אשר לתשלום השלישי בסך 100,000 ₪, על פי סעיף 4.2.3 להסכם היה על התובעת לשלמו עד ולא יאוחר מיום 30/5/14, ללא קשר לשאלה אם המוכרים יירשמו עד אז כחוכריה של הדירה, או מיד עם רישום המוכרים כחוכריה של הדירה, לפי המוקדם. היא בחרה לשלם את התשלום השלישי ביום 11/5/14, ולקבל את מפתחות הדירה באותו יום. לטענתה, הסעיף אינו קובע למי יש לשלם תשלום זה, ולכן תשלום לידי עו"ד שינפלד כנאמן דינו כתשלום לידי הנתבעים המוכרים.
ב. לטענת התובעת, המוכרים מיכאל ויוסף מושתקים מלטעון כיום כי היא פעלה בחוסר סבירות עת שילמה את מלוא התמורה, על אף שלא התקיים התנאי המתלה בהסכם; זאת נוכח המצגים שהציגו לאורך כל הדרך במסגרת הבקשות שהוגשו להוצאת צו ירושה אחר המנוחה - לפיהם הדירה מוקנית להם בשלמותה. מצג זה מקים השתק שיפוטי או מניעות מלטעון כיום כי התנאי המתלה לא התקיים, ותכליתו לגלגל לפתחה של התובעת את הנזק שגרם עו"ד שינפלד בהתנהלותו.
עוד לטענתה, המוכרים מיכאל ויוסף מנועים מלטעון כיום טענות בניגוד להצהרתם שלהם ושל כלל הנתבעים בבקשות החוזרות ונשנות שהוגשו להוצאת צו הירושה, כי הם זכאים לכל הזכויות בדירה ועל יסוד הוראת סעיף 11 לחוק הירושה, ויש לראות בהם כמי שזכאים להעביר את מלוא הזכויות בדירה לצד ג' גם אם צו הירושה אחר המנוחה טרם הוצא.
ג. לגופו של ענין, טענה התובעת, כי אין ממש גם בטענת הנתבעים כי משלא הומצא צו הירושה עד יום 9/5/14, לא התקיים התנאי המתלה, והסכם המכר לא נכנס לתוקף. לדבריה, הודיע לה עו"ד שינפלד כי צווי הירושה התקבלו והכל כשורה, והיא נתנה אמון בדבריו. יתרה מכך, עו"ד שינפלד לא העביר לידיה את הסכם המכר, שנשמר בידיו בנאמנות, בנימוק כי התנאי לא התקיים, ולכן היה לה יסוד להאמין כי הוא אכן התקיים. ועוד, אי מילוי התנאי המתלה נבע מטעות בדין של עו"ד צור, ואולי גם עו"ד שינפלד, אשר סברו כי ניתן להסתלק לטובת העיזבון. משחתמו כל יורשי המנוחה על תצהירי ההסתלקות מעיזבונה, לא היה לתובעת יסוד לחשוב כי הנתבעים לא יוצהרו כיורשי הזכויות בדירה בשלמותה.
23. התובעת ביקשה לדחות מכל וכל את גרסת המוכרים - במסגרת כתב הגנתם וראיותיהם - לפיה הם הסכימו למנות את עו"ד שינפלד כנאמן וחתמו לטובתו על ייפוי כוח בלתי חוזר מתוך ידיעה כי רוכש הדירה הוא אבני, וכי לעו"ד שינפלד לא היה מנדט למכור את הדירה לקונה אחר מלבדו. כאן המקום לציין כי הנתבעים לא הזכירו גרסה זו בסיכומיהם, ואני רואה להניח כי זנחוה.
מכל מקום, לטענת התובעת עו"ד שינפלד מונה כנאמן מטעם המוכרים על מנת למכור את הדירה לצד שלישי באשר הוא, ובלבד שתמורתה תעמוד על 430,000 ₪, ואין חולק כי בשלב מאוחר הועמדה על סך של 460,000 ₪. יתירה מכך, הוכח כי הסכם אבני נחתם כשנה לאחר חתימתו של הסכם שינפלד, בו אין כל זכר לשמו של אבני, אשר לטובתו לא נרשמה מעולם הערת אזהרה, ולא ידוע אם הנאמנות הנטענת לטובת אבני נרשמה במקום כלשהוא.
24. עוד לטענתה, הוכח כי עו"ד שינפלד פעל לאורך כל הדרך כנאמנם של המוכרים; בנסיבות העניין יש להעדיף את זכותה של התובעת בדירה על פני זכותם של הנתבעים, ויש להטיל את הסיכון של מרמה בפעולותיו של עו"ד שינפלד על שכמם של הנתבעים.
א. לשיטתה, הוכח שהמוכרים המתגוררים בחו"ל סברו כי הם יורשיה של הדירה בשלמות, חפצו למכרה, להתחלק בתמורת המכר שלה, ואף חשבו לתת חלק מהתמורה ליורשי המנוחה. במצב דברים זה אין תמה כי ביקשו למכור את הדירה באמצעות המתווך אלון, אשר יתכן שיעץ להם לשכור את שירותיו של עו"ד מקומי ולתת לו ייפוי כוח לפעול למימוש מטרה זו, שעה שחזרו לבתיהם ולעיסוקיהם.
ב. לשונו של הסכם שינפלד תומך מפורשות במסקנה כי עוה"ד שינפלד שימש כנאמנם של המוכרים. בהסכם זה מופיע עו"ד שינפלד הן כקונה והן כנאמן, כאשר בסעיף 4.2 להסכם שינפלד הוסכם כי התמורה תשולם למוכרים על ידי הפקדת הסכום הנ"ל בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד שהוגדר כנאמן. לפיכך, לשיטתה, יש לקבוע כי מיכאל האמין כי התמורה הופקדה בידי עו"ד שינפלד וכי הוא פועל כנאמנם.