12. כאשר שלוח פועל תוך חריגה מההרשאה שקיבל מן השולח, עשויה להיווצר תחרות בין ההגנה על השולח לבין ההגנה על צד שלישי שהסתמך בתום לב על פעולת השלוח. לכך מתייחס סעיף 6 לחוק השליחות הקובע כלהלן:
(א) פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד – כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור.
(ב) לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו.
...
סעיף 6(א) לחוק מאפשר אפוא לשולח "לאמץ" את חריגת השלוח, ודינו של האימוץ בדיעבד כדין הרשאה מראש (אהרן ברק חוק השליחות 717-713 (1996) (להלן: ברק – חוק השליחות)).
מקום בו השולח לא אישרר ולא אימץ את חריגת השלוח, אזי יחול ס"ק (ב) אשר מטיל את הסיכון לחריגה מהרשאה על הצד השלישי (דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט נ' קוסטמן, פ"ד מז(5) 31, 43 (1993) (להלן: עניין ברקליס); עניין ורד הלבשה, בעמ' 810). סעיף 6(ב) אמנם מעניק תרופה לצד שלישי, שהסתמך בתום לב על החריגה מהרשאה, בכך שהצד השלישי יכול לתבוע מהשלוח את נזקו, אך פעולת השלוח אינה יכולה לחייב או לזכות את השולח שלא אימץ את החריגה, כלפי הצד השלישי.
אולם, מקום בו השולח יצר מצג הנחזה למתן הרשאה לפעולת השלוח, הרי שידו של הצד השלישי תהא על העליונה. עמד על כך כב' השופט שמגר בעניין ורד הלבשה (בעמ' 812):
...
"השליחות [...] איננה תופעה סובייקטיבית המותנית ברצונו של השולח. [...] דיני החריגה מהרשאה הקבועים בסעיף 6 לחוק השליחות כפופים להגדרות השליחות וההרשאה בחוק. מקום בו קיים מצג אובייקטיבי של הרשאה לבצע פעולה מסוימת אף-על-פי שהשולח לא הסמיך את השלוח לבצע פעולה זו, הרי שאין חריגה מהרשאה. [...] לכן אם צד שלישי סביר היה יודע או יכול היה לדעת כי התנהגות השולח אינה מקימה מצג של הרשאה, הרי שאין הרשאה. לעומת זאת, אם הצד השלישי הסביר היה גורס כי אכן מתוך התנהגות השולח כלפיו קיימת הרשאה מהשולח לשלוח לבצע פעולה משפטית מסוימת, הרי שההרשאה שרירה וקיימת" (הדגשה שלי – י.ע.).
סיכומו של דבר, שיש להבחין בין שלושת סוגי המקרים הבאים:
א. הצד השלישי ידע או היה צריך לדעת על החריגה – ההגנה תהיה על השולח והצד השלישי יהיה נתון לרצונו אם לאמץ את החריגה או לדחותה.
ב. הצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת על החריגה – ההגנה תהיה על השולח אך הצד השלישי יוכל לחזור על השלוח ולקבל פיצוי על נזקיו.
ג. הצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת על החריגה אך התקיים מצג נחזה של הרשאה מאת השולח – ההגנה תהיה על הצד השלישי, ונראה במצג הנחזה של השולח כיוצר יחסי שליחות של ממש. במקרה כאמור, ייתכן כי במערכת היחסים הפנימית תעמוד לשולח תביעה כנגד השלוח בשל הפרת ההסכם ביניהם, כאמור בסעיף 9(א) לחוק השליחות (עניין ורד הלבשה, שם).
ובהמשך,