" עו"ד בר זוהר: אז ניסיתם לשחרר את הפקק באמצעות עובדה של אוריס לרשום פטנט?
כב' השופט: מה פירוש זה בדיוק מה שקרה?
העד: זה בדיוק מה שקרה, אנחנו לא יכולנו, אוריס היה בונקר, לא היה מוכן לתת לנו את האינפורמציה הזאת אז מה קרה? אנחנו המשכנו לעבוד איתו בישראל וזה הסכמי הייצור מ-2017, המשכנו לעבוד איתו בישראל לטובת הייצור בישראל ובמקביל פיתחנו פורמולציה שלנו על בסיס ידע שלנו ואיתה נגשנו לרשם הרגולציה בחו"ל. לא הייתה לנו אלטרנטיבה. (עמ' 165)
--- סוף עמוד 59 ---
...
העד: היום אנחנו מייצרים רק את הפורמולה שלנו ".
(הדגשה שלי י.פ עמ' 167)
בעדותו מספר ד"ר משה הראל:
" העד: אני פגשתי אותו ובמהלך התהליך הזה היו לי עוד משאים ומתנים עם פורמולטורים מתך הבנה אסטרטגית פה אייל אמר לי תשמע אני מנסה לדבר עם הבן אדם ואי אפשר להגיע איתו, סוג של, הוא אומר משהו אחד ובאיזה שהוא שלב בשיחה זה הופך להיות משהו אחר לגמרי, אי אפשר לעדות שום דבר ואני מצד שני מהמקום שלי אומר, אני יש לי good enough. יש לי מוצר שעובד בוא נתקדם אבל באיזה שהוא שלב גם אני מבין שאי אפשר להתקדם ככה, שחס וחלילה יקרה משהו או שתשתנה דעתו והוא מחליט להפסיק לייצר לי את תקוע וזה משהו שאסור שהיה.
כב' השופט: ואז מה עשית?
העד: אז אנחנו פונים לפורמולטורים אחרים...
(ההדגשה שלי י.פ. עמ' 95)
כאמור, לא הייתה חובה כלשהי על ד"ר יצחק יניב/אוריס למסור/לגלות לבלוגרין את הרכב וטכניקת הייצור של הפורמולה שבבעלותם. על פי ההסכמים בין הצדדים פורמולה זו הייתה שלהם ונשארה בבעלותם. אין גם כל ביטחון שגם אם היו נמסרים פרטים אלו לבלוגרין, ניתן היה לרשום פטנט על המוצר. הא-ראיה, שעל המוצר החדש של בלוגרין – הגם שברשותה כל הפרטים – לא רשום עדיין פטנט. מכל מקום, לא הוצג רישום של פטנט על מוצר זה.
כאמור, בלוגרין – משיקולים כלכליים ואחרים– החליטה לייצר מוצר דומה ולשווק אותו באמצעות אחרים, תוך שימוש בידע אותו צברה מייצור המוצר CU/20
הניסיון לרכוש מד"ר יצחק יניב/אוריס את הידע והטכנולוגיה שלו, מטרתו הייתה אחת, להרחיק כל אפשרות של תחרות עמה על המוצר החדש אותו היא מייצרת ומשווקת באמצעות אחרים.