ראו גם דבריו של כב' הש' מזוז ברע"א 572/16 לוי נ' ב.ג. גליקמן נכסים ובניין בע"מ (5/6/16), כדלהלן:
"... כנלמד מע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ''ד מח(1) 801 (1994), הנאמן, בשונה משליח, אינו נציגו של השולח, אלא דמות עצמאית הפועלת ומנהלת את הנכס כמנהג בעלים (ובפיקוחו של הנהנה) ויש לו יכולת להפעיל שיקול דעת, תוך קיום חובת הנאמנות שלו. כן נקבע, בהסתמך על ע"א 9228/01 זימן נ' קומרן, פ''ד סב(1) 260 (2006), כי הגם שנאמנות הינה מתוחמת למטרות מסוימות, הרי שכוחו של הנאמן לפעול בתחומן אינו מוגבל, ועליו לקדם את ענייני הנאמנות בדרך המועילה ביותר".
על התוקף שניתן למעשים ופעולות שבצע נאמן בנכס, אפילו ביצעם תוך חריגה מסמכות שניתנה לו או מתנאי נאמנות, שעה שהצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת שמדובר בפעולה אשר נעשתה תוך הפרה של חובת נאמנות, ראו ענין וואלס הנ"ל:
"פעולה שביצע נאמן בנכס - גם אם נעשתה תוך חריגה מתנאי הנאמנות או תוך חריגה מסמכותו כנאמן - היא בת תוקף (ראה י' ויסמן, "אבני נגף בחוק הנאמנות" עיוני משפט ז (תשל"ט-תש"ם) 282, 296)...
תוצאה זו מתחייבת מהנחות היסוד של הנאמנות. כך, העיקרון בדבר עצמאות הנאמן, המחייב להכיר בעסקאות שזה עושה כתקפות - הן מבחינתו והן מבחינת ההסתמכות של צד שלישי. כך גם המבנה של מוסד הנאמנות, שעל פיו גבולות כוחו ושיקול-דעתו הרחבים של הנאמן נשמרים לא על-ידי הגבלת סמכותו, כי אם על-ידי הענקת סעדים לנהנה כנגד הנאמן. הפרת חובות הנאמנות, כאשר מדובר בצד ג' שרכש את הנכס בתמורה ובתום-לב, צריך שתיפתר במישור שבין הנאמן לנהנה ולא במישור שבין הנהנה לצד ג'". (ההדגשות אינן במקור –ד.ס.).
מקום בו הצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת כי הנאמן חרג מהסמכות והנאמנות שניתנה לו, הסיכון רובץ לפתחו של השולח ויוצר הנאמנות.
מן הכלל אל הפרט – האם היה עו"ד שינפלד שלוחם בלבד של המוכרים או גם נאמנם?
48. בחינת לשונם של הסכם שינפלד וייפוי הכוח מלמדת שעו"ד שינפלד ייצג את המוכרים וגם הוסמך לשמש כנאמנם.
א. עיון במבוא להסכם שינפלד מלמד כי עו"ד שינפלד הוגדר במפורש על ידי הצדדים בנוסף ל"הקונים" או "הקונה" גם כ"הנאמן".
בסעיף 4.2 נכתב כי "התמורה תשולם למוכרים ע"י הפקדת הסכום הנ"ל במעמד חתימת הסכם זה בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד (להלן: הנאמן), אשר יעבירו לידי המוכרים, בניכוי הסכום המפורט בסעיף 4.3 להלן, עם קבלת צווי ירושה של המנוחים ולפיהם המוכרים הינם יורשיהם הבלעדיים של המנוחים, ודין תשלום לידי הנאמן... כדין תשלום לידי המוכרים".
סעיף 4.3 להסכם קובע כי מתוך תמורת הדירה "יושאר בידיו הנאמנות של הנאמן סכום של 50,000 ₪, אשר יהווה בין היתר בטוחה לביצועם של כל התשלומים מכל מין וסוג שהוא..."
סעיף 6.1 קובע כי "במעמד החתימה על הסכם זה, יחתמו המוכרים על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"הד ש. שינפלד לצורך ביצוע הוראות הסכם זה ... ייפוי הכוח יימסר לידי עו"ד שינפלד במעמד החתימה על ההסכם".
המוכרים חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר, לפיו מינו את עו"ד שינפלד להיות בא כוחם החוקי, ולבצע בשמם ובמקומם פעולות שונות שפורטו בייפוי הכוח, ובין היתר למכור, להעביר, להשכיר, להחכיר לעו"ד שינפלד עצמו "כנאמן ו/או לפקודתו ו/או _____ להלן "צד ג'", את "הרכוש הנ"ל" (הדירה – ד.ס.), באופן ובתנאים כפי שימצא לנכון. כך גם הסמיכו אותו "לקבל בשמנו ובמקומנו את הרכוש הנ"ל בדרך של מכר, עם וללא תמורה, חכירה, השכרה או בכל דרך אחרת, ולחתום לשם כך בשמנו ובמקומנו על כל המבקשות השטרות והמסמכים הדרושים לשם כך", ועוד.
עוד צוין בייפוי הכוח כי "היות שהוא נוגע לטובת צד ג' הנ"ל, שממנו קיבלתי/נו את התמורה המלאה עבור הרכוש הנ"ל ושזכויותיו עומדים ותלויים בייפוי כוח זה הוא יהיה בלתי חוזר, לא תהיה לי/לנו זכות לבטל או לשנותו וכוחו יהיה יפה גם לאחר פטירתי/נו והוא יחייב גם את יורשי/נו...".
המוכרים אף הסמיכו את עו"ד שינפלד לשלם עבורם ובמקומם את כל התשלומים, ההוצאות, ההיטלים והמסים החלים עליהם, מתוך כספים שלא יועברו אליהם, אלא יישארו אצלו בפיקדון, כאמור בהסכם ובייפוי הכוח שנתנו לו (ראו סעיפים 4.2, 4.3, 4.4 להסכם שינפלד וייפוי הכוח, נספח 15 לת/1).
ב. גרסתו של מיכאל כי לא הסמיך את עו"ד שינפלד לקבל כספים עבור המוכרים כנאמן, נסתרת מניה וביה בתוכן המסמכים עליהם חתם, ולא ניתן שלא להתרשם כי נאמרו לצורך ההליך בלבד.
לא זו אף זו, מיכאל יוצג על ידי עו"ד צור בכל הקשור להוצאתם של צווי ירושה, ואף העביר באמצעותה הודעה לעו"ד שינפלד, ביום 26/8/13, כי היורשים האחרים דורשים להגדיל את תמורת הדירה מ- 430,000 ₪ נטו כמוסכם בהסכם שינפלד ל- 460,000 ₪, על מנת להסתלק מהירושה. עו"ד צור הודיעה לעו"ד שינפלד כי אם הצעה זו מקובלת על מרשיו, עליהם להפקיד בידיו הנאמנות את ההפרש בסך 30,000 ₪, והוא אכן הודיעה ביום 28/8/13, דהיינו יומיים לאחר מכן כי הסכום הופקד בידיו. דהיינו, לא זו בלבד שעו"ד צור והמוכרים הסכימו כי עו"ד שינפלד יגבה כספים עבור המוכרים, הם אף ביקשו שהכספים יהיו מופקדים בידיו לצרכיהם. למען הסר ספק, לא נעלם מעיני כי באותו שלב לא החזיק עו"ד שינפלד אלא בשני שיקים של התובעת בסך כולל של 150,000 ₪, ולא במלוא תמורת הדירה, כי באותו שלב טרם נחתם הסכם כלשהוא למכר הדירה, וכי התובעת לא הייתה לכאורה מרשתו של עו"ד שינפלד, אך המוכרים סברו, כנראה, על יסוד מצג כלשהוא של עו"ד שינפלד, כי כך היו פני הדברים, והסכימו להם.
"האישור בדיעבד, בדומה להרשאה מלכתחילה, יכול להיעשות במפורש או מכללא, במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, על פי אמירה, הודעה או כל התנהגות אחרת". (א' ברק חוק השליחות, (כרך א), בעמ' 783; סעיף 6 (א) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965; ראו גם 286/88 מושקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, (31/12/88), מפי כב' הש' אלוני).
לפיכך, משנסתרה גרסתו של מיכאל בדבר מערכת היחסים בין המוכרים לעו"ד שינפלד, משבחרו המוכרים או מי מהנתבעים האחרים שלא לשלוח הודעת צד שלישי לעו"ד שינפלד, ואף נמנעו מהזמנתו כעד במשפט, יקבעו הממצאים לגבי מערכת היחסים ביניהם והמצג שנוצר כלפי התובעת על יסוד גרסת התובעת והראיות החיצוניות שהוגשו לבית המשפט.
ג. בנתונים אלה הוכח, כי מעבר לכך שעו"ד שינפלד קיבל את רשותם של המוכרים למכור את הדירה, בהתקיים התנאי המתלה ולייצגם בכל עסקת מכר כאמור כשלוחם, הוא אף היה נאמנם של המוכרים, והיה רשאי לגבות כספים עבורם ולהחזיקם בנאמנות, לשלם מתוכם תשלומים שונים, ולקבל החלטות בקשר לדירה, כמפורט בייפוי הכוח.
לא זו אף זו, מעבר לכך שהמוכרים מכרו לכאורה את הדירה לעו"ד שינפלד כקונה וכנאמן, הם אף נתנו לו ייפוי כוח בלתי חוזר, תוך התייחסות מפורשת בייפוי הכוח לכך שהוא יעמוד בתוקפו גם לאחר פטירתם, חו"ח. דהיינו, בוצעה ביניהם עסקה הטעונה דיווח לרשויות המס.
האם ייצג עו"ד שינפלד גם את התובעת בעסקה זו?
49. סוגיה זו נבחנת על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ונלמד הן מעדותה של התובעת, הן מלשונו של הסכם המכר ומסמכים אחרים, ותוך התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים. זאת, בין השאר, משבחרו הצדדים שלא לזמן את עו"ד שינפלד ואת המתווך, כאמור לעיל.
א. התובעת העידה כי לא שילמה לעו"ד שינפלד שכר טרחה כלל. "הוא כאילו המייצג שלהם. לא שלי. שילמתי 500,000 ₪ וזהו. הוא אמר לי "אני הנאמן. תראי ייפוי כוח". הראה לי ייפוי כוח, הראה לי שטר מכר, הראה לי את השם שלו, אמר לי "זו כאילו הדירה שלי. אני הנאמן של הבית הזה" (עמ' 32, ש' 23-26).
אני רואה לקבל את גרסת התובעת היא לא הייתה מיוצגת על ידי עו"ד שיינפלד, בהיותה מהימנה עליי. מעבר להתרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה של התובעת בנדון, גרסתה בכל הנוגע לעסקה נשוא תיק זה נתמכה בראיות חיצוניות, ובעקיפין גם בגרסאות של אבני ומיכאל עצמו. משכך, אני רואה לקבלה גם בסוגיה זו.
גרסתה של התובעת כי עו"ד שינפלד לא ייצג אותה, וכי לא שילמה לו שכר טרחה, נתמכת גם בהיעדר מסמכים כלשהם בתיקו של עו"ד שינפלד בדבר קבלה על תשלום שכר טרחה. לא מן הנמנע כי עו"ד שינפלד החתים את התובעת על ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך ביצוע פעולות בדירה, אך ייפוי כוח לייצוגה לא נמצא. אין גם ראיה כי התובעת שילמה שכר טרחה לעו"ד שיינפלד, ולו עשתה כן, סביר להניח כי הייתה בנמצא קבלה או חשבונית בנדון, אשר הנתבעים היו מגישים לתיק בית המשפט, כפי שהיה בעסקת אבני, משהוכח כי עו"ד שינפלד הוציא קבלות וחשבוניות על הסכומים שקיבל.
ב. יש לזכור כי ההסכם הוכן ונערך על ידי עו"ד שינפלד, אשר היה בא כוחם ונאמנם של המוכרים על פי הסכם שינפלד וייפוי הכוח, לאחר שהאחרון שלח את התובעת לראות את הדירה נשוא תיק זה, ולאחר שהתובעת כבר שילמה לו 150,000 ₪. ועוד, ברישא להסכם כתוב במפורש כי המוכרים פועלים באמצעות עו"ד שינפלד על פי ייפוי כוח בלתי חוזר, ואין כל התייחסות בהסכם לכך שהאחרון מייצג גם את התובעת.
ג. גם לגופו של דבר, בחינת ההסכם מלמדת כי אין הגנה מספקת על זכויותיה של התובעת. בהסכם נכתב כי הדירה נקייה מכל זכות לצד שלישי, כאשר בנסח הרישום רשומה משכנתא, אשר לא סולקה עד לעריכתו של הסכם המכר, מבלי שתשומת לבה של התובעת הופנתה לכך. יתר על כן, אין זכר להתחייבויות המוכרים או להתחייבותו של עו"ד שינפלד להעביר את הזכויות על שם התובעת בתוך זמן מסוים או זמן סביר. אכן, מקורו של מחדל זה עשוי לנבוע גם מרשלנות כלפי התובעת, משנפלו מספר טעויות בהסכם, אך הדעת נותנת כי הוא נבע מכך שעו"ד שינפלד לא ייצג את התובעת בעסקה.
לא זו אף זו, עו"ד שינפלד כלל לא מסר את ההסכם לתובעת, כעולה מהסיפא של סעיף 13 להסכם המכר, לפיו ההסכם יימסר לה רק אם התנאי המתלה לא יתמלא.
ד. הנתבעים הפנו לסעיף 10.1 להסכם המכר, בו נכתב כי "שני הצדדים ישאו בשכ"ט עורך דין", ומבקשים ללמוד מכך כי עו"ד שינפלד ייצג את שני הצדדים, אין דעתי כדעתם.
ראשית, בהסכם אין כל התייחסות לכך שהתובעת הקונה מיוצגת על ידי עו"ד שיינפלד.
שנית, סברתה של התובעת בעדותה ביחס לאמור בסעיף 10.1 - לאחר שעמדה על כך שלא יצג אותה והיא לא שילמה לו שכר טרחה – וכי "אולי הוא עשה את זה בתור... שהוא רושם של כולם אותו דבר. אני לא שילמתי. אני לא שילמתי בוודאות" (עמ' 32, ש' 27-29), דהיינו כי מדובר בנוסח קבוע בהסכמים שערך עו"ד שינפלד - נתמכת בבחינה של לשונו של הסכם המכר, לכל אורך הדרך, המלמדת כי הוא כולל סעיפים הנסתרים על פניהם, ונראה כי הם מועתקים מהסכמים אחרים:
1) ברישא להסכם המכר תיאר עו"ד שינפלד את התובעת כ"הקונים" או "הקונה", ללא כל היגיון, שהרי אין מקום לכנותה בשם "הקונים". לא זו אף זו, בסעיף 10 להסכם שינפלד, שנערך לפי הכתוב בין המוכרים מיכאל ויוסף לבין עו"ד שינפלד, תחת הכותרת "שכ"ט עו"ד", נרשם "שני הצדדים ישאו בשכ"ט עורך דינו", באופן שהיה משולל כל הגיון בנסיבות העניין.
2) בסעיף 10.2 להסכם המכר נכתב כי "הצדדים מצהירים כי ידוע להם והם מסכימים לכך שעוה"ד המטפלים עבורם בביצוע הסכם זה, אינם אחראים באופן כלשהוא להתחייבויות הצדדים... והצדדים משחררים את עוה"ד מכל חבות בנושא זה".
אין חולק כי התובעת לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין אחר מטעמה, ואין כל טענה או ראיה כי עו"ד שינפלד עבד עם עורכי דין אחרים במשרד, אשר טיפלו ביחד עמו בעסקה זו. לכן אין כל רלוונטיות ללשון הרבים בה נקט הסכם המכר.
3) הגדיל עו"ד שינפלד לעשות בסעיף 10.3 להסכם המכר, שם נעשה עירוב בין לשון רבים ללשון יחיד, משנכתב: "הצדדים נותנים בזה הרשאה חוזרת לבאי כוחם לשלם בשמם כל הוצאה הנדרשת לפי שיקול דעתו המקצועי לשם ביצוע ההסכם ומתחייבים להשיב לו את עלות ההוצאה מיד עם קבלת הדרישה".
מדובר בסעיפים המניחים כי הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין מטעמם, ואין בהם כל אינדיקציה לכך שעו"ד שינפלד ייצג את שני הצדדים. לא זו אף זו, מבחינת לשונו של סעיף 10.1 עולה כי מדובר בשכר טרחה של עורך דין, באופן כללי, ואין הפנייה לעו"ד שינפלד עצמו.
4) לא נעלם מעיני הסעיף הכללי 9.3 להסכם המכר, לפיו "האמור בלשון יחיד אף בלשון רבים במשמע וכן להיפך", ואולם, ככל שיש לפרש את ההסכם לאורו, הרי גם סעיף 10.1 להסכם המכר, לפיו שני הצדדים יישאו בשכ"ט עורך הדין, יכול להתפרש כעורכי דין, דהיינו, אין לו כל נפקות לענייננו.
5) אי הדיוק הלשוני בהסכם המכר נלמד גם מבחירתו של עו"ד שינפלד לציין בסעיף 4.2.1 המתייחס לתמורה, כי הסכום של 150,000 ₪ "יופקד במעמד חתימת הסכם זה לידיו הנאמנות...", כאשר אין חולק כי הסכום שולם לו עוד במחצית שנת 13'. אפילו רצה עו"ד שינפלד להבליע את העובדה כי הסכום שולם לו חודשים רבים לפני כן, ניתן היה לצפות כי יכתוב לגביו "הופקד" ולא "יופקד", שהרי השיקים נפרעו והסכום שולם זה מכבר.
6) לא זו אף זו בסעיף 2.2 להסכם המכר נכתב כי הדירה נקייה מכל שעבוד, עיקול, תביעה, הערות אזהרה או זכויות צד ג' כלשהם למעט המפורט להלן, כאשר המשכנתא הרובצת על הדירה משנת 89' כלל לא צוינה בה.
7) כך גם אין כל היגיון באמור בסעיף 6.1 להסכם המכר, שם נכתב כי במעמד החתימה על הסכם זה, (9/3/14) יחתמו המוכרים על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"ד שינפלד לצורך ביצוע הוראות הסכם זה, שעה שאין חולק כי ייפוי כוח כאמור נחתם ביום 8/11/12, והמוכרים כלל לא היו בארץ בתקופה בה נחתם הסכם המכר.
8) לא זו אף זו, בסעיף 14 להסכם המכר צוין כי "הודעה שתשלח על פי כתובות הצדדים הנקובות במבוא להסכם בדואר רשום, תחשב כאילו הגיעה לצד הנשגר בתוך 3 ימים מעת שיגורה אם נמסרה ביד בעת מסירתה". עיון במבוא להסכם מלמד כי כתובות המוכרים נרשמו ברח' אילת בחולון, אך מאידך גיסא נכתב כי "שניהם על ידי ב"כ עו"ד שינפלד על פי ייפוי כוח בלתי חוזר", שעה שכתובתה של התובעת צוינה כ"שביל הרקפת 7 בנהריה", ללא כל התייחסות להיותו בא כוחה. מעדותו של מיכאל עולה כי הוא ויוסף התגוררו בחו"ל (מיכאל בקנדה ויוסף בגרוזיה/גיאורגיה), דהיינו, לא היה כל ממש בכתובת המוכרים המצוינת בהסכם, והכתובת הרלוונטית היחידה של התובעים הייתה אצל עו"ד שינפלד.
ועוד, סביר להניח כי לו ייצג עו"ד שינפלד את התובעת, היה מציין בהסכם כי גם התובעת מיוצגת על ידו.
9) הסברה כי עו"ד שינפלד לא דייק בלשון ההסכמים שערך, בלשון המעטה, וכי עשה שימוש בנוסחים קבועים, מתיישבת גם עם קריאתו של הסכם אבני, שם צוינו דברים דומים בסעיף 6.1 לגבי ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו "יחתמו" המוכרים במעמד חתימתו של הסכם אבני, כי הדירה נקייה מכל זכויות צד ג' כלשהן, בנוסח דומה לאמור בהסכם המכר, ועוד. כך צוין בסעיף 2.6 כי הדירה – אשר הוגדרה על ידי התובעת בלשון ציורית כ"דיר חזירים" ועקב מצבה לא ניתן היה אפילו להשכירה – הוגדרה כדירה שאין בה פגם נסתר "הן פיסי והן משפטי", ובסעיף 5 לו נכתב כי החזקה בדירה תימסר "במצבה כפי שהיא ביום חתימת הסכם זה", שעה שהוסכם כי אבני ישפץ את הדירה מיד לאחר החתימה על ההסכם, בטרם קבלת חזקה בדירה (עמ' 23 לפרוט' ש' 25-31).
50. נשאלת השאלה האם התייצבותה של התובעת במשרדו של עו"ד שינפלד, הסכמתה לכך שהוא ירשום משכון והערת אזהרה לטובתה, ידווח על העסקה לרשויות המס גם עבורה ואף ישלם עבורה מכספה את מס הרכישה (אם כי לא שילמו וגרם לה לשלמו פעמיים), מהווה הסכמה לייצוג?
מן המפורסמות, כי בעסקאות מכר מקרקעין, לא אחת מבצע עו"ד של צד אחד פעולות גם עבור הצד השני, אותו אינו מייצגו, כעניין שבשגרה, כדי לקדם את העסקה, להבטיח את ביצוע החיובים, ומטעמים נוספים (בדיעבד הסתבר כי הוא עשה כן על מנת כדי לגזול גם את כספי מס הרכישה של התובעת).
א. הסוגיה של יחסי עורך דין לקוח נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין, בין השאר לצורך בדיקת היקף אחריותו של עו"ד ללקוחותיו ולמי שלא היו לקוחותיו בעת עריכת העסקה. שאלה דומה נדונה בע"א 2625/02 עו"ד סילביו נחום נ' דורנבאום, נח (3), 385 (1/3/04) (להלן: ענין נחום), שם נחלקו כב' הנשיא ברק (בדעת רוב, משהצטרפה אליו כב' הש' חיות) וכב' הש' ריבלין, בסוגיה של הגדרת ייצוג בעסקת מכר מקרקעין, כאשר הדברים לא באו לידי ביטוי מפורש.
כב' הנשיא ברק הגיע למסקנה כי המערער שימש ב"כ של שני הצדדים לעסקה, מהטעמים הבאים: שאלת קיומם של יחסי עו"ד - לקוח לא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים בביהמ"ש המחוזי; אופן ההתנהלות סביב עריכתו של הסכם המכר במשרדו של המערער, קיומה של שיחה מקדימה עם המשיבים/המוכרים, בירורו אם המשיבים יודעים על מה הם עומדים לחתום, מסירה של עותק מהחוזה לשני הצדדים, קריאת תוכנו בקול רם תוך מתן הסברים משפטיים, והחתמתם לאחר שקיבלו המחאה בסכום התמורה המוסכמת בחוזה; המערער קיבל על עצמו לטפל בכל הצדדים המשפטיים של העסקה בין הצדדים, לרבות רישום במרשם המקרקעין ותשלומי מיסים, והחתים את המשיבים על שורה של מסמכים לצורך הרישום, אותם שמר בידיו כנאמן. הנשיא ברק קבע כי הדבר מלמד שהמשיבים - אשר לא היו מיוצגים על ידי עו"ד אחר ונדרשו לשלם למערער שכר טרחה עבור עריכת הסכם המכר - שמו את מבטחם במערער כי זה יגן על עניינם. עצם הייצוג של צד אחד, ודאגתו בראש ובראשונה לאינטרסים של אותו צד, אינו שולל את ייצוג המשיבים בעת ובעונה אחת; המשיבים רחשו אמון מלא למערער ולכישוריו המקצועיים, האמינו כי הוא דואג גם לעניינם, והוסיפו להיעזר בשירותיו גם בהמשך, בעסקאות אחרות.
כב' הש' ריבלין סבר כי המערער לא יצג את המשיבים בעת החתימה על החוזה, באשר קבע כי המשיבה לא נתנה בו אמון; המערער ניסח את החוזה בטרם פגש אותה לראשונה במצוותו של הצד השני, אשר היה לקוחו עוד לפני כן, ועל עניינו שלו בלבד ביקש המערער להגן בחוזה המנוסח על ידו; כך קיבל את עמדתו של בימ"ש מחוזי, לפיה "רמת האינטנסיביות" של היחסים בין המשיבים לבין המערער בשלב זה הייתה "נמוכה מאוד"; הוא לא מצא בייפוי הכוח הבלתי חוזר הספציפי שנתנו המשיבים בידי המערער כדי להקים יחסי עו"ד - לקוח ביניהם לבינו, בציינו כי קיימת חובה לבחון את תוכנו; לדידו "אך מובן הוא כי אין די בכך שצד לעסקה מייפה את כוחו של עורך הדין של הצד שכנגד לבצע פעולה להבטחת זכויותיו של מרשו, כדי לכונן יחסי עורך-דין-לקוח בין מייפה הכוח לעורך הדין". מסקנתו זו לא השתנתה גם לאור תשלום חלק משכר הטרחה של המערער.
כב' הש' חיות (כתוארה דאז), הצטרפה לדעת הנשיא ברק לעניין חובת האמון וחובת הזהירות של המערער למשיבים, אך סייגה זאת בכך שציינה "בין שתאמר שהתקיימו בין המערער למשיבים יחסי עורך דין-לקוח, ובין שתאמר שהתקיימו ביניהם יחסים קרובים, שאף אם לא עלו כדי יחסי עורך-דין-לקוח, די היה בהם כדי להקים חובת אמון וחובת זהירות מצד המערער כלפי המשיבים. חובות אלה הפר המערער בהתרשלותו...". בסופו של דבר הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' הש' חיות.
ב. בענייננו, לאחר בחינת התנאים המצטברים שנקבעו בעניין נחום, נוטה הכף לקביעה כי מתחילת הקשר בין עו"ד שינפלד לבין התובעת בקשר לעסקה זו, עו"ד שינפלד ייצג את המוכרים ולא את התובעת, כפי שקרה גם עם המתווך אלון. זאת ממספר טעמים:
לפי דרישה של עו"ד צור בשם הנתבעים שלח עו"ד שינפלד שלח את התובעת לראות את הדירה, ושכנע אותה לרכשה תמורת סך של 430,000 ₪; בהמשך דרש ממנה תוספת של 30,000 ₪, אף זאת על פי דרישתה של עו"ד צור בשם הנתבעים/יורשים, ובסופו של יום העלה את מחירה ב- 40,000 ₪ נוספים, לאחר שיפוצה. התובעת אף העידה כי בסופו של דבר שילמה 500,000 ₪ תמורת הדירה, כי עמדה בפני בחירה בעייתית, מששילמה כבר 150,000 ₪, ולא רצתה להפסידם. על פני הדברים פעל עו"ד שינפלד באופן זה לטובת מרשיו המוכרים ולא לטובתה, והתנהלות זו מחזקת את גרסת התובעת כי הוא לא ייצג אותה, דהיינו לא הגן על האינטרסים שלה.
ועוד, כאמור לעיל, ההסכם מדבר מפורשת על עו"ד שינפלד כעל ב"כ המוכרים בלבד, ומגן בעיקר על עניינם; בהסכם אין התייחסות למועד בו ירשמו זכויותיה של התובעת בלשכת רישום המקרקעין, על אף שצוין כי גם על התובעת למסור לעו"ד שינפלד ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך רישום זכויותיה; ואולם, מהימנה עלי גרסתה של התובעת כי מעולם לא נתנה לעו"ד שינפלד ייפוי כוח, לא שילמה לו שכר טרחה, ולא נדרשה לעשות כן.