לא זו אף זו, עו"ד שינפלד נרתם כדי לסייע לעו"ד צור בהוצאת צו ירושה אחר המנוחה, ולצורך כך הוא אף החתים חלק מיורשי המנוחה על תצהירי הסתלקות, כדי לקדם את האינטרס של שולחיו המוכרים; נוסף על כך, מהמכתב שכתבה לו עו"ד צור ביום 26/8/13, בדבר הסכמתם של יורשי המנוחה לחתום על התצהירים, ובלבד שתמורת הדירה תעמוד על 460,000 ₪, נלמד כי גם עו"ד צור ראתה בו נאמנם של המוכרים.
ד. לטענת התובעת, גם שיקולי מדיניות משפטית מטים את הכף לעבר ההכרה בעו"ד שינפלד כנאמנם של המוכרים בלבד, שכן הוא שימש ידם הארוכה בארץ באמצעות ייפוי הכוח הבלתי חוזר והסכם שינפלד, וזאת לאחר שהנתבעים ידעו כי הסכום של 430,000 ₪, ואח"כ הסכום של 460,000 ₪, מופקד עבורם בידיו הנאמנות, עד למתן צו ירושה אחר המנוחה. לטענת התובעת, כל קונה פוטנציאלי היה שם מבטחו בעו"ד שלוח ונאמן של בעל נכס שעומד למכירה, וראייתו של עו"ד שינפלד במקרה כזה גם כנאמנה שלה כקונה, תפגע קשות בחיי המסחר ובציפיות לגיטימיות של ציבור המתעניינים ברכישת נכסים.
ה. עוד ביקשה התובעת לדחות מכל וכל את גרסת הנתבעים, כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר לא הסמיך את עו"ד שינפלד לקבל לידיו את כספי התמורה של הדירה. לטענתה, ייפוי כוח בלתי חוזר הוא אך מכשיר על מנת להוציא לפועל התחייבויות שנכללו בהסכם המכר אליו נלווה, ובענייננו גם אליבא דנתבעים, הוא נחתם במועד החתימה על הסכם שינפלד, שהוגדר כקונה וכנאמן. הוראת סעיף 4.2 להסכם - לפיה תשלום לנאמן כדין תשלום למוכרים - מלמדת ברורות על סמכויותיו. לא זו אף זו, ייפוי הכוח הסמיך את עו"ד שינפלד להעביר את הדירה "באופן ובתנאים כפי שב"כ הנ"ל ימצאו לנכון...", ודי בהרשאה זו כדי להעניק לעו"ד שינפלד את המנדט למכור ולהעביר את הזכויות בדירה בכפוף לכך שיקבל לידיו את התמורה.
לטענת התובעת, ככל שהנתבעים נצמדים ללשונו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר, הרי שאין משמעות כלל לתשלום התמורה לידיו של עו"ד שינפלד, מאחר ובגוף ייפוי הכוח נכללת הודאת בעל דין לפיה מלוא התמורה שולמה לידיו של מיופה הכוח.
25. חריגה מהרשאה
א. התובעת טענה כי יש לדחות את טענת הנתבעים כי עו"ד שינפלד פעל בחריגה מסמכותו כנאמן, ולדידה פעולותיו מחייבות את הנתבעים כולם. עו"ד שינפלד פעל מכוח סמכותו הבלתי מסויגת למכור את הדירה, משכך יש להכיר בזכויותיה הקנייניות של התובעת אשר נרכשו בתמורה ובתום לב, תוך הסתמכות על ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן בידיו וההסכם שנערך.
ב. לחלופין, אפילו חרג עו"ד שינפלד מסמכותו כנאמן, מדובר בעסקה בת תוקף, משרכשה התובעת את הדירה בתום לב ובתמורה מלאה, כאמור, ולא ידעה ולא יכלה לדעת כי מדובר בפעולה הנעשית תוך הפרת חובת הנאמנות (לעניין זה הפנתה התובעת הפנתה לע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח(1) 801 (1994), מפי כב' הנשיא שמגר (להלן: ענין וואלס) ולסעיף 14 לחוק הנאמנות, התשל"ט - 1979).
לפיכך, בנסיבות המקרה הנדון, הסיכון בהפקדת תמורת הדירה בידי הנאמן, מוטל במקרה זה על שכם הנתבעים ולהם שמורה זכות תביעה כנגדו.
ג. אשר לנתבעים 3-16 שלא חתמו על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, לטענת התובעת נתבעים אלה (ככל שהיו בחיים) אשררו את פעולותיהם של המוכרים במישור היחסים עם עו"ד שינפלד וכל דרישתם הייתה כי תמורת הדירה שתשולם תעמוד על 460,000 ₪ במקום 430,000 ₪, כאשר בפועל שולמה כאמור תמורה בסך 500,000 ₪. לשיטתה, בין נתבעים אלה לבין עו"ד שינפלד נקשרו יחסי שליחות ויחסי נאמנות קונסטרוקטיבית, למצער.
26. לסיכום טענה התובעת, כי באיזון הראוי והצודק המתבקש בנסיבות העניין, הרי שהכף נוטה בבירור לזכות התובעת אשר התקשרה בעסקה בתום לב, שילמה מלוא התמורה לרבות המסים המוטלים עליה, רשמה הערת אזהרה וקיבלה את החזקה בדירה לידיה.
27. טיעוני הנתבעים בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם
בפתח הדברים בפרק זה יצוין, כפי שפורט לעיל ויפורט גם להלן, כי בסיכומיהם צמצמו הנתבעים באופן משמעותי את יריעת המחלוקת, משלא חזרו על גרסתם העובדתית הראשונה בכתב הגנתם, בתצהיר עדותו הראשית של מיכאל ובעדותו בבית המשפט, והתמקדו אך בהתנהלותה של הנתבעת בקיום ההסכם, והמשמעויות המשפטיות של חריגתו של עו"ד שינפלד מההרשאה שניתנה לו על ידם. טענתם המרכזית של הנתבעים כיום היא כי התובעת ידעה שעו"ד שינפלד פעל בחריגה מהרשאה ולמצער הייתה צריכה לדעת משום תמרורי האזהרה הרבים שניצבו לנגד עיניה. לפיכך יש להטיל את הסיכון שנוצר על כתפיה של הנתבעת.
א. לטענת הנתבעים, עו"ד שינפלד שימש כשלוח של המוכרים ולא כנאמן, ולכן יש לבחון את המקרה ואת פעולותיו על פי חוק השליחות, ולא על פי החוק הנאמנות וההלכות עליהם בקשה התובעת להסתמך. לכל הפחות חלות ההוראות משני המוסדות המשפטיים, כאשר את החתימה על הסכם המכר ביצע עו"ד שינפלד כשלוח ואילו הנאמנות החלה רק בשלב החזקת הכספים שנקבע לגביהם בהסכם כי יוחזקו בנאמנות.
ב. הנתבעים טענו כי עו"ד שינפלד ייצג גם את התובעת בעסקה זו. גרסתה של התובעת כי עו"ד שינפלד לא ייצג אותה בעסקה וכי היא לא הייתה מיוצגת כלל, אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר ועם הראיות שהוגשו לתיק. בסעיף 10.1 להסכם מצוין כי שני הצדדים ישאו בשכ"ט עו"ד, וסעיף 10.2 להסכם כולל הוראות בדבר תחימת אחריותו של עו"ד שינפלד בעסקה, בעיקר ביחס לטענות מצד הרוכשת - התובעת. לטענת הנתבעים, אלמלא הייתה התובעת מיוצגת על ידו, לא הייתה כל סיבה לכלול הוראות אלה בהסכם. יתירה מכך, במסגרת הדיווח לרשויות המס נרשם עו"ד שינפלד כמייצג את שני הצדדים לעסקה. התובעת עצמה העידה כי עו"ד שינפלד ביקש ממנה כי תעביר לידיו סך של 25,000 ₪ על מנת שישלם את מס הרכישה, כי הפקידה סכום זה בידיו וכאשר התברר לה כי לא שולם על ידו, הלך עמה עו"ד שינפלד אל רשות המסים. התובעת לא הסבירה כיצד זה שעו"ד שאינו מיצגה בעסקה, מטפל עבורה במיסוי הנובע מהעסקה. אין גם חולק כי עו"ד שינפלד ביצע את רישום המשכון ברשם המשכונות לטובת התובעת.
ואם לא די בכך התובעת העידה כי עו"ד שינפלד יצג אותה בעסקאות בעבר, ובאותה עת יצג את בעלה בהליך משפטי.
בנתונים אלה, מבקשים הנתבעים לדחות את ניסיונה של התובעת ליחס את כל פעולותיו של עו"ד שינפלד למוכרים, ולקבוע כי היא הייתה מיוצגת על ידו בעסקה.
ג. לטענת הנתבעים, פעל עו"ד שינפלד גם בשם נתבעים 3-16 הגם שלא קיבל מהם הרשאה, תוך עקיפת הסמכות הבלעדית של רשם הירושות להוציא צו ירושה אחר המנוחה.
ד. בהפנותם להלכה הנוהגת - לפיה חריגה מהרשאה של שלוח לא תחייב את השולח אלא אם הוכיח הצד השלישי שהוא לא ידע ולא צריך היה לדעת שפעולות השלוח הינן בחריגה מהרשאה - טענו הנתבעים כי אין מדובר בתובעת שרכשה את הנכס בתום לב, ולכל הפחות התנהלותה עולה כדי עצימת עיניים, המצדיקה את הטלת הסיכון הנובע מחריגתו של עו"ד שינפלד מההרשאה שניתנה לו על כתפיה.
ה. התובעת לא נתנה כל הסבר מדוע הקדימה ושילמה - חודשים רבים לפני החתימה על ההסכם -סכום לא מבוטל על 150,000 ₪, העולה עד כדי 30% מכלל התמורה, שעה שהעידה כי ידעה שלא ניתן לחתום על הסכם מכר משלא ניתן צו הירושה אחר המנוחה; זאת מבלי שנערך הסכם המעגן את זכויותיה ואת מהות התשלום. יתירה מכך, התובעת חתמה על ההסכם, לאחר שעו"ד שינפלד הציג לה לדבריה מעטפה גדולה והודיע לה כי צו הירושה התקבל, זאת מבלי שטרחה כלל לבדוק מה יש בתוך המעטפה, ועל אף שמדובר במסמך מהותי עליו מתבססת כל העסקה.
ועוד, הדברים מנוגדים לעדותה כי שוחחה עם עו"ד צור לאחר חתימת ההסכם על מנת לזרז את מתן צו הירושה, והיא לא הסבירה כיצד - אם אכן סברה בעת חתימת ההסכם כי קיים צו ירושה - לא התעמתה עם עו"ד שינפלד על העדרו זמן קצר לאחר מכן.
לטענת הנתבעים מדובר בהתנהלות תמוהה, אשר לכל הפחות עולה כדי עצימת עיניים.
ו. עוד לא ברור מדוע לא צוין במפורש בהסכם כי התשלום הראשון שולם זה מכבר, ומדוע נקבע בהסכם כי התשלום הראשון מופקד בנאמנות עד לרישום הערת אזהרה ואילו התשלום השני בסך 200,000 ₪ אינו מותנה בדבר. כך גם לא ניתן הסבר מדוע נכתב בהסכם המכר (מיום 9/3/14) כי החזקה בדירה תימסר במעמד העברת מלוא התמורה, שעה שההסכם כולל תנאי מתלה, ושעה שממילא בהתאם לסעיף 4.2.3 מלוא התמורה תשולם רק בחודש מאי 14'.
ז. התובעת חתמה על הסכם הכולל תנאי מתלה, שעל פי עדותה התקיים במועד החתימה ולא נתנה כל הסבר לכך. ועוד, התובעת התעלמה מכך שהסכם המכר כלל תנאי מתלה מפורש אשר לא התקיים עד היום, ולפיכך ההסכם אינו בתוקף.
ח. לטענת הנתבעים, התובעת שלמה את התמורה בגין הדירה בניגוד להוראות ההסכם.
התובעת ביצעה תשלומים מבלי לוודא שהתנאי המתלה התקיים. כן ביצעה את כל התשלומים ישירות לעו"ד שינפלד ועל דרך קיזוז לצד שלישי בניגוד להוראות ההסכם, ואף לא טרחה להגביל את התשלום לעו"ד שינפלד על ידי רישום על גבי השיקים "לפקודת עו"ד שינפלד בנאמנות"; כל זאת מבלי שייפוי הכוח כלל הוראה המסמיכה אותו לקבל כספים בשם הנתבעים.
דברים אלה לא זכו להסבר מפי התובעת והיא למצער עצמה עיניה אל מול הנורות האדומות שהיו בפניה.
ט. אין חולק כי התובעת קיבלה דירה משופצת ולטענת הנתבעים אף לדבריה עולה כי שילמה לכל הפחות 40,000 ₪ עבור הדירה, מתוך התמורה בסך 500,000 ₪, דהיינו סכום זה אינו חלק מהתמורה עבור הדירה, גם לשיטתה. עוד לטענת הנתבעים, גרסתה של התובעת כי לא הייתה מעורבת בשיפוץ הדירה הינה שקרית ומנוגדת לדבריה שלה בעדותה, ומלמדת על מידת מהימנותה.
י. עוד לטענת הנתבעים - בניגוד לניסיונה של התובעת לעקוף את זכויות הנתבעים 3-16 ואת הצורך להוציא צו ירושה אחר המנוחה - אין כל דרך משפטית לעקוף את הצורך בהוצאת צו ירושה כאמור, ולא ניתן להעביר את זכויות המנוחה למוכרים בלבד במסגרת תביעה זו, המסתמכת כל כולה על פעולותיו של עו"ד שינפלד, שכאמור לא קיבל הרשאה מיורשי המנוחה, הנתבעים האחרים.
יא. נוכח כל האמור לעיל ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה, דהיינו להטיל את מלוא הסיכון שנוצר על כתפי התובעת.
יב. לחלופין, טענו כי יש לתובעת אשם תורם או אחריות משותפת לסיכון שנוצר, ויש לחייבה בתשלום בגינם.