פסקי דין

תא (חי') 58818-06-15 ויויאן וקנין נ' נטליה ציציאשוילי - חלק 11

17 דצמבר 2020
הדפסה

38. צמצום יריעת המחלוקת
א. לאחר שמיעת הראיות, צמצמו הנתבעים בסיכומיהם את יריעת המחלוקת באופן משמעותי, כאמור לעיל, במקדם את טיעוניהם על התנהלות התובעת והשלכותיה, כאמור לעיל.
אני רואה להניח לטובת הנתבעים, כי חזרתם מחלק ניכר מטיעוניהם והפלוגתות אותם ציינו בשלב קדם המשפט נובעת למצער חלקית מחוסר ידיעה, מאחר שעיקר הקשר של התובעת היה עם עו"ד שינפלד, אשר מעל באמונם של המוכרים, ואף גרם נזק ניכר לתובעת, משלא העביר את מס הרכישה ששילמה באמצעותו לרשויות המס, ולא העביר את כספי התמורה לנתבעים.
כיום, לאחר שהתובעת הצהירה, העידה והציגה ראיות בנדון, אין עוד חולק כי התובעת שילמה את מלוא התמורה המוסכמת בהסכם המכר שערכה עם עו"ד שינפלד, במועדים המפורטים על ידה, וכן את מס הרכישה.
ב. נוכח צמצום יריעת המחלוקת, כיום - בניגוד לגרסאות העבר ולטיעונים קודמים של הנתבעים - אין מחלוקת אמתית לגבי ההסכם שערך עו"ד שינפלד עם אבני, לאחר שאבני העיד כי התקשר בהסכם עמו בסוף שנת 13', הפקיד בידי שינפלד 100,000 ₪, ושילם עבור שיפוץ מסוים בדירה 45,000 ₪, אך לאחר שהסתבר לו כי ההסכם תלוי על כרעי תרנגולת, ביקש לבטלו, והסכום של 100,000 ₪ הוחזר לו ע"י עו"ד שינפלד. להוותו, דמי השיפוץ לא הוחזרו לו, אך הוא העדיף להקטין את נזקיו, והשלים עם ההפסד (ראו עדותו של אבני בעמודים 20-26, אשר לא נסתרה).
ג. על אף צמצום יריעת המחלוקת כאמור לעיל אני רואה לנתח את גרסאות הצדדים, מפני שהן משליכות בין השאר על בחינת התנהלותה של התובעת לכל אורך הדרך, מידת המודעות שלה להשתלשלות העניינים בקשר לדירה, שאלת תום הלב והמסקנות הנובעות מכך.
ניתוח הראיות
39. בבסיס הדברים עומדת העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי הגורם המרכזי בפרשה עגומה זו הוא עו"ד שינפלד, אשר זכה בזמנו לאמון מלא מכל הצדדים בתיק, לרבות אבני, ומעל באמונם.
עו"ד שינפלד לא מסר גרסה בתיק זה, משבחרו כל הצדדים להימנע מלזמן אותו לעדות בתיק, משיקוליהם.
בנסיבות העניין, נוכח החומרה בעבירות המרמה והגניבה בידי מורשה, בהן הורשע על פי הודאתו מעבר לעבירות האחרות בכתב האישום שהוגש נגדו ועל יסודו בו הורשע, לא זומן גם כעד מטעם בית המשפט.

40. ככלל, אני רואה להעדיף את עדותה של התובעת על פני עדותו של מיכאל, אשר לא היה בקיא בעובדות המתייחסות לעסקה בה היה מעורב בעצמו (בלשון המעטה), הגרסה שמסר לא התיישבה בחלקה עם ראיות שהוגשו לתיק, לרבות מסמכים שנשלחו על ידי ב"כ הנתבעים עצמה, וגרסתו נסתרה לחלוטין על ידי אבני. זאת, הן על יסוד התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה של התובעת, והן לאחר בחינה של מכלול הראיות, כמפורט לעיל ולהלן.
א. מהימנה עליי גרסת התובעת כי סמכה על עו"ד שיינפלד באופן מוחלט, על אף שלא ייצג אותה בעסקה, נוכח היכרות קודמת ביניהם, ומשייצג אותה בעבר בשתי עסקאות. התובעת פירטה לבית המשפט את זכויותיו של עו"ד שיינפלד, והתייחסה למוניטין שבנה לעצמו, לשמו הטוב, היותו שופט בצבא ועוד.
דבריה אלה נתמכים גם בעדותו של מיכאל, אשר פירט את הדברים ששמע אודות עו"ד שיינפלד מפי המתווך אלון, וחזקה עליו כי בירר אודותיו גם במקורות נוספים. לא זו אף זו, מיכאל ויוסף לא היססו לתת לעו"ד שיינפלד ייפוי כוח בלתי חוזר רחב היקף, וכן הסמיכו אותו לגבות עבורם את כל תמורת הדירה. יתר על כן, מגרסתו של מיכאל ניתן להסיק - אף שמשהבין את משמעות דבריו ביקש להסתייג מהם – כי לא היסס להשאיר את תמורת הדירה במלואה בנאמנות בידיו של עו"ד שיינפלד משך תקופה ארוכה, ואלמלא נעצר האחרון, סביר להניח שפרק הזמן אף היה מתארך.
ב. אכן, התובעת היא עדה יחידה המעוניינת בתוצאות ההליך, אך גרסתה נתמכה – מעבר למסמכים המצויים בתיק המשטרה ולהודייתו של עו"ד שינפלד בגניבת הכספים שמסרה לו בסכום זהה לסכום שמסרה בתצהיריה ובעדותה - במסמכים שצירפה לתצהיריה, בחלק מגרסאותיהם של מיכאל ושל אבני, ולא נסתרה. גרסתה של התובעת לגבי השתלשלות העניינים עד לכריתתו של הסכם המכר ביחס לתמורת הדירה, דהיינו כי תחילה דובר על 430,000 ₪, לאחר מכן נדרשה לשלם 460,000 ₪, ובסופו של יום הסכימה לשלם 500,000 ₪, נתמכה למעשה גם בגרסתם של הנתבעים, ובמכתבה של עו"ד צור לעו"ד שינפלד מיום 26/8/13, וכן בגרסתו של אבני לגבי הסכום ששילם לצורך שיפוץ הדירה.
ג. גרסת התובעת כי שילמה תחילה 150,000 ₪ לעו"ד שינפלד בשני תשלומים לפני החתימה על הסכם המכר, נתמכת בכל המסמכים שצירפה לתצהיריה לרבות ההסכם.
ד. גרסת התובעת כי לא ידעה ולא הייתה אמורה לדעת על עסקת אבני, נתמכה בכך שעסקת אבני לא דווחה כלל.
ה. גרסתה כי הדירה שופצה "לפתע" לאחר ששילמה 150,000 ₪ לעו"ד שינפלד, נתמכה גם בגרסתו של אבני כי שיפץ את הדירה באמצעות שי כהן, אף שכל אחד מהם היה מודע למסכת עובדות שונה, משבחר עו"ד שינפלד – על פי הראיות שהוצגו בתיק זה – להתקשר במקביל עם התובעת ועם אבני בהסכמים למכר הדירה. בחודש אוגוסט 13' מסרה התובעת לשינפלד שיקים בסך כולל של 150,000 ₪ לפירעון, לאחר שהבטיח לה כי עם קבלתו של צו ירושה ייחתם עמה הסכם המכר, ואילו בסביבות חודש אוקטובר 13', התקשר שינפלד עם אבני בהסכם אבני, כאשר האחרון שילם לשי כהן 45,000 ₪ נוספים לצורך השיפוץ ביום 11/11/13. (אף שהסכם אבני אינו נושא תאריך, וכך גם ייפוי הכוח שנתנו אבני לשינפלד באותו מעמד, ניתן ללמוד מהעובדה שאבני הפקיד 100,000 ₪ בידי שינפלד במועד עריכתו של הסכם אבני וקיבל קבלה זמנית ביום 25/10/13, כי ההסכם נחתם באותו יום או סמוך לו).
יתר על כן, גרסתה של התובעת כי בעקבות השיפוץ נדרשה להוסיף על התמורה המוסכמת המקורית סכום של 40,000 ₪, מתחזקת בגרסתו של אבני לגבי סדר הגודל של מחיר השיפוץ – 45,000 ₪. לא זו אף זו, דברים אלה מלמדים כי הסך של 150,000 ₪ אותם הפקידה התובעת בידי עו"ד שינפלד כמקדמה עבור הדירה לא נזקפו על חשבון השיפוץ, אלא על חשבון התמורה עבורה.
ו. גרסת התובעת כי קיבלה חזקה בדירה ביום 11/5/14 נתמכה במסמכים שערכו המתווך אלון ועו"ד שינפלד באותו יום, וכן בגרסתו של מיכאל, לפיה מצא כי המנעולים הוחלפו.
ז. גרסתה של התובעת לפיה עו"ד שינפלד לא נתן לה את ההסכם מיד לאחר שנחתם, אלא החזיקו אצלו, נתמכת גם בסעיף 13 להסכם המכר, לפיו ההסכם יועבר לה רק אם לא יתקיים התנאי הקבוע בסעיף 13, דהיינו התנאי המתלה. דהיינו, יש בכך כדי לחזק את גרסת התובעת כי עו"ד שינפלד – אשר מלכתחילה הודיע לה כי אינו יכול להכין עבורה הסכם מכר עד אשר יתקבל צו ירושה לגבי הדירה – מסר לה כי צו הירושה שהיה הבסיס לקיומו של התנאי המתלה התקבל, ולכן ניתן להחתים אותה על הסכם מכר; זאת, כשהוא מראה לה מעטפה גדולה. יש לזכור כי התובעת סמכה על עו"ד שינפלד כשאמר לה שלא ניתן לכרות הסכם בהעדר צו ירושה, ולא הייתה לה כל סיבה לחשוב שהוא מטעה אותה כשאמר שצו זה נתקבל ומצוי בידו.
ח. גרסת התובעת כי פנתה לעו"ד צור מיוזמתה לאחר כריתתו של ההסכם ולאחר ששילמה את מלוא התמורה להסכם, שוחחה עמה ושמעה ממנו כי יש רק עוד שני יורשים שטרם חתמו, לא נסתרה, ואף נתמכה בראיות שהוגשו לתיק, לפיהן מרבית הנתבעים חתמו על תצהירי הסתלקות, ורק נתבעת 4 לא חתמה עליו.
לכן, התרשמתי כי יש ממש בגרסת התובעת גם בנושאים העומדים בניגוד להסכם בכתב, שעה שהוכחו בעליל בראיות חיצוניות גם בגרסת הנתבעים. עצם העובדה כי הנתבעים צמצמו את יריעת המחלוקת לאחר שמיעת הראיות, אינה פוגעת במהימנותה של התובעת בגרסתה המקורית, אלא מוסיפה עליה.
לפיכך, על אף שהתובעת היא עדה יחידה ומעוניינת בתוצאות ההליך, ולאחר שהזהרתי עצמי בנדון, אני רואה לבסס ממצאים עובדתיים על יסוד עדותה.
41. אני רואה לקבל את גרסתו של אבני ביחס להשתלשלות העניינים אותה תיאר בבית המשפט, כבסיס לקביעת ממצאים עובדתיים, משנתמכה בין השאר במסמכים אותם החזיקו הוא וזוגתו, ואף הומצאו על ידו בבית המשפט במהלך עדותו. הסכם אבני, החתום על ידו ועל ידי זוגתו, השיקים שלו אשר נפרעו, חשבוניות המס והקבלות - הנתמכים גם בגרסת התובעת כי הדירה שופצה לפתע לאחר שנתנה את המקדמה לעו"ד שינפלד - מלמדים כי גרסתו בדבר מועד עריכת ההסכם ונסיבותיו, שיפוץ הדירה וביטול ההסכם הן אמת. לא נעלמו מעיני הפרטים שנכתבו במזכר של איש המשטרה פרנקו לאחר שיחת הטלפון עם אבני בשנת 15', אך אני רואה לקבל את גרסתו של אבני, כי פרנקו טלפן אליו כאשר היה עם אנשים, וסביר להניח שלא זכר את הנתונים המדויקים. יש לזכור כי אבני לא היה צד מעוניין בהליך או במי מהצדדים. ההיפך הוא הנכון. הוא לא רצה להגיע לבית המשפט, ביקש לשכוח את הפרשה ולא צידד באיש מהצדדים.
מכל מקום, שני הצדדים לא חלקו בסיכומיהם על אמינות דבריו של אבני והנתבעים נמנעו מלהתייחס לדבריו. משכך, בכל הנוגע לענייננו, תתקבל גרסתו כמהימנה.
42. א. אשר לגרסתו של מיכאל, עד מעוניין בהליך, הוכח כי מיכאל למצער לא זכר עובדות בסיסיות בקשר למחלוקת בין הצדדים. תחילה אישר כי הסכם שינפלד, ייפוי הכוח וההרשאה שניתנה למתווך אלון נחתמו ביום 8/11/12, שנה לאחר פטירתו של אחיו, אז הגיע ארצה, ועל פי רישומיו שהה בארץ מיום 22/10/12 עד 14/11/12, דהיינו היה בארץ ביום חתימתו של הסכם שינפלד. דא עקא, שלאחר שהתברר לו כי הסכם אבני לא יכול היה להיחתם בשנת 12', ועל פי גרסתו של אבני, לא זו בלבד שההסכם נחתם בשנת 13', אלא שאף לא ראה מעולם את מיכאל, החל להתלבט, ציין כי על פי רישומיו לא היה בארץ בשנת 13' אך הוא משוכנע כי הגיע ארצה, וציין כי כל פשעו שאינו זוכר מתי נחתם הסכם שינפלד ומתי הגיע ארצה.
ב. גרסתו של מיכאל כי הסכם שינפלד נערך עבור אבני, אותו פגש במשרדו של עו"ד שינפלד, ועמו אף דיבר, לא זו בלבד שלא נתמכה בראיה כלשהי, בהיעדר אזכור של אבני במסמך כלשהו בשנת 12', אלא שהיא נסתרת לחלוטין על ידי אבני עצמו, אשר העיד כי הסכם אבני נחתם לקראת סוף שנת 13', כי מעולם לא ראה את מיכאל עד שהגיע לבית המשפט למתן עדות, דיבר עמו לראשונה כחצי שנה לפני כן כאשר מיכאל ביקש ממנו לתת תצהיר והוא סירב לעשות כן. לא זו אף זו, הוכח כי בני הזוג אבני התקשרו בהסכם אבני ואף חתמו עליו באוקטובר נובמבר 13', ואין כל תמיכה לדבריו של מיכאל כי אבני רצה להסתיר את רכישת הדירה. אשר לאי הדיווח על עסקת אבני, משהוכח כי עו"ד שינפלד לא פעל כדין בתקופה הרלוונטית, ממילא אין באי הדיווח כדי לפגוע באמינותו של אבני.
ועוד, בניגוד לתוכנו של הסכם אבני, לפיו חלק מתמורת הדירה ימומן בכספי המשכנתא, מסר מיכאל כי עו"ד שינפלד אמר לו שאבני ישלם את תמורת הדירה בשיק וכי אינו זקוק למשכנתא, וכיוצא בזה.
גם בנושאים אחרים לקתה עדותו של מיכאל בזיכרון סלקטיבי.
ג. בניגוד לאמור בהסכם שינפלד ובייפוי הכוח הבלתי חוזר, הצהיר מיכאל והעיד כי לשינפלד לא הייתה הרשאה למכור את הדירה אלא לאבני; בניגוד לאמור בהסכם שינפלד, העיד כי לשינפלד לא הייתה סמכות לקבל "ולו אגורה שחוקה אחת בשמנו"; בניגוד לאמור בהסכם שינפלד ולייפוי הכוח, הלין מיכאל על עצם הדיווח של עסקת התובעת לרשויות המס, בהעידו כי לא היה מקום להגישו, מפני שטפסי המש"ח לא נחתמו על ידו, כי לא נתן הרשאה לעו"ד שינפלד להחזיק כספים עבורו, וכיוצא בזה.
משהבין מיכאל כי גרסתו אינה מתיישבת עם ראיות אחרות, החל למסור כי ידע שיש טעות בתאריך של הסכם שינפלד, אך לא מסר תאריך חלופי בו נחתם ההסכם לדעתו.
ד. אשר לתנאי המתלה, בניגוד לגרסתו, לפיה הסכם שינפלד לא נכנס לתוקף בהעדר צו ירושה, משעומת מיכאל עם מכתבה של עו"ד צור לעו"ד שינפלד בחודש אוגוסט 13', ועם עצם העובדה כי המוכרים נתנו אורכות לקיומו של הסכם שינפלד לצורך מכר הדירה, אישר כי רצה לתת לעו"ד שינפלד אפשרות לבצע את הפעולות הדרושות לסיים את העסקה; הוא הסביר כי אמרו לו שללא ייפוי כוח לא יעשה הדבר, והעיד כי נתן לעו"ד שינפלד זכות למכור את הדירה במקומו, אך לא לקבל כספים במקומו.
גם בקשר לתנאי המתלה, מסר מיכאל גרסאות סותרות, משעמד באופן דווקני על קיומו, אך במקביל ציין מפורשות כי היה מוכן ו"נתן לעסקה" את כל הזמן שבעולם, בהעידו כי כל עוד לא זירזו אותו והודיעו לו כי מבטלים את העסקה, המתין לקבלתו של צו הירושה, וכי ההמתנה הסתיימה אך ורק כשראה שעו"ד שינפלד "בחקירות".
לא נעלמה מעיני האפשרות כי מיכאל, כמו גם התובעת, האמין בעו"ד שינפלד באופן מוחלט, אך מדובר במהנדס שעבד בישראל במחקר ופיתוח, ובקנדה עסק במכירות, דהיינו היה בעל ידע בסיסי בחוזים ובעסקים; יתר על כן, משעומת פעם אחר מפעם עם תוכן ההסכם וייפוי הכוח, אישר כי חתם על ההסכם כדי למכור את הדירה באמצעות עו"ד שינפלד, ונתן את ייפוי הכוח לעו"ד שינפלד על מנת שיוכל "לסיים" את העסקה. משכך, לא תשמע טענתו כי לא ידע על מה חתם, וכי לא ידע שעו"ד שינפלד מוסמך לקבל כספים עבורו.
אשר לאבני, לא מן הנמנע כי מאן דהוא הוצג בשם אבני בפני מיכאל. דא עקא שגם המתווך אלון היה נוכח במעמד החתימה על ההסכם, ואין כל הסבר לכך שלא זומן להעיד מטעם המוכרים על נוכחותו של אבני או צד ג' כלשהוא במקום בעת החתימה על הסכם שינפלד.
בנתונים אלה, נוכח ריבוי הסתירות בגרסתו של מיכאל, אינני רואה לקבוע ממצאים עובדתיים על בסיס גרסתו, ואלה יקבעו על סמך גרסתם של התובעת ושל אבני, והמסמכים שהוגשו לבית המשפט, לרבות מכתביה של ב"כ הנתבעים עו"ד צור.
הנתבעים האחרים, נתבעים 4-5, 7- 12, 14 -16 (נתבעים 3, 6 ו- 13 הם עיזבונות, כמצוין לעיל), לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא הביאו כל ראיה מטעמם.
43. האם ייצגה עו"ד צור את כול הנתבעים כנטען על ידה בכתב ההגנה ובתחילת ההליך?
א. התובעת הגישה את תביעתה נגד 16 נתבעים (ביניהם 3 עיזבונות), ומכתב ההגנה, שהוגש ביום 11/10/15, ואשר כותרתו היא "כתב הגנה מטעם הנתבעים 1-16", נלמד כי עו"ד צור ייצגה את כל הנתבעים ללא יוצא מן הכלל, ואף ייצגה את עניינם מול התובעת. כך הובהר גם בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 2/3/16 כי היא מייצגת את כל הנתבעים, וכך נטען גם בסיכומי הנתבעים (ראו גם הודעתו של ב"כ התובעת מיום 29/7/18 סעיף 4).
דא עקא שאיש מהנתבעים פרט למיכאל, לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא מסר גרסה. הנתבעים האחרים בחרו להימנע מלהשתתף באופן פעיל בהליך, ולא מסרו גרסאות שונות או מנוגדות לאלה שנמסרו על ידי המוכרים.
"כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב, והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בכך ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי, 2003) 1649-1659 והאסמכתאות שם). (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, סא(3) 18 (2006), מפי כב' הש' ארבל (להלן: ענין המגן; ראו גם ע"א 143/08 קרצמן נ' שרותי בריאות כללית (26/5/10), מפי כב' הש' עמית; ע"א 1278/15 עבאס נ' מועצה מקומית ג'ת (30/8/16), מפי כב' הש' שהם).
אשר להגדרת המונח "עד רלוונטי" ועל מי מוטל הנטל להזמנתו לעדות, נקבע:
"עד נחשב רלבנטי לגרסת בעל דין מקום בו קיימת ציפייה הגיונית ומתבקשת בנסיבות המקרה כי בעל הדין ישמיע את העד המסוים לשם גילוי האמת וחקר העובדות כפי שאותו בעל-דין טוען להן (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' ממתיהו, פ"ד מה (4) 651, 659 (1991))... במקרים מעין אלו, השאלה על מי מהצדדים מוטלת החובה להעיד את העד, וכנגזרת ממנה ההנחה כי אם היה מעיד הייתה עדותו תומכת בגרסת היריב, היא פועל יוצא של השאלה על מי מהצדדים רובץ נטל ההוכחה לצורך העניין שלשמו נדרשת העדות (קדמי, בעמ' 1652...ודוק: באומרנו נטל ההוכחה בהקשר זה כוונתנו לנטל הבאת הראיות. אי העדת עד רלבנטי אינה בהכרח מערערת את גרסת בעל הדין. אם מדובר בעד שעדותו חשובה לשני הצדדים, אולם בעל הדין שעליו נטל השכנוע הצליח, מבלי להעיד את העד הרלבנטי, להביא ראיות מספיקות אחרות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל הצד השני, עשויה אי העדת העד לפעול לרעת בעל הדין השני שעליו נטל הבאת הראיות, על אף שאינו נושא בנטל השכנוע. על עניין זה עמד השופט קדמי, באומרו:
"... משעמד המשיב בחובת הראיה בהקשר זה, עבר אל המערערים נטל הבאת הראיות לעיון כפות המאזניים; וניתן היה לצפות כי המערערים יעידו את גרינהולץ מטעמם, כדי לתמוך בטענתם כי האשראי ניתן לגרינהולץ באורח פרטי וללא קשר אליהם. משבחרו המערערים שלא להעיד את גרינהולץ, השמיטו מידיהם ראיה חיונית ביותר לתמיכת גירסתם שלהם; ובמצב הדברים הקיים, אי העדתו של גרינהולץ אינה "סתם" פועלת לרעתם של המערערים, אלא מבטאת כשלון מצידם להשמטת הבסיס מתחת לגירסת המשיב". (ע"א 290/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין...". (ענין המגן הנ"ל).
לא נעלם מעיני כי מיכאל מסר גרסתו בשם כל הנתבעים, אך הוא נותר עד יחיד, על כל הכרוך בכך, במיוחד משהתברר כי גרסתו נסתרת בעניינים מסוימים על ידי ראיות חיצוניות שלא נסתרו, ונתמכת בפעולות שביצעו נתבעים אחרים דווקא בסוגיות הפועלות לחובתו .
ב. כאמור, המוכרים התקשרו בהסכם תיווך עם המתווך אלון, אשר קיבל את שכרו מהם באמצעות התובעת, על פי הוראתו של עו"ד שינפלד, בהסכם קיזוז ביניהם, כפי שהעידה התובעת וגרסתה לא נסתרה.
בהעדר ראיה אחרת, אני רואה להניח כי המוכרים הסכימו במפורש או מכללא לכך שהמתווך אלון ייתן את המפתח לדירה לעו"ד שינפלד, אשר מסרו לתובעת, לאחר שהתמורה ודמי התיווך שולמו במלואם, על פי המסמכים שהגישה התובעת לתיק, ולא נסתרו. אלמלא היו מודעים לכך, לא ברור מדוע בחרו שלא להזמין את המתווך אלון למתן עדות, אם לגבי המועד בו נחתם הסכם שינפלד, אשר בגינו היה אלון זכאי לדמי תיווך מהמוכרים, אם לגבי עסקת אבני, משאישר אבני כי המתווך אלון הפנה אותו לעו"ד שיינפלד בקשר לעסקה זו (עמ' 22 ש' 35-36), ואם על מנת לשאול אותו מדוע מסר לעו"ד שינפלד מפתח ביום 11/5/14, מבלי לשאול את מיכאל אם הוא רשאי לעשות כן. כך או כך, בהעדר ראיה אחרת, חזקה על המתווך אלון כי פעל על פי הרשאת המוכרים למסור לעו"ד שינפלד מפתח לדירה, כנגד תשלום מלוא התמורה לדירה לעו"ד שינפלד, אשר יחזיק את הכספים בנאמנות עבורם.
מכל מקום, הנתבעים או מי מהם לא נתנו כל הסבר לכך שלא הזמינו את המתווך אלון למתן עדות, על מנת להזים חזקות אלה, או את עדות התובעת או את עדותו של אבני, וחזקה עליהם כי לו סברו שיהיה בעדותו של אלון כדי לתמוך בגרסתם, היו עושים כן.
לא נעלם מעיני כי גם התובעת לא הזמינה את המתווך אלון להעיד מטעמה. יחד עם זאת, התובעת העידה כי היא לא קיבלה שירותי תיווך מאלון, אף שהתברר כי היו ביניהם קשרים עסקיים, משהיה שוכר של נכסיה. משכך, אין לצפות כי דווקא היא תזמן אותו לעדות מטעמה, כאשר אין חולק כי הוא לא היה מעורב בעסקת המכר, במהלכה רכשה את הדירה מעו"ד שינפלד כמיופה כוחם של המוכרים.

עמוד הקודם1...1011
12...24עמוד הבא