ד"ר יצחק יניב הוא זה אשר הציע את השימוש בגופרת נחושת ובסודיום פרקרבונט ולא בכלור כפי שרצה ודרש תחילה ד"ר משה הראל.
בהסכם שנחתם בין אוריס לבין פוליכרום לייצור המוצר נאמר בין השאר:
"אוריס הנה בעלת ידע ייחודי בקשר לייצור אבקות מצופות המשמשות בין השאר כחומר חיטוי לטיפול במים מזוהמים. האבקות המצופות הן נחושת גופרת, סודיום פר קרבונט ועוד
רבות נוספות המשמשות לחיטוי מים ולתעשיות המשך אחרות." (מוצג 32)
גרגירי הגופרת נחושת והסודיום פרקרבונט שמכילה פורמולה זו נבחרו בהתאמה לקלסיפיקציות אותן ייצר מפעל תמנע, הניסיונות אותן ערך ד"ר יצחק יניב במעבדה שלו, הניסיונות אותן ערכה בלוגרין במעבדה שלה ובמאגרי מים בארץ ובחו"ל והדו-שיח שהתנהל בין ד"ר יצחק יניב לבין ד"ר משה הראל .
--- סוף עמוד 39 ---
השימוש בגופרת נחושת ופרקרבונט להדברת אצות, לא היה חדש. עוד מקדמת דנא נעשה שימוש בחומרים אלו לצורך כך.
המוצר הסופי היה שונה מ"המפרט הטכני" אותו ביקשה בלוגרין.
בהתאם ל"הסכם הייצור" המסחרי מיום 18.6.2017 החלה אוריס לייצר את המוצר במפעל פוליכרום בלוגרין משכה/לקחה את המוצר מהמפעל ושיווקה אותו באמצעות לוכסמבורג.
על הפורמולה/המוצר שיוצר לא רשום פטנט או סימן מסחרי כלשהו.
התובעת/בלוגרין תולה את האשם לאי רישום פטנט באי נכונותו של ד"ר יצחק יניב למסור לה את המרכיבים מהם מיוצרת הפורמולה על מנת שניתן יהיה לרשום פטנט ולסירובו לרשום בעצמו פטנט המגן על הפורמולה/המוצר.
ד"ר יצחק יניב לא סירב לבקשת בלוגרין. דרישתו הייתה לעגן זאת בהסכם ובתמורה נאותה.
מסירת פרטים אלו לבלוגרין לצורך רישום פטנט על שם בלוגרין, היה מעניק לה את זכות השימוש הבלעדי בפורמולה פרי תכנון וייצור של ד"ר יצחק יניב. לא הייתה כל הצדקה לכך, ללא הסכם המבטיח תמורה נאותה לד"ר יצחק יניב.
ביום 16.10.2015 כותב ד"ר יצחק יניב לבלוגרין:
"1. ריטיינר: אני משמש כיועץ שלכם ומספק לכם את כל השירותים הידע וכו', כפי שהוגדר במטלות בטיוטה הרצ"ב."
... תוכלו לבקש ולהגיש בקשה לפטנט הנוגעת לתהליך הייצור של המוצר המצופה, לשם הסר ספק מדברים אך ורק על NaDCC מצופה בלבד. אתם תממנו ותהיו בעלי הפטנט (תציינו שמי כממציא).
...
סוכם כי במסגרת ריטיינר זה תשלמו לי 4000$ לחודש + מע"מ (בש"ח) + הוצאות נלוות נוספות כפי שצוינו בטיוטת ההסכם הצ"ב.
...
--- סוף עמוד 40 ---
כמו כן סוכם כי תשלמו בגין הריטיינר רטרואקטיבית החל מ-1 לאוקטובר ...