נמצא דבנידוננו אין להכריזה כמורדת להפסידה הכתובה. ומכיון שלא הפסידה הכתובה לא הפסידה גם את המתנה שנתן לה, דהיינו חצי הדירה הרשום על שמה, הואיל והיא מוחזקת בה".
ומכאן, גם למקרה שלפנינו.
והנה חברי העיר כי הגרי"ש אלישיב זצ"ל הביא בכמה מפסקיו את דברי ה"תורת אמת" שללא שכתבו עליה אגרת מרד אינה מפסידה מתנות. אולם ב"קובץ תשובות" ח"ג ממנו בסימן קצ"ט חידש בכוונת הרמ"ה שכתב: "אבל נתאלמנה או נתגרשה מתוך מירדה לאחר שכתבו עליה אגרת מרד שהפסידה כל כתובתה הפסידה כל מה שנתן לה", שכוונתו להשוות "נתגרשה" ל"נתאלמנה". והרי בנתאלמנה נראה שאף אם מרדה קודם מיתתו אינה צריכה להשיב מתנות כי המרידה לא הביאה בפועל להוצאתה ואין כאן "אדעתא למישקל ולמיפק", דלא המרידה הביאה להיפרדות ביניהם אלא המיתה, ולכן כל הסיבה שעליה להשיב מתנותיה היא אך ורק בגלל כתיבת אגרת מרד עליה והכרזתה כמורדת שאז מיד הפסידה אף קודם מיתתו ודומיא דהכי בנתגרשה, רק אם סיבת הגרושין לא הייתה מחמת שמרדה בו אזי רק הכרזתה כמורדת תביא להפסד המתנות אולם אם מגרשה בגלל שהיא תובעת גט ומקניטתו עד שמגרשה אדעתא דהכי לא יהיב לה והפסידה מתנותיה אף בלא שנתנו לה שם מורדת.
והנה אף שתשובה זו הינה משנה אחרונה מ"מ אף משנה ראשונה לא זזה ממקומה. אולם ביתר מכך, הבנת הגרי"ש מבוססת על כך שהפסד המתנות הינן מדין האומדנא, אולם חזינן שהגר"ח צימבליסט דווקא ביאר את שיטת הרמ"ה רק מצד ההבנה שזה קנס, ולפי הבנה זו לכאורה אין לומר כהסבר הגרי"ש זצ"ל.
והנה בפסקי דין רבניים חלק יד עמוד 27, מופיע פס"ד שנכתב ג"כ ע"י הגר"ח צימבליסט מספר שנים לאחר כתיבת הפס"ד הקודם, ובו חזר בו מהסברו הנ"ל שהפסד המתנה מטעם קנס, ולפי חזרתו לא תמיד יצטרכו הכרזה עליה כמורדת כדי להפסידה מתנות וז"ל שם:
"ועפ"י הדברים האלה נראה להסביר את שיטת הראשונים שאין המורדת חייבת להחזיר המתנות אא"כ עשו בה ההכרזות וכו' והפסידה הכתובה, וכפי שהבאנו בפס"ד שבכרך י"א עמ' 255. ובאותו פס"ד הסברנו שיטתם שסוברים הם שכל עיקר דין החזרת המתנות הוא קנס שקנסו את המורדת, ולכן זה תלוי בהפסד הכתובה, שכל עוד לא קנסוה על הכתובה לא קנסוה על המתנות, עיין שם, אולם לפי הדברים דלעיל אפשר להסביר בדרך יותר פשוטה והוא דבאמת טעם החזרת המתנות הוא כפשוטו מחמת האומדנא דאדעתא למשקל ומיפק לא אקני לה, אולם במה דברים אמורים כשהיא מוציאה אותו, דהיינו כשהיא מכריחה אותו לגרשה, משא"כ כשהוא מוציאה מרצונו אין כאן האומדנא הנ"ל והמתנות שלה.