--- סוף עמוד 21 ---
כלומר, הצדדים לקחו משכנתא משותפת בסך של כמיליון ₪ וכן כספים שונים של הצדדים, כך שבסופו של דבר אין הכרח שמחצית מליאה של המתנה הלכה עבור חלקה של האישה בדירה אלא אפשר שהיא מגולמת בעיקר בחלקו של האיש בדירה. ולכל היותר כרבע מהמתנה גולמה בחלקה של האשה בדירה. ומאחר וקיי"ל דאין ברירה בדאורייתא לכן אי אפשר לקבוע מהו הסכום המדוייק של המתנה שאפשר לייחס אותו לחלק של האישה בדירה בדוקא ולא לחלק של האיש.
ודומה לזה מצינו בחק יעקב הלכ' פסח סימן תמח, ביהודי וגוי שהיה להם חמץ בשותפות, ולאחר הפסח חלקו את החמץ. שחלקו של הגוי מותר בהנאה לאחר הפסח ואינו כחמץ שעבר עליו הפסח, אלא אמרינן שהתברר שזה היה חלקו מאז ומעולם מפני שבדרבנן יש ברירה, ובשאג"א סימן צ' כתב שייתכן שאף שחלקו של היהודי מותר בהנאה לאחר פסח, וכתב, (שו"ת שאגת אריה (ישנות) סימן צ'):
"מיהו כ"ז בחלקו של נכרי אבל בחלק המגיע לישראל בזה וודאי יש לדון הרבה מי אמרי' כיון דיש ברירה חלקו וודאי אסור בהנאה דה"ל חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח או דילמא כיון דקי"ל אין ברירה בשל תורה א"כ הא דבדרבנן יש ברירה ע"כ קל הוא שהקילו חכמים בשל דבריהם לסמוך על ברירה ולקולא הוא דאמרי' יש ברירה כגון גבי חבית דמותרת מה"ט דיש ברירה אבל לחומרא כמו הכא דאי אמרת יש ברירה וזהו חלקו של ישראל המגיעו משעה ראשונה ואסור לא אמרינן. אלא אדרבה אמרי' אין ברירה לקולה ומה שביד ישראל הוא חלקו של נכרי ומותר בהנאה. ונ"ל דדין זה תליא באשלי רברבי דע דשם בפ' השולח תניא ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפין טבל וחולין מעורבין זה בזה ד"ר רשב"ג אומר של נכרי פטור ושל ישראל חייב משום דס"ל יש ברירה ורבי ס"ל אין ברירה הכי מפ' לה בגמ' ופירש"י טבל וחולין מעורבין זה בזה אין לך כל חטה שאין חציה טבל וחציה חולין שחלק הנכרי פטור ואף לאחר שחלקו התבואה הלוקח מן הנכרי צריך לעשר ואף ישראל צריך לעשר את שלו מיניה וביה ולא ממנו על טבל גמור ולא מטבל גמור עליו מפני שמפריש מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור אבל כי מפריש מיניה וביה מעשר שלם נמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו כו' ולת"ק אין ברירה ואפי' חלקו בספיקא הן עומדין ע"כ. הרי לפירש"י למ"ד אין ברירה אף לאחר חלוקה אמרינן דחלקו המגיע מעורב מחצה שלו ומחצה של חבירו. א"כ בנדון שלנו חלק המגיע לישראל אסור בהנאה ממ"נ אי יש ברירה וזהו חלקו למפרע ה"ל חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ואפי' את"ל אין ברירה הרי אמרינן דכל חלק וחלק מעורב ממחצה שלו וממחצה של חבירו והרי חלקו המגיע לישראל מחצה שלו אסור בהנאה ואף על גב דמחצה של נכרי שבתוך חלקו שרי בהנאה ה"ל מחצה על מחצה ואין חמץ שע"ע הפסח שרי ע"י תערובות אלא ברובא דהיתרא ולא במחצה על מחצה. מ"מ התוס' חלקו שם על רש"י וכ' ונראה דאין תקנה לטבל זה דכיון דאין ברירה שמא הגיע לו כל חלקו של נכרי או חציו ולא ידעינן כמה ואי מעשר מיניה וביה שמא מעשר מחלקו והשאר חלקו של נכרי או איפכא או מקצתו ולהאי פי' למ"ד אין ברירה מספקינן שמא הגיע ליד ישראל כל חלקו של נכרי וכיון דהכי הוא מספיקא חלק שביד ישראל מותר בהנאה דאמרי' אין ברירה להקל בדרבנן וזה שבידו חלקו של נכרי הוא ושביד הנכרי הוא חלקו של ישראל וה"ל שביד ישראל חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח ושרי בהנאה".