לפי"ז שכל מתנה ע"מ להחזיר היא קניין לזמן וממילא ל"צ הקנאה נוספת בחזרתה, הרי שממילא אין צורך בהלכות תנאים, דרק אם צריכה המתנה להיות בטלה למפרע כך שזה גזל בידו צריך להלכות תנאים, והנה יש הרבה מה להאריך הן בגדר 'מתנה לזמן' והן בראיות מהש"ס אם אכן ניתן להבין כך, אך לא כאן המקום.
והנה לפי שתי ההבנות הנ"ל המתנה שניתנה וחוזרת לבעל ניתנה כמתנת קניין הגוף, אלא שלהבנה הראשונה איננה פוקעת או מפסיקה מאיליה אלא על האשה להקנות אותה חזרה לבעל, ואם לא תעשה כן נמצא שמעולם לא הייתה שלה וגזל הוא בידה, ואילו להבנה השנייה היא מלכתחילה ניתנה רק עד השעה שהתגרשה ואין צורך שתקנה לבעל שכן כעת המתנה שלו. ייתכן שתהיה נפק"מ נוספת בין צדדים אלו במקרה שבהגיע השלב שעליה להשיבה אבדה המתנה, כך שאת התנאי כבר לא יכולה לקיים אולם המתנה של הבעל בכל מקום שהיא. והנה הצד השווה שביניהם הוא שהמתנה לא התבטלה למפרע, אולם ניתן להבין הבנה נוספת ולפיה אכן המתנה בטילה למפרע כי על-דעת שתמרוד בו ותצא, מעיקרא לא נתן, אלא שאז תעלה לפנינו שאלת השימוש בפירות שהיה לה עד עתה, מדוע לא מצינו שעליה להשיבם.
אמנם שאלה גדולה היא האם יש בכוחה של אומדנא כדי לבטל את מתנה למפרע ולומר שמעולם לא התחילה, וכך אכן למדו תוספות בכ"מ. אולם עיין ב'משנה למלך' הלכות זכיה ומתנה (פרק ג' הלכה ח') שכתב:
"וכל האומר ע"מ כו'. הנותן מתנה לאחד ואמר שאם ימות בלא זרע שתחזור המתנה ליורשיו ולא כפל תנאו יש להסתפק אם נאמר דכיון דלא כפל תנאו תנאי בטל ומעשה קיים. ונראה דהכא אין צורך למשפטי התנאים ולא מיבעיא לדעת רבינו ז"ל דאית ליה דבמעכשיו אין צורך לכפילת התנאי דפשיטא דהכא אף
--- סוף עמוד 29 ---
שאמר בלשון אם מהני בלא כפילת התנאי שהרי ה"ה בפ"ו הל' אישות נתן טעם לדבריו וכתב משום דמעכשיו חל מעכשיו ויתקיים התנאי אבל באם שאין המעשה חל עד שהתנאי יתקיים והתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול עכשיו ולפיכך צריך חיזוק יותר ע"כ. וא"כ בנדון זה פשיטא דמעכשיו היתה המתנה דאם לא עכשיו אימתי. ואף שאמר בלשון אם פשיטא דפירושו הוא מעכשיו. ואף לדעת התוס' דס"ל דמעכשיו נמי צריך כפילת התנאי הוא בתנאי שאם לא יתקיים התנאי תתבטל המתנה למפרע ומש"ה צריך חיזוק בתנאים. אבל בנדון זה שאף אם ימות בלא זרע אינה מתבטלת המתנה למפרע שהרי כתב הרא"ש דאם מכר ונתן מה שעשה עשוי משום דה"ל כאומר ואחריך לפלוני פשיטא שאין צורך לכפילת התנאי שהרי המעשה מתקיים מעכשיו אף אם לא יתקיים התנאי ואין התנאי בא אלא לומר שאם לא יתקיים התנאי שלא תמשך המתנה לעולם. ולפ"ז נ"ל דהנותן מתנה ואמר שאם לא יתן מנה שלא תמשך המתנה כי אם עד עשר שנים דאין צורך בזה לכפילת התנאי. והטעם מבואר במ"ש דכל שהוא מתנה תנאי לעקור מתנתו משעה ראשונה אז צריך חיזוק דהיינו משפטי התנאים לפי שבא לעקור דבריו הראשונים אם לא יתקיים התנאי אך כל שהתנאי אינו אלא לענין המשך המתנה א"צ חיזוק לפי שאינו עוקר דבריו הראשונים וה"ל כאילו סיים דבריו שהמתנה זו היא עד זמן פלוני וכ"ש בנ"ד דכיון דהרא"ש כתב דהוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני משוינן ליה לכל מילי ולא בעינן משפטי התנאים".