ועי' באבני מילואים שם שחולק עליו בדעת הרשב"א, ומוכיח שגם הרשב"א מודה להרמ"ה, אך מכל מקום הבית יעקב כתב שלכו"ע במקום שפירש שיכולה לתת מתנה אינו חוזר. ולפי זה יש מקום לומר שבכל מקום שהדירה רשומה ע"ש האישה בטאבו שביכולתה למכור ואין מי שימחה בידה תו לא חוזרת המתנה במרידתה.
אך נראה שבנידון דידן, שגם לצדדים היה ברור שאין מדובר במתנה מוחלטת וכמו שהוכחנו לעיל, ולכן נראה שלכולי עלמא חוזר. ולפי האמור, המשמעות היא שהיה ברור לצדדים שהמתנה מוגבלת ותחזור במקרה של גירושין, ואם כן אף לדעת הבית יעקב ודעימיה שמתנה חלוטה אין המתנה חוזרת במרידה, בנידון דידן אדרבה לכו"ע המתנה חוזרת. ומה שהדירה נרשמה בטאבו ע"ש האישה, אין בזה התנגדות להנ"ל שכן לא דובר על החזר הדירה אלא על החזר הכספים בלבד שמהם נרכשה הדירה.
האם חוזרת המתנה עצמה או רק שוויה?
בנושא זה כתב הגריש"א הובא בפד"ר שיש לחלק בין מקרה שבו הבעל או הקרובים נותנים את המתנה ישירות לאישה, לבין מקרה שבו צד ג' נתן את המתנה בגלל כספים של הבעל או הקרובים. וכן כתב לדינא הגר"ג צימבליסט (בפד"ר כרך יד עמודים 21–22) שמי שהשקיע בנכסי מלוג של אשתו שהוא מקבל את הכסף שהשקיע ולא את הנכס שבו השקיע:
"אולם יש לשים לב לטענתו הנוספת של ב"כ האשה המסתמך על הערתו של הגרי"ש אלישיב שליט"א בפס"ד שבכרך ד' עמ - 266, שכיון שבשעה שנקנה הרכוש ע"ש שניהם, א"כ לא הבעל הוא שהקנהו לאשה אלא המוכר הקנה לשניהם "וא"כ יש לדון אם בכלל יכול הבעל לטעון אדעתא למיפק לא אקני לה,
--- סוף עמוד 18 ---
כי הוא לא הקנה לה כי אם המוכר. ולפי"ז מצטמצמת טענת הבעל רק בנוגע לכסף ששילם עבור חלקה בדירה אבל זה לא יכול לפגוע בבעלות האשה בדירה. ולכן במקרה דמאז שרכשו הדירה עלה ערכה של הדירה יש לזקוף את זה לזכותה של האשה". עכ"ל. והנה הגריש"א שליט"א לא קבע מסמרות בענין זה, וכסיום דבריו שם: "אכן לצורך הדיון אשר לפנינו אנו פטורים מלקבוע מסמרות בנקודה זו". אכן בפס"ד אחר שבכרך ה' עמ' 170 אכן קבע הגריש"א שליט"א מסמרות בנדון וז"ל שם בהמשך הדברים: "כשם שאם אמר בפירוש למוכר שהוא קונה מלבושים וכיוצא בזה עבור אשתו, דבכה"ג אליבא דכ"ע זכתה האשה מהמוכר, ובאשר היא מרדה בו, נראה פשוט שיכול לדרוש ממנה את הכספים שהוציא עליהם". הרי החליט שם שאפילו באופן שהאשה קנתה "ישר" מן המוכר, אם הבעל שילם את הכסף, יכול הוא, במקרה שהיא מורדת, לדרוש ממנה את הכסף ששילם עבורה, אבל אינו יכול לדרוש ממנה להחזיר לו את החפץ עצמו. עיין שם היטב. לכן בנידוננו יש לקבוע שאת הרכוש עצמו שנרשם חציו על שמה לא יוכל הבעל לדרוש בחזרה, כי אפילו אם לא נקבע מסמרות בסברא זו, הרי כבר אמרנו בריש דברינו שהאשה נחשבת למוחזקת במה שרשום על שמה, ואם יש אפילו ספק בנדון, הרי מספיקא לא מפקינן מן המוחזק. ולכן הרכוש בנדל"נ הרשום על שמה אין להוציא ממנה, אולם היא חייבת להחזיר לו את [עמוד 29] הכספים ששילם עבור רכישת הרכוש הזה".