ולפי"ז בנידון דידן שהאשה טרם הוכרזה כמורדת, ועדיין לא הפסידה הכתובה, היא אינה חייבת להחזיר לבעלה את חצי הדירה שנתן לה במתנה שהואיל וזה רשום על שמה הרי היא המוחזקת בה, ותוכל לומר קים לי כהני רבוותא, שכל עוד שלא הפסדתי הכתובה איני חייבת להחזיר המתנה, ואין להוציא ממנה".
כפי שציין, דין זה אינו רק מחלוקת ראשונים אלא אף בשו"ת 'תורת אמת' לרבי אהרן ששון סימנים נ"ד-ו' דן בדין החזר מתנות מהבעל לאשה, ובין נימוקיו לכך שאי"צ להשיבם מופיע הנימוק ולפיו מדברי הטור משמע שרק "שם מורדת" הוא שמחיל על האשה חובה להשיב מתנות ולא קודם הכרזתה, התראותיה וכתיבת איגרת מרד.
שאלה זו משקל רב לה שכן מקרים רבים העומדים לפני ביה"ד, אינם מגיעים לידי "הבשלה" בדמות הכרזה וקביעה כי אכן על האשה מוטל "שם מורדת", וזאת בשל ההסכמה המשותפת להתגרש, כגון במקרה שלפנינו. ביה"ד לא יפתח דיון מיוחד על דבר מעמדה של האישה וגם לא יכתוב אגרת מרד, רק בכדי להכריע בעניין המתנות, כמו"כ יפה כוח מה שכתב הגר"ח צימבליסט בפסה"ד הנ"ל:
"נראה שאין מקום להכרזה כזאת. שהרי גם הבעל אין לו שום מחשבה לחזור לשלום בית, וגם הוא חפץ בגירושין, ואף פתח בראשית הדיונים תיק לצו הפרדה וכנ"ל. ורק עתה, בסוף הדיונים, לפני מתן פסה"ד, הזדרז הבעל והגיש תביעה להכריז עליה כמורדת, וכמובן שאין מגמתו בזה אלא לשפר את מעמדו בביה"ד ביחס לרכוש, ותו לא. ובכהאי גוונא, שגם הבעל אינו חפץ באשתו ואינו מקווה לשלום בית, אין טעם להכריז עליה כמורדת. כי עיקר מגמת ההכרזה היא לאלץ את האשה לשוב ממרדה ולחזור לבעלה, וכלשון השו"ע /אה"ע/ סי' ע"ז: הוי
--- סוף עמוד 34 ---
יודעת שאם את עומדת במרדך אפילו כתובתך מאה מנה הפסדת. ולכן כאשר הבעל אינו חפץ בה, אין מקום לאלצה לשוב אליו, ואין להכריז עליה כמורדת.
והדברים מפורשים בדברי רבנו ירוחם שהבאנו למעלה, שכתב שם: אשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא. וטעמו של דבר הוא כנראה כמו שכתבנו, שכיון שגם הוא אינו חפץ בה ולא שייך המגמה לאלצה לשוב אליו, שוב אין מקום להכריז עליה כמורדת להפסידה הכתובה. וכבר כתב כן - על יסוד דברי רבנו ירוחם הנז' - הגריש"א שליט"א בפס"ד שבכרך ו' עמ' /י"ג/, וז"ל: במקרה והאשה סירבה ומסרבת להשלים עם בעלה, והבעל גם הוא לא רוצה אותה, בכה"ג נראה דלא הפסידה כתובתה, שהרי אין כאן מקום להכריז עליה כמורדת לאלץ עליה עי"ז לחזור ולהשלים אתו.