כאן המקום להתייחס לנוסח הראשון של תצהירי ההסתלקות עליהם חתמו הנתבעים 5, 7-12, ו-14-16 (להלן: יורשי המנוחה למעט נטליה ז"ל; כזכור נתבע 3 הוא עזבון המנוחה שיורשיה הם הנתבעים האחרים, וגם נתבעים 6 ו- 13 הם מנוחים, וצוינו כנתבעים להבהרת התמונה).
נתבעים אלה הצהירו בשנת 13' ובתחילת שנת 14' – לאחר שהוזהרו - כדלהלן:
"אני מגיש/ה בזה לרשם הנכבד כתב הסתלקות מעיזבון המנוח בן ג'י אתרי ז"ל, ת"ז מספר 014774897 בהתאם לסעיף 6 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 – ולתקנה 16 לתקנות הירושה התשנ"ח-1998.
1. שיעור הסתלקותי מהעיזבון הוא 1/1.
2. הסתלקותי מהעיזבון היא לטובת עזבון בעלה המנוח ( בן ג'י רפאל ז"ל ת.ז. xxxxxxxxx).
3. אינני קטין/נה או פסול/ת דין.
4. טרם חולק העיזבון".
מכאן, כי כל יורשי המנוחה הידועים לנתבעים בתיק זה מלבד נטליה ז"ל, חתמו על כתבי הסתלקות מירושה מהמנוחה לטובת עזבון המנוחה, דהיינו לטובת המוכרים, למעשה.
62. הסתלקות לטובת עיזבון - המצב הנורמטיבי
א. סעיף 6 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן: החוק), שכותרתו "הסתלקות היורש מזכותו בעיזבון" קובע כדלהלן:
"6. (א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לענייני ירושה, או לבית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה.
(ב) מי שהסתלק מחלקו בעיזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.
(ג) הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית המשפט.
(ד) הסתלקות על תנאי - בטלה. (תיקון מס' 9) תשנ"ח-1998
(ה) בחוק זה, "רשם לענייני ירושה" - כמשמעותו בסעיף 65א.
...
15. מי שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מחלקו בעזבון שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, חלקו מתווסף לשאר היורשים על פי חלקיהם".
ב. פעולת ההסתלקות לפי סעיף 6 לחוק הירושה היא פעולה חד-צדדית הנעשית בתצהיר, ואינה תלויה בהסכמת האדם שלטובתו נעשתה ההסתלקות. כן נפסק כי יש לפרש את הוראת סעיף 6(ב) לחוק הירושה כמאפשרת הסתלקות לטובת אדם אחר אך ורק אם האדם שלטובתו הסתלק היורש הוא בחיים בעת הגשת ההסתלקות. עוד נפסק כי אין כל נפקות להודעת הסתלקות שלא ניתנה בדרך הפורמלית הנדרשת על פי חוק הירושה (דיני ירושה, קראוס, תוספת עשרים ותשע, עמ' 74(ה) (להלן: קראוס); דיני ירושה ועיזבון, שאול שוחט, נחום פיינברג ויחזקאל פלומין (מהדורה שביעית מורחבת ומעודכנת, התשע"ד – 2014, (להלן: דיני ירושה ועיזבון), עמ' 47 ואילך).
כאמור בסעיף 6(א) לחוק הירושה, הסתלקות מזכות בעיזבון אפשרית עד לחלוקת העיזבון. כאשר נעשית ההסתלקות לאחר שניתן צו ירושה ובטרם חולק העיזבון יש לבקש תיקונו של צו הירושה.
ג. לעניין מושא ההסתלקות, יורש יכול להסתלק מחלק כזה או אחר של העיזבון כולו, אך לא מנכס מסוים של העיזבון שאיננו בגדר "מנה" (שם; ע"א 834/75 זיק נגד מדינת ישראל, פ"ד ל"ב (1), 662; ע"א 516/80 לשצינסקי נגד הנאמן על נכסי לשצינסקי, פ"ד ל"ב (4), 337).
נקבע כי הסתלקות יכולה להיות הן עבור תמורה וגם ללא תמורה, וכי הסתלקות בתמורה אינה בהכרח העברה. ראו לעניין זה דבריו של כב' הנשיא שמגר בע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין (9/8/95) כדלהלן:
"הגישה לפיה עצם קבלת תמורה עבור ההסתלקות אינה מונעת סיווג הפעולה כהסתלקות, עולה גם מפסק-הדין המנחה בד"נ 43/74 מוניץ נ' דקלו, פ"ד ל(1), 242".
בת"ע (ת"א) 11660/99 עיזבון המנוח חיים גרינבאום נגד קיילה גרינבאום (21/6/01), קבע כב' הש' שוחט כי לאחר הסתלקות של יורש (בתמורה) מחלקו בעיזבון, רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה. בתמורה להסתלקותו מקבל היורש סכום כספי, אך העובדה שמדובר בסכום מתוך כספי העיזבון אינה הופכת אותו שוב ליורש. הטעם לכך הוא שהאדם אשר לטובתו נעשתה ההסתלקות מקבל אמנם את זכותו הודות ליורש שהסתלק, אך אין הוא מקבל את הזכות ממנו אלא במישרין מן המוריש בבחינת רכישה מחמת מיתה כאמור בסעיף 1 לחוק הירושה. רוצה לומר על ידי ההסתלקות מן העיזבון זכה זה שלטובתו בוצעה ההסתלקות בעיזבון שהפך להיות רכושו שלו, כך שהתמורה משולמת למעשה בפועל מרכושו שלו ולא מרכוש או מנכסי העיזבון.
עם זאת, הסתלקות על-תנאי – התלויה בתנאי שאפשר שיבוא ואפשר שלא יבוא – היא בטלה.
ד. אשר למועד ההשתכללות של ההסתלקות, מדובר "במועד הגשתה של הודעת ההסתלקות לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק. "רק משהוגשה ההודעה, כאמור, נתפס המסתלק על הסתלקותו. משהגיש היורש הודעת הסתלקות כדין, שוב אינו יורש עוד ורואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה, כאמור בסעיף סעיף 6(ב) לחוק הירושה. "ואין נפקא מינה שטרם ניתן צו ירושה או שההסתלקות לא אושרה ע"י בית-המשפט (לפי החוק אין צורך באישור כזה) או שהעיזבון טרם עומד לחלוקה" (ראו ע"א 639/69 שלכטר נ' חרש (26/8/70), מפי כב' הש' חיים כהן; דיני ירושה ועיזבון, עמ' 49).
מי שהסתלק מירושתו (להלן: המסתלק) אינו יכול לחזור בו מהסתלקותו. משהסתלק, הוא חדל מהיות בעל מעמד בעיזבון, ונחשב כאילו לא היה יורש (ע"א 2531/99 ג'ורי נ' דנגור (14/4/02), מפי כב' הש דורנר); חוק הירושה אינו מזכיר במפורש את האפשרות של חזרה מהסתלקות, ונקבע שלא מדובר בלקונה אלא בהסדר שלילי (ראו הצעת חוק הירושה, התשי"ב – 1952, עמ' 46; תמ"ש (ת"א) 82221/96 רות זעפרני ואח' נ' עובדיה שלאם ואח' (28/3/00), דינים משפחה א' 350, מפי כב' השופט יהושע גייפמן).
ה. לעניין נפקותה של הודעת הסתלקות שנעשתה שלא כדין, התעוררה שאלה מה דינו של יורש שהסתלק מחלקו בעיזבון לטובת אדם שאינו מהמנויים בסעיף 6(א) לחוק – האם מחמת בטלות ההסתלקות יראו בו יורש ויהא זכאי לחלקו כיורש, או שמא מאחר והסתלק רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה – למרות שהודעת הסתלקותו בטלה, ולא יהא זכאי לדבר?
בע"א 734/90 עלי צאלח זובידאת ואח' נגד חדיג'ה זובידאת (13/2/92), נקבע מפי כב' הש' מצא כדלהלן:
"רק מי שהסתלקותו מחלקו בעיזבון הינה תקפה, רואים אותו (כדי השיעור נושא הסתלקותו), כאילו לא היה יורש מלכתחילה; בעוד שלהודעת ההסתלקות, שהחוק אינו מכיר בה, אין כל נפקות. משמע: זכות המשיבה לרשת את המנוח – עליה ביקשה היא להכריז בצו – יכלה להיגרע רק במסירת הודעה בת תוקף על הסתלקות מחלקה בעיזבון, כולו או מקצתו. משנקבע כי הודעת ההסתלקות שלה היא בטלה, שוב לא היה מקום לייחס לה כל משמעות". (ההדגשה אינה במקור – ד.ס.).
על אף האמור, נקבע כי יורש רשאי לבצע הסתלקות כללית, על אף שהדברים אינם מפורשים בחוק הירושה, ואז יתווסף חלקו לשאר היורשים על פי חלקיהם; (דיני ירושה ועזבון, עמ' 49 - 50; ת"ע (ת"א)13030/01 עזבון המנוחה פלונית נ' האפוטרופוס הכללי (21/5/02), מפי כב' הש' שוחט).
לסיכום, הסתלקות שלא נעשתה לטובת מי מהיורשים המנויים בסעיף 6(ב) לחוק הירושה או הסתלקות כללית היא בטלה, ומי שחתם עליה הוא עדיין יורש לכל דבר ועניין. זה דינו גם של מי שחתם על תצהיר הסתלקות כללית, אך לא הגישה לרשם לענייני הירושה.
מן הכלל אל הפרט
63. נוכח האמור בסעיף 6(2) לחוק הירושה, אין צריך לאמר כי הסתלקותם של היורשים "לטובת עיזבון המנוח" היא בטלה. משמע, הנתבעים נותרו יורשים של עזבון המנוחה.
בהמשך, משהודיע נציג האפוטרופוס כי הסתלקות לטובת עזבון לאו הסתלקות היא, ולא תתקבל על ידי הרשם לענייני ירושה, נדרשו היורשים שהסתלקו לחתום על כתב הסתלקות מתוקן. ארבעה יורשים בארץ (הנתבעים 5, 11, 14, ו- 15 אכן חתמו על נוסחים מתוקנים בחודש ינואר 15', בפני עוד שינפלד, כאשר התיקון הוא אך ורק בסעיף 2 לתצהירי ההסתלקות, בנוסח הבא: "הסתלקותי מהעיזבון היא לטובת כללית". ואולם, לאחר חתימתם של האחרונים, נעצר עו"ד שינפלד, הדברים נודעו בציבור, וההליך נעצר. מיכאל העיד כי לאחר שהוברר כי עו"ד שינפלד הסתבך וסיבך את הדברים, נמנע מלפנות אל היורשים האחרים.
נוכח התרחשויות אלה, לא הוגשו תצהירי ההסתלקות המתוקנים לרשם לענייני ירושה הירושה. משנחתמו תצהירי ההסתלקות "הכשרים" על ידי ארבעת היורשים (תמר, אנה, פאינה ושמחה) מיום 25/1/15, אך לא הוגשו לרשם לענייני ירושה, לא השתכללה גם הסתלקותם של יורשים אלה מעיזבון המנוחה, והם נותרו יורשים לכל דבר ועניין.
64. האם יש נפקות כלשהיא לחתימה של הנתבעים על תצהירי ההסתלקות?
א. הנוסח של תצהירי ההסתלקות עליהם חתמו יורשים אלה "לטובת עזבון המנוח", מלמד כי היורשים גילו דעתם כי הם הולכים בעקבות המתווה ששורטט על ידי האפוטרופוס או ב"כ הנתבעים, לצורך מכר הדירה (להלן: המתווה), וסמכו על מיכאל לאחר מכירת הדירה ייתן להם את חלקם. יתכן שהנתבעים התנו את הסתלקותם בזכות לקבל כספים ממיכאל ויוסף בעקבות מכר הדירה, כפי שניתן היה להבין מדבריו של מיכאל, אך אין לכך כל ראיה תומכת, בהיעדר מסמך בכתב או עדות על הסכמות מחייבות בין המוכרים לבין שאר הנתבעים.
בנתונים אלה היה מיכאל, למעשה, שלוחו של אחיו יוסף, ופעל בהסכמה מפורשת או מכללא של יורשי המנוחה בתהליך מכירת הדירה, אשר הביעו הסכמתם למתווה בניסיונם להסתלק מזכויות הירושה שלהם בדירה, כדי שמיכאל יוכל למכרה; נראה כי הכול סמכו עליו שלאחר מכר הדירה תימכר, יחלק את תמורתה ביניהם על פי הדין.
לא זו אף זו, מהודעת הדוא"ל שאותה שלחה עו"ד צור לעו"ד שינפלד ביום 26/8/13, שם התבקש סכום נוסף של 30,000 ₪ נוספים לצורך אשרור של מכר הדירה, לכאורה בשם יורשי המנוחה, ניתן להסיק קיומה של שליחות נחזית של מיכאל, וכן מסר לפיו לעו"ד צור יש קשר עם יורשי המנוחה, או למצער היא מעבירה מהם מסרים לעו"ד שינפלד.