ג. לסיכום, משייצגה עו"ד צור את כל הנתבעים, ופרט למיכאל לא הביע איש מהאחרים עניין בהליך, לא הגיש תצהיר ולא התנגד לאמור, ניתן לצאת מתוך הנחה כי הנתבעים האחרים פרט לנתבעת 4, - אשר לא חתמה על תצהיר הסתלקות - אכן הסתלקו מחלקם בירושת המנוחה לטובת יורשי המנוח - המוכרים - כפי שציינו בתצהירי ההסתלקות, שלא התקבלו, מפני שנעשו לטובת העיזבון ולא לטובת המוכרים אישית.
44. קביעת העובדות
על יסוד הראיות שהובאו בפניי, ומשראיתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסתו של מיכאל, שנסתרה במסמכים שהוגשו, כמו גם בגרסתו של אבני, אני קובעת כי התובעת התקשרה בהסכם המכר לרכישת הדירה מהמוכרים באמצעות ייפוי כוח תקף שנתנו לעו"ד שינפלד, במועדים ובאופן המתואר על ידה בתצהיריה ובעדותה, שילמה את תמורתה במלואה כמפורט לעיל, קיבלה חזקה בדירה ביום 11/5/14, ומאז היא נוהגת בדירה מנהג בעלים.
עוד אני קובעת כי אבני התקשרו בהסכם אבני עם עו"ד שינפלד באוקטובר 13', וביטלו את ההסכם בתחילתה של שנת 14'. אבני שיפצו את הדירה, אך ויתרו על תביעה בקשר לכספים שהשקיעו לצורך זה.
המוכרים, אשר התקשרו עם עו"ד שינפלד בהסכם שינפלד בשנת 12', נתנו לו סמכויות רחבות, אם מכח הסכם שינפלד ואם על ידי ייפוי הכוח שנתנו לו באותו מעמד, למכור את הדירה, לקבל את תמורתה, להחזיק את הכספים במהימנות, לשלם כל תשלום שיידרש, ולהעביר להם סכום של 430,000 ₪ נטו. המוכרים לא פגשו את אבני, לא דיברו אתו, וכל הקשר בין מיכאל לבינו נוצר כחצי שנה לפני מתן עדותו בבית המשפט, אז התראו לראשונה.
בניגוד לאמור בהסכם, המוכרים משיקוליהם מעולם לא הודיעו לעו"ד שינפלד לקבוע כי הסכם המכר או הסכם כלשהוא שערך עם צד ג' לא נכנס לתוקף, וכי על עו"ד שינפלד להחזיר כספים לצד שלישי, אם שולמו לו או הופקדו בידיו.
דא עקא שחוזה שינפלד הוא חוזה על תנאי, והתנאי הקבוע בו לא התקיים.
45. האם בוטל הסכם שינפלד ביום 15/5/13 עקב העדרו של צו ירושה אחר המנוחה? - שינוי חוזה בהתנהגות
א. סעיף 4.5 להסכם שינפלד קובע כי "היה ולא יתקבל צו הירושה של המנוחה עד ליום 15/5/2012 [צ"ל 15/5/13], אזי הסכם זה יהיה בטל ומבוטל, התמורה תוחזר לקונים ולאף צד לא תהיה תביעה האחד כלפי משנהו".
חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים), מגדיר "חוזה על תנאי" כדלהלן:
"27.(א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מפסיק).
(ב) חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה.
(ג) חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שנתקיים התנאי....
בטלות החוזה או ההתנאה
29. היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה".
ב. על אף שסעיף 4.5 הנ"ל נוסח כתנאי מפסיק, הרי שלפי מהותו ולפי הוראתו של סעיף 27 (ב) מדובר למעשה בחוזה הטעון בתנאי מתלה. משכך, היה על הסכם שינפלד להיות בטל ומבוטל החל מיום 15/5/13, וממועד זה היה עליו לעצור את הליך מכירתה של הדירה, לבטל את ההסכם עם הקונה הפוטנציאלי, ולהחזיר לו את התמורה ששולמה לידיו.
דא עקא שהתנהלותם של המוכרים ושל היורשים – אם ישירות כלפי עו"ד שינפלד ואם באמצעות עו"ד צור - מלמדת כי הצדדים שינו בהתנהגותם את תנאיו של ההסכם שנחתם ביניהם, כפי שיבחן להלן.
ג. הפסיקה הכירה בכך שהתנהגותם של צדדים בקיומו של חוזה ביניהם יכולה להביא לשינוי תנאיו, אם כי לא בנקל יוסק הרצון בשינוי הוראה חוזית, ויש צורך לשם כך בבסיס איתן, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת קיומו של חוזה בין הצדדים. (ראו ג. שלו, דיני חוזים - החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה, עמ' 221; כהן ופרידמן, חוזים, כרך ג',27; ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז (2), 517, מפי כב' הש' מלץ). יפים לענייננו דברי כב' הנשיא שמגר בע"א ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4), 35:
"כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה... תרגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור ...יהיה - בחוזים מסוג זה - קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה, כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם, אם כי עצם קיומו של דפוס כזה איננו מעיד על התוכן הקונקרטי של הסטיה מן החוזה המקורי, אותו יש לקרוא לתוך החוזה בין הצדדים". (ראו גם ע"א 8427/12 יעקובסון נ' ויגדור ואח', (22/12/14), זילברטל).
בע"א 10489/09 א. נץ ניהול ואחזקות בע"מ נ' הרי אלוף (6/9/11); להלן: עניין א. נץ), קבע כב' הש' עמית כדלהלן:
"במקרה דנן, המשיבים לא פעלו משך כשלוש שנים ממועד ההפרה הנטענת, עד ליום 8.5.05, זמן קצר לפני הגשת התביעה לביטול ההסכם. משך כל אותו זמן, המערערת פעלה בידיעתו של עו"ד תור, שלוחם הנחזה, לאישור שינוי התב"ע תוך כוונה להוציא לפועל את ההסכם. ולא רק זאת, אלא שהמשיבים אף ביצעו את חלקם בחוזה ושילמו היטל השבחה, תוך שהם ממשיכים להתדיין עם המערערת לגבי דירת התמורה. יש בכל אלה כדי להצביע אם על שינוי החוזה בדרך של התנהגות, אם על וויתור של המשיבים על זכותם לבטל את החוזה ואם על כך שמדובר בהפרה לא יסודית המצריכה מתן ארכה. מכאן, שביטול החוזה במכתבם של המשיבים ללא מתן ארכה, היה ביטול שלא כדין".
ד. הוכח כי בניגוד לאמור בסעיף 4.5 להסכם שינפלד, המוכרים לא הגבילו בזמן את תוקפו של התנאי המתלה, ולא התכוונו לעשות כן. לגרסתו של מיכאל, הוא האמין כי הדירה נמכרה לאבני במקביל לחתימה על הסכם שינפלד, וכי אבני אף הפקיד כספים אצל עו"ד שינפלד, מיד לאחר החתימה על הסכם שינפלד, ללא קשר לצו ירושה אחרי המנוחה, שהיה אמור להינתן לטובת המוכרים על יסוד הסתלקותם של כל היורשים למעט הנתבעת 4 מזכויותיהם בעיזבונה. המוכרים נתנו למעשה לעו"ד שינפלד הרשות להמשיך במהלכים למכר הדירה, והסכימו להפקדת תמורתה "בידיו הנאמנות" עד להוצאתו של צו ירושה ורישום הדירה על שמם כחוכריה, אך גילו דעתם בזמן אמת כי הם מסכימים להארכת תוקפו של התנאי המתלה ואת תקופת שליחותו ונאמנותו של עו"ד שינפלד לפרק זמן בלתי מוגבל, למעשה.
המוכרים חתמו על הסכם שינפלד ומסרו לו ייפוי כוח בלתי חוזר בסוף שנת 12'. כאמור לעיל, לא ראיתי לקבל את גרסתו של מיכאל, כי המוכרים לא גילו ענין בשאלה אם תמורת הדירה הופקדה בידי עו"ד שינפלד והוא מחזיק בה בנאמנות, אם לאו. זאת, משהתרשמתי כי פני הדברים היו שונים.
לא זו אף זו, שלושה חודשים לאחר פקיעתו של הסכם שינפלד המקורי – ביום 16/5/13 – הועברה לעו"ד שינפלד דרישה של הנתבעים להעלות את תמורת הדירה ב - 30,000 ₪ נוספים, כתנאי להסתלקות של חלק מהנתבעים מירושת המנוחה. זאת, כנלמד ממכתבה של עו"ד צור לעו"ד שינפלד מיום 26/8/13, כאמור לעיל: "שוחחתי עם בן ג'י מיכאל. הוא שב אלי עם תשובת היורשים האחרים לפיה יהיו מוכנים לחתום על התצהירים באם שווי התמורה יעמוד ע"ס של 460,000 ₪. נא עמדת מרשיך. ככל שההצעה מקובלת, על מרשייך להפקיד את ההפרש בסך של 30,000 ₪ בידיך הנאמנות..." (נספח 17 לתצהיר התובעת ת/1; נ/2). כפי שנכתב לעיל, עו"ד שינפלד השיב לה מיד כי "ההצעה שנשלחה במייל מקובלת על מרשי", ביקש את התצהירים החתומים, על מנת להגישם לרשם לשם קבלת הצו, ואישר כי תמורת הדירה עומדת על 460,000 ₪. כעבור יומיים, ביום 28/8/13 שלח עו"ד שינפלד מייל לעו"ד צור לפיו "הופקד בידי הסכום של 30,000 ₪ כדרישתך. נא לקדם בדחיפות את קבלת צו הירושה...". (נ/2).
ועוד, ממכתבה של עו"ד צור מיום 26/8/13 - ביחס להסכמתם של יורשים נוספים לחתום על תצהירי הסתלקות מהירושה, בכפוף לכך שעו"ד שינפלד יקבל בנאמנות 30,000 ₪ נוספים בגין תמורת הדירה - ותשובתו מיום 28/8/13, כי הוא מחזיק בסכום הנ"ל, ניתן להבין כי המוכרים וגם עו"ד צור סברו שעו"ד שינפלד מחזיק בכל כספי התמורה באותו שלב, והניחו לדברים כפי שהם, תוך ציפייה לכך שגם שני היורשים הנוספים יחתמו על תצהירים ויסתלקו מהירושה.
התכתבות זו מחודש אוגוסט 13', למעלה משלושה חודשים לאחר שתוקפו של הסכם שינפלד פקע לכאורה (ביום 16/5/13), מלמדת על התעלמות מוחלטת מתוכנו של סעיף 4.5 להסכם שינפלד והשלכותיו, ולמעשה על ביטול התנאי המתלה כלשונו.
לולא הסכימו המוכרים לכך שעו"ד שינפלד יקבל ויחזיק בכל כספי התמורה משך תקופה ארוכה, מדוע המשיך מיכאל לפעול במרץ לקבלתו של צו הירושה, תוך שיתוף פעולה עם עו"ד שינפלד ועו"ד צור גם יחד, מדוע שלחה עו"ד צור הודעה זו, לה השיב עו"ד שינפלד בזריזות, כי הכספים בידיו (למרות שבפועל לא החזיק בכל הכספים), ומדוע לא דרשה ממנו להפקיד את הכספים בחשבון נאמנות שיהיה בבעלות שניהם?
ה. משהוכח כי המוכרים באמצעות מיכאל סברו והאמינו כי כספי התמורה עבור הדירה מצויים בידי עו"ד שינפלד מזה זמן רב, על אף שטרם הוצא צו ירושה אחר המנוחה, ואף על פי כן לא ביקשו לבטל את הסכם שינפלד, לא ביקשו להפעיל את התנאי המתלה, לבטל את ההסכם עם הקונה ולדאוג להחזרת התמורה למי ששילם אותה - גילו המוכרים דעתם כי אינם עומדים על קיום דווקני של הוראותיו של הסכם שינפלד, וניתן לראותם כמי שביטלו את ההתנאה בסעיף 4.5 ואישרו בדיעבד את פעולתו של עו"ד שינפלד, שהיה שלוחם ונאמנם, מעבר להיותו "קונה" של הדירה.
וכפי שהעיד מיכאל כאמור לעיל: "רציתי שתהיה לו [לעו"ד שינפלד] אפשרות לבצע את הפעולות הדרושות לסיים את העסקה הזו..." (עמ' 51 לפרוט').
לא זו אף זו, משנשאל מיכאל בחקירתו הנגדית ביולי 17', "כמה זמן המתנת עוד?", לאחר שראה שצו הירושה טרם ניתן, השיב "כל עוד לא מזרזים אותי ואומרים שלא רוצים את העסקה, הייתי ממתין עד שראיתי שעו"ד שינפלד בחקירות" (עמ' 49, ש' 15-16).
מכאן, כי המוכרים לא התכוונו לבטל את ההסכם כאשר התנאי המתלה לא התקיים במועד שנקבע ובכלל, מבחינתם הוארך תוקפו של הסכם שינפלד ללא גבול, ואלמלא התברר למיכאל שעו"ד שינפלד סרח, לא היה מגבילו כלל.
ו. יתר על כן, מדבריו של מיכאל בחקירתו הנגדית "כל עוד לא מזרזים אותי ואומרים שלא רוצים את העסקה", ניתן להבין כי הוא לא היה מבטל את העסקה [מכר הדירה] מרצונו. שהרי כל תכליתו של צו הירושה הייתה לאפשר העברת הדירה ורישום הדירה על שם הקונה בשלמותה. דהיינו, מבחינת מיכאל
הסכם שינפלד המשיך להתקיים כל עוד לא נאמר אחרת על ידי זולתו. גרסה זו מתיישבת גם עם דברי התובעת לפיהם שוחחה עם עו"ד צור חודשים מספר לאחר שחתמה על ההסכם, וכי האחרונה אמרה לה להתאזר בסבלנות, מפני שיש עוד שני יורשים שטרם חתמו; לא זו בלבד שגרסה זו לא נסתרה, היא אף נתמכת אף בכך שכל היורשים חתמו על תצהירי הסתלקות, למעט נתבעת 4, וחלקם חתם אף פעמיים, נוכח העובדה שתצהירי ההסתלקות המקוריים לא עמדו בדרישות הדין. מכאן, כי המוכרים ויתר הנתבעים פעלו למעשה להשלמת העסקה, תוך התעלמות ממגבלות הזמן שיצר סעיף 4.5.
העולה מכל האמור לעיל, כי המוכרים ביטלו בהתנהגותם בזמן אמת את עצם קיומו של התנאי המתלה לכניסת ההסכם לתוקפו, והסכם שינפלד נותר על כנו.
מה הייתה מערכת היחסים בין עו"ד שינפלד לבין המוכרים? האם ייצג עו"ד שינפלד את שני הצדדים בהסכם המכר ובעסקה עם התובעת?
46. התובעת טענה כי עו"ד שינפלד היה נאמנם של המוכרים לכל דבר וענין, מעבר לכך שייצג אותם בהסכם המכר והיה שלוח שלהם מולה ומול גורמים אחרים; הנתבעים מצדם עמדו על כך שהיה שלוחם בלבד.
אקדים ואומר כי שוכנעתי שעו"ד שינפלד ייצג את המוכרים בלבד, והיה נאמנם, מכוח הסכם שינפלד וייפוי הכוח שנתנו לו. הסכם המכר יצר נאמנות נוספות, באה להבטיח את האינטרסים של שני הצדדים להסכם.
47. המתווה הנורמטיבי
המחלוקת הנדונה עוסקת הן בשליחות והן בנאמנות, ומשכך יובאו להלן הסעיפים הרלוונטיים לענייננו:
סעיף 1 לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965 (להלן: חוק השליחות) קובע:
"(א) שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי. (ב) כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית".
סעיף 2 לחוק השליחות קובע:
"שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח".
סעיף 3 לחוק השליחות קובע:
"(א) השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם...".
סעיף 1 לחוק הנאמנות, התשל"ט - 1979 (להלן: חוק הנאמנות) קובע:
"נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול לטובת נהנה או למטרה אחרת".
סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע:
"נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש".
סעיף 14 לחוק הנאמנות קובע:
" פעולה שנעשתה בהפרת חובת הנאמנות והצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על ההפרה, או שנעשתה ללא תמורה, רשאי בית המשפט לבטלה ועל הצד השלישי יחולו אחריות וחובות כשל נאמן; ידיעה על קיום הנאמנות, אין בה בלבד משום ידיעה על הפרת חובת הנאמנות".
על אופן הסדרתה של השליחות, הגבול בין שליחות ונאמנות, והאפשרות לשילוב ביניהם, עמד בית המשפט העליון בע"א 9225/01 זיימן נ' קומרן, פ"ד סב(1), 260, מפי כב' הש' פרוקצ'יה, (להלן: ענין זיידן) כדלהלן:
"צורות משפטיות שונות במשפט הפרטי המסדירות פעולת אדם למען זולתו כגון שליחות, נאמנות ושמירה, אוצלות על אופי והיקף אחריותו של הפועל, ועל התרופות הניתנות על הפרת אחריות זו. הדפוס המשפטי החל על פעולת אדם למען זולתו עשוי להתגבש על בסיס הסדר מוסכם בין הצדדים. השליחות מוקנית, אמנם, בפעולה חד צדדית בהרשאה מאת השולח לשלוח ...אולם ברוב המקרים כח הייצוג מעוגן בחוזה בין השולח לשלוח... הנאמנות על-פי חוק הנאמנות, נוצרת, בין היתר, על-פי חוזה עם הנאמן... כל אחד ממוסדות משפטיים אלה מתאפיין בכללי אחריות משלו, הנגזרים מאופיו ומתכליותיו.
עשוי להיות כי הסכם בין צדדים המקנה לאחד כח משפטי לבצע פעולות משפטיות לטובת האחר, ישלב בתוכו מאפיינים שונים ממוסדות משפטיים שונים. כך, עשוי להיות כי הסדר בין הצדדים יבסס יחס משפטי שאינו נאמנות טהורה או שליחות טהורה, אלא שילוב ביניהם.... ההסדר החוזי שבפנינו בו הוסמך המשיב לפעול במסגרת נאמנות בנכסיה של המערערת, משלב בתוכו יסודות של נאמנות ושליחות כאחד...".