---
עד למפעלים שקמו ומייצרים במיליונים של טונות לשנה בכל מיני מקומות בעולם.
...
העד: ועסקתי בהרבה דברים, בשנים האחרונות אני עובד במסגרת של חברה שנקראת אוריס, אוריס אדווס מטיריאלס זאת חברה קטנה שאני הבעלים שלה וגם המנכ"ל שלה. החברה עוסקת בפיתוח וייזום טכנולוגיות מול גורמים שונים בתחומים מאוד מסוימים בעיקר החברה היות ואני עובד באופן בודד, אני ממוקד בנושא של חומרים של ציפויים פולימרים ייחודיים שלא קיימים מהסוג הזה בשום מקום בעולם שהייחודיות שלהם שהם עונים לקריטריונים שהם ביו דיגרטבל, הם פריקים ביולוגית והם משמשים גם למזון זאת אומרת אתה נותן למישהו חומר שהוא מכיל פולימר הוא לא יכול לאכול אותו, החומר הזה אפשר לבלוע אותו ולאכול אותו. יכול לשמש לתרופות, למזון, להרבה דברים אחרים שאחרים לא. זה חשוב מאוד, בנוסף לזה, בזה אני מתמקד ואני עובד באופן סלקטיבי מול מספר מאוד מצומצם של גורמים, לא יותר. " (עמ' 209)