ונראה אפוא כי תוספת כתובה זהה לדין מזונות. וכשם שבדין מזונות לא נדרש הבעל לעשות את כל המאמצים המוכחים כדי להשיבה אם מורדת בו אינה רוצה בו עוזבת את הבית ותובעת גירושין, כך גם ביחס לתוספת כתובה אם היא מורדת בו עוזבת את הבית תובעת גירושין, מפסידה התוספת כאשר גם הוא אינו חפץ בה (וכהסבר הגרי"ש אלישיב) ואינו נדרש למאמצים מוכחים כלשון חברי כדי להפוך את החלטה הברורה, גם אם יש סיכוי שבריבוי הפיוס אולי ישנה את דעתה. לא נחשיבו כאילו הוא גירש בהסכמה וכאילו גרש מרצונו ונחייבו בתוספת כתובה ושלא כדברי חברי הגר"פ מונדשיין. רק כאשר "מרידתה" לכאורה אינה מתפרשת כמרידה כלל אלא כחלק מהמריבה ובקריאתו אליה ללא מאמצים מיוחדים, תשוב אליו, או אז יתפרש הדבר שהיא באמת רוצה בו. ואם במקרים שכאלה יזדרז לגרשה, אז יחוייב בתוספת כתובה כיון שיחשב שהוא המורד האמתי, והוא ניצל את ההזדמנות שכנראה חיכה לה וגירשה.
הוסיף לכך חברי הגר"י גרינברג בזה"ל:
"ועל כל אלה נוסיף שהרשב"א דן לגבי שאלת חיוב המזונות של האישה שהוגדר בפוסקים כחיוב אישות שהבעל מחויב לאשתו מעצם טבעה של קשר הנישואין וכמו שביאר החזון איש (בבא קמא, סימן כג' סעיף קטן כח') בהסבירו את שיטת רבינו אליהו בכתובות שבעל חייב להשכיר עצמו כפועל על מנת לפרנס את אשתו (הובא בתוספות מסכת כתובות, דף ס"ג, עמוד א', דיבור המתחיל "באומר איני זן ואיני מפרנס") וכדי להתנער מחיוב זה, נצרך משקל חזק כנגד לבטלו, מה שאין כן בשאלת תוספת הכתובה שחיוב זה הוגדר כמתנה שהבעל נותן לאישה ובמקרים רבים הובאה הסברה ש"אדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה", ברגע שהאישה תובעת את הגירושין ולא הצליחה להוכיח בצורה מוחצת שהאיש הביא לקץ הנישואין, אין לחייבו בתוספת זו".
עוד יש להוסיף כי גם לדעתו של הגר"פ מונדשיין שליט"א שרק במקרה שכופין או מחייבין את הבעל אז פטור מתשלום התוספת, אולם בכל מקרה (מלבד המקרה הנוסף שהבאתי בסמוך לעיל בשמו), כאשר מגרש בלי כפיה נחשב שמגרש ברצונו וחייב תוספת כתובה. והנה, ככלל התנהלות בית הדין דנא היא כי ביה"ד עושה מאמץ עילאי לשכנע את הצדדים להתגרש ולדון על עניין הכתובה לאחר
--- סוף עמוד 89 ---
סידור הגט. עיקר טעמנו הוא מטעמים רוחניים של כשלונות. וגם כי ביה"ד משכנעם בכל דרך כי לטעמו של ביה"ד במקרים הרליוונטים, לא נראה סיכוי אפילו קלוש לשלום בית ולכן חבל למשוך זמן רב של דיונים וכו'. הצדדים משתכנעים במיוחד משום שביה"ד נחשב כסמכות תורנית ורוחנית ומסכימים ומקבלים הם את עצתנו לפעמים לאחר שכנוע ארוך.