יג. לחלופי חילופין טענו כי יש לקחת בחשבון את השנים הרבות בהן גבתה התובעת גובה דמי שכירות עבור הדירה שבבעלות הנתבעים, ולחייבה בהחזרתם.
28. טיעוני התובעת בסיכומי תשובה
התובעת אשר חזרה בסיכומי תשובתה על הנטען בסיכומיה, השיבה לסיכומי הנתבעים כדלהלן:
א. לטענתה, המוכרים/הנתבעים מתעלמים בסיכומיהם מעובדות המקרה, ונאחזים בסתירות לכאורה בדברי התובעת תוך הוצאת הדברים מהקשרם, מתוך ניסיון לגלגל את הסיכון שבמעילתו של שינפלד בכספי הנאמנות לפתחה של התובעת, אשר כל חטאה הוא שהיא סמכה על עו"ד שינפלד, שפעל כנאמנם של המוכרים דווקא.
ב. התובעת עמדה על טענתה כי עו"ד שינפלד שימש נאמנם של המוכרים, בהדגישה כי היא "נכנסה לתמונה" רק לאחר שהמוכרים חתמו לעו"ד שינפלד על ייפוי הכוח הבלתי החוזר, אשר הגדיר אותו הן כמיופה כחם והן כצד ג' תוך שהוא משאיר רובריקה פתוחה על מנת להשלים שמו של צד ג' נוסף שירכוש בעתיד את הזכויות בדירה. בכל הנוגע להעברת הזכויות לאותו צד ג' שאינו עו"ד שינפלד- התובעת במקרה דנן - פעל עו"ד שינפלד גם כשלוחם של המוכרים/הנתבעים כדי להשלים את הרישום.
לטענתה, ייפוי כוח זה הוא מכשיר לקיום הסכם שינפלד, ועם חתימתם של מסמכים אלה, למצער מכרו המוכרים את זכויותיהם בדירה לעו"ד שינפלד ומינו אותו כנאמן עבורם על כל תמורת הדירה בסך 430,000 ₪. הסכם שינפלד מעולם לא בוטל ולכן ברור כי פעל מאז שינפלגד כנאמנם של המוכרים.
ג. עוד טענה התובעת כי מעמדו של עו"ד שינפלד כנאמן לא עורער גם לאחר שהתברר כי לא ניתן להחיל את סעיף 11 לחוק הירושה על הדירה מושא הדיון, וגם כאשר התברר כי כתבי ההסתלקות של יורשי המנוחה לטובת עזבון המנוח אינם תקפים וכי יש צורך בכתבי הסתלקות כלליים. אדרבא, בשלב זה של הדברים יורשי המנוחה היו מוכנים לשתף פעולה ובלבד שמחיר הדירה יעמוד על 460,000 ₪, וכבר אז עו"ד שינפלד אישר כי ההפרש בסך 30,000 ₪ הופקד בידיו הנאמנות. אי הדיווח של עו"ד שינפלד לרשויות המס על הסכם שינפלד, לפיו קיבל את הזכויות בדירה כנאמן, אין בו לפגום במעמדו זה. משלא העביר את הזכויות על שמו במרשם המקרקעין, על מנת שניתן היה להבטיח את זכויותיה של התובעת, למשל, בדרך של רישום הערת אזהרה, הוא היה חייב לעשות שימוש בייפוי הכוח, כפי שאכן עשה.
ועוד, מרגע שתמורת הדירה הופקדה, לכאורה, בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד והמוכרים הסכימו כי תמשיך להיות מופקדת בידיו, אזי זכותם של האחרונים בדירה הוסבה למעשה לזכותם בכספי התמורה שהוחזקו בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד, וזאת מכוח עקרון התחלוף (סוברגציה).
עובדתית, יתכן שבמעמד חתימתו של הסכם שינפלד יצר האחרון מצג כלפי המוכרים, לפיו הוא מחזיק בידיו הנאמנות 430,000 ₪, ויתכן גם אחרת. הנתבעים בחרו שלא להזמין את עו"ד שינפלד לעדות. עם זאת אישרו בחתימתם על הסכם שינפלד כי הכספים מוחזקים עבורם בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד. לפיכך, כל עוד הנאמנות לא בוטלה, מעמדו של עו"ד שינפלד כנאמנם של הנתבעים כולם ו/או למצער המוכרים, נמשך, ואין נפקא מינה לענייננו על ידי מי הופקדו הכספים, שכן הנתבעים לא הגבילו את זהותו של הקונה בייפוי הכוח הבלתי חוזר.
לפיכך, לטענתה, החזקתו של עו"ד שינפלד בכספים היא מכוח הנאמנות שנוצרה כבר בהסכם שינפלד, והסיכון שבאי העברת אותם כספים מוטל על המוכרים מכוח הלכת וואלאס הנ"ל. נוכח האמור, יש לדחות את טענת הנתבעים בסיכומיהם כי את החתימה על הסכם המכר עם התובעת ביצע עו"ד שינפלד כנאמן ואילו הנאמנות החלה רק בשלב החזקת הכספים, וטענתם בסיכומיהם כי לא הוכחה נאמנות, נטענה כלאחר יד, ללא כל פירוט והיא נסתרת באמור בייפוי הכוח ובהסכם שינפלד.
ד. טענת הנתבעים בסיכומיהם כי עו"ד שינפלד חרג מהרשאה שניתנה לו, היא טענה עובדתית אשר לשם הוכחתה שומה על השולח להעיד את השלוח כדי להטיח בו טענה זו ולשמוע תגובתו. משנמנעו הנתבעים מלהעיד את עו"ד שינפלד, נשללה מבית המשפט היכולת לברר טענה זו, ודי בכך כדי לדחותה. יתירה מכך, על פי הסכם שינפלד, באותה נקודת זמן שבה ניתן ייפוי הכוח, מלוא התמורה בגין הדירה כבר הייתה מופקדת בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד, ולמעשה ההרשאה שניתנה לו נגעה להעברת הזכויות בדירה על שם התובעת. ברם, אין חולק כי הוא לא חתם על שטרי מכר בשם הנתבעים לצורך העברת הזכויות על שם התובעת, וזו מתבקשת במסגרת הליך זה.
ה. אשר לטענות הנתבעים בקשר לתום ליבה של התובעת, בשום שלב לא העלתה התובעת טענה לפיה היא זכאית להירשם כבעלים בדירה מכוח תקנת השוק, לפי סעיף 10 לחוק המקרקעין. התובעת אבחנה את הפסיקה אליה הפנו הנתבעים בסיכומיהם בנושא זה, וטענה כי במקרה דנן אין מדובר במשולש יחסים, אלא ביחסים דו צדדיים בין התובעת לבין עו"ד שינפלד בתוקף מעמדו כנאמן. ענין זה משליך על האופן בו יש לבחון את תום לבה וזאת מבלי להמעיט בגרסתה כי פעלה בתום לב והסתמכה על מצגיו של עו"ד שינפלד.
ו. התובעת התנגדה לטענת הנתבעים כי התנהגותה עולה כדי עצימת עיניים, בהדגישה כי המוכרים עצמם סמכו על עו"ד שינפלד, משחתמו לטובתו על ייפוי כוח בלתי חוזר ועל הסכם המכר, וכי המציאות מלמדת כי אנשים בוטחים בעורכי דין, וברוב המקרים מציאות זו מוכיחה עצמה. במקרה הנדון, כאשר הקדימה התובעת את התשלום הראשון בסך 150,000 ₪, היא לא חשבה כי שמה את כספה על קרן הצבי, ולטענתה ממילא אין להקדמת התשלום נפקות מעשית, מאחר שלפי הסכם המכר שנחתם עמה, במעמד חתימתו היה עליה לשלם את הסכום אותו הקדימה, ואשר ישמר בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד.
ז. אשר למחדל שמנסים הנתבעים בסיכומיהם ליחס לתובעת בכך שראתה מעטפה גדולה והאמינה כי יש בה צו ירושה, מבלי לדרוש לעניין באותה המעטפה - חזרה התובעת על גרסתה כי האמינה לעו"ד שינפלד כי צו הירושה הגיע וכי בעקבות כך קרא לה לחתום על ההסכם. לטענתה, גם עו"ד צור עצמה בטחה בעו"ד שינפלד, ולא דרשה ממנו אסמכתא על פתיחת חשבון נאמנות מיוחד על שם המוכרים, בו מופקדים 460,000 ₪. משכך אין להתפלא כי גם התובעת, "הדיוטית בענייני משפט" האמינה לדבריו כי ניתן כבר צו ירושה.
אשר לתמיהות הנתבעים ביחס לפיצול התשלומים שנקבע בהסכם, ולכך שהתשלום השני אינו מותנה בדבר, טענה התובעת כי היא אינה אחראית לניסוח של עו"ד שינפלד שפעל כנאמן שלהם, ובתור שכזה, הוא הוחזק, לאותה עת, כמי שפעל לטובתם, והוכח כי שלמה את מלוא התמורה על פי ההסכם.
ח. התובעת התנגדה לניסיונם של הנתבעים להטיל דופי בתום לבה תוך שהם טוענים כי שיפוץ הדירה מומן מכספה מתוך אותם 150,000 ₪ שהקדימה ושלמה. התובעת לא כשלה בלשונה עת אמרה כי שיפצה את הבית, משהתייחסה לשיפוץ אחר שעשתה לאחר שקיבלה את החזקה בדירה, ללא קשר לשיפוץ שנעשה לאחר שראתה את הדירה לראשונה ולפני קבלת החזקה בה.
ט. התובעת עמדה על גרסתה כי לא יוצגה על ידי עו"ד שינפלד וביקשה לדחות את ניסיונם של הנתבעים ליחס לה חוסר מהימנות עקב טענתה זו; זאת, בהדגישה כי סעיף 10.2 להסכם שנחתם עמה מתייחס להצהרת הצדדים כי ידוע להם ש"עורכי הדין המטפלים עבורם בביצוע ההסכם אינם אחראים באופן ישיר להתחייבות הצדדים בהסכם...". לו ייצג עו"ד שינפלד את שני הצדדים לא היה כל הגיון בניסוח סעיף זה בלשון רבים.
לעניין ייפוי הכוח שנתנה לעו"ד שינפלד, שלגביו העידה התובעת כי לא אותר על ידה והדבר הוצהר גם בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, גם בעניין זה בחרו הנתבעים שלא להזמין לעדות את עו"ד שינפלד, ולא עימתו את התובעת בחקירתה עם ייפוי כוח זה.
אשר לעובדה כי עו"ד שינפלד סימן בטופס המש"ח (ת/26) כי התובעת מיוצגת על ידו, התובעת לא נחקרה לעניין זה, והיא אינה חתומה על רובריקה זו. לא מן הנמנע כי בגלל דיווח זה של עו"ד שינפלד הגיע השובר לתשלום מס הרכישה למשרדו, ובעניין זה חזרה התובעת על גרסתה בעדותה ובסיכומיה.
י. עוד חזרה ובקשה לדחות את טענת הנתבעים כי שילמה את התמורה בניגוד להסכם, בחזרה על האמור בסיכומיה, וכן את הטענה כי עו"ד שינפלד החזיק בכספים כנאמן של שני הצדדים. לדידה, יש להבחין בין עו"ד שאינו מיצג צד לעסקה אך מוטלת עליו חובת אמון כדי להבטיח את זכותו של אותו צד שאינו מיוצג, לבין עו"ד המייצג צד ואף נחשב לנאמנו לצורך החזקת כספי התמורה. במקרה זה עו"ד שינפלד החזיק בכספים כנאמן של הנתבעים, אך נאסר עליו למעשה להעבירם לידיהם כל עוד לא ניתנו לתובעת שאינה מיוצגת בטחונות להבטחת זכויותיה, כגון רישום הערת אזהרה, מסירת החזקה ומסירת ייפוי כוח בלתי חוזר. בטחונות אלה שהיה צריך לספק לתובעת - גם אם היא אינה מיוצגת על ידו - אינם הופכים אותו לנאמן שלה אלא מטילים עליו חובת אמון כלפיה.
לפיכך עתרה התובעת לדחות את טענות הנתבעים בסיכומיהם ולקבל את תביעתה.