ואכן, האיש הציג לפנינו מסמכים של העברת תשלומים בשנים 2012-2013 של הוריו ישירות לקבלן.
ומעתה, לפי האמור לעיל, במקום שצד ג' נתן בפועל את המתנה לאישה ורק מקור כספי המתנה התקבלו מהבעל או מקרוביו, במקרה כזה אף במקום שנפסוק שהמתנה חוזרת, אין מדובר על החזר של גוף המתנה אלא רק החזר של שוויה כלכלי בעת נתינת המתנה, ולפיכך אין מקום לתביעת האיש לקבל חזקה גדולה יותר בדירה עצמה ואת הדירה יש להשאיר כפי רישומה היום ע"ש שני הצדדים בשווה.
כמה כסף בפועל האישה קיבלה מתוך מתנת ההורים
למרות האמור, סכום המתנה בפועל שקיבלה האישה אינו ברור דיו, שכן אמנם ההורים נתנו כאמור סכום של 500 אלף ₪, אבל מצד שני אין ספק שגם האישה תרמה למאמץ של קניית הדירה והביאה כספים עבור הדירה.
והנה הדירה נרכשה באופן הבא:
"122. הצדדים רכשו את הדירה ממקורות המימון כדלהלן: 500,000 ₪ הלוו לצדדים הוריו של הבעל. ועוד 100,000 ₪ כספי פיצויים שקיבל הבעל מתאונת דרכים שעבר, כספים שברגיל אינם ברי איזון על פי סעיף 5.1 לחוק יחסי ממון. כמו כן, סך נוסף של כ- 800,000 ₪ משכנתא שנטלו הצדדים (ההחזר החודשי של 7,250 ₪) והיתרה מכספים המשותפים לצדדים".
הדירה עלתה שני מיליון ₪. 600 אלף ₪ מהאיש והוריו, כ-800 אלף ₪ משכנתא. והיתרה מכספי הצדדים. לפי זה הרי קרוב לכמחצית הדירה – סך של כ-800 אלף ₪ - הגיע ממשכנתא משותפת. למעלה מחצי מיליון ₪ נוספים – מכספי הצדדים. והיתר כחצי מיליון ₪ - מהורי הבעל.
ומאחר והדירה רשומה בשווה על שם שני הצדדים, הרי אם כן אין שום הכרח לומר שהכספים שהתקבלו מההורים התחלקו שווה בשווה בדירה בין הצדדים, אלא יתכן שהמתנה מהורי הבעל נבלעה ברובה בחלקו של הבעל בדירה ומנא לן לומר שחלק האישה בדירה נרכש ממחצית כספי ההלוואה או המתנה. הרי האישה השקיעה גם היא בדירה ע"י המשכנתא והכספים המשותפים, ולכן יש מקום לומר שהכספים שלה כולם הושקעו בחלק שלה בדירה ורק רבע ממתנת ההורים הושקע בחלקה בדירה. ודומיא דמאי דאמרינן בעלמא דאין ברירה, ואי אפשר לסיים ולומר שכסף פלוני הלך לרכישת חלק מסויים דוקא בדירה, ולכן האישה יכולה לטעון שייתכן שהיא לא נהנתה ממחצית מליאה של כספי ההלואה והמתנה אלא רק מחלקם, החלק שלא היה אפשר לה לקנות בלעדי כסף זה, והשאר נרכש מהכספים שהיא הביאה לבד או ביחד. ונמצא, שיש לטעון ולומר ששלושה רבעים מהמתנה הנ"ל של ההורים הובלעה בחלקו של הבעל.