בנוסף, גם אם היינו מגדירים את הבעל שייחשב גם היום שחפץ בשלום בית שכן תביעתו לגירושין תוגדר כתוצאה של אי רצונה. אולם אם הייתה חוזרת בה ומסכימה להליך של שלום בית, אזי גם הבעל היה חוזר בו מתביעתו ונכנס להליך זה. גם אם זו תהיה הפרשנות, והרי לעניין חיוב או כפיה כדעת רבינו ירוחם בארנו כמה פעמים שלא נוכל לחייב בגט את הצד הנגרר למרידה, כאשר אם הצד הגורר למרידה והיוזם אותו היה חוזר בו, או אז גם הצד הנגרר למרידה היה חוזר בו חורוצה בשלום בית ובכה"ג לא נחשיבו כמורד ולא נוכל לחייבו גם לשיטת רבינו ירוחם, הגדרה זו נכונה לעניין חיוב או כפיה. אולם נראה כי לעניין תוספת כתובה ולפי פירושו השני של הגרי"ש אלישיב לא תהיה נפ"מ בכך. שכן לפי ביאורו אין טעם לקנס והפחתת הכתובה כאשר האשה מרדה ובעקבותיה גם האיש אינו חפץ. בכה"ג שוב אין טעם לקנס בכתובה כדי להשיבה ולהחזריה ממרידתה. עניין זה שייך גם אם מרידתו של האיש הינה מרידה רק בעקבותיה ולו הייתה חוזרת בה גם הוא היה חוזר בו. גם בכה"ג שייך רעיונו וסברתו של הרב אלישיב שכן כיון שהיא לא רוצה וכל זמן שהיא אינה רוצה, גם הוא אינו רוצה בה, הרי כי אין טעם לקנס מבחינתו שכן אינו רוצה בהליך שכנוע כאשר החליט שאינו רוצה בה בשל אי רצונה וממילא שבנו לסברת אדעתא למישקל ולמיפק לא כתב לה.
עוד יש להוסיף כי מה שאמרו במסכת כתובות (נד, ב) שדין תוספת כתובה ככתובה לעניין מורדת הוא רק כאשר האיש חפץ בשלום בית או אז קנס הכתובה שיים בתוספת כמו בעיקר כתובה אולם כאשר האיש מורד בעקבות מרידתה בכה"ג שונה דין עיקר כתובה מתוספת כפי שמשמע להדיא מדברי רבינו ירוחם המחלק ביניהם.
כך מובא שם:
"דאמר ר' איבו אמר רבי ינאי: תנאי כתובה ככתובה דמי. נפקא מינה? למוכרת, ולמוחלת, למורדת, ולפוגמת, לתובעת, ולעוברת על דת..."
ופרש"י:
"למורדת, דתנן בפרקין (לקמן סג) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה כו' עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה לא תימא כנגד מנה מאתים לחודייהו אלא אף התוספת פוחתין והולכין".
הפסד תוספת כתובה כאשר ביה"ד שכנע את הבעל להתגרש ולדון בכתובה לאחר מכן
עוד ברצוני להוסיף ולחדד שוב נקודה נוספת וכמו שכתבנו לעיל. כתבתי ביחס לדברי חברי הגר"פ מונדשיין שליט"א הסבור כי רק כאשר כופין או מחייבים בגט, מפסידה האשה תוספת כתובה כי רק אז ישנו הכלל של על דעת למשקל ולמיפק לא כתב לה. אין דעתי עמו בזה, וכהכרעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל במסקנתו. אולם גם לשיטתו של חברי, הרי כאשר ביה"ד יוצא מכליו לשכנע את