לאור דברי הראשונים הנ"ל מסתבר, שכאשר יציאת האשה אינה פרי רצון הבעל אלא נאלץ הוא לגרשה, למשל מכוח ההלכה, תצטרך להשיב לו את בגדיה. וכך למד המגיד-משנה מדברי ראשונים אלו. ובח"מ (סימן צט' ס"ק ב') דקדק מדברי המגיד משנה, שאם אין כופין על הבעל לגרש אזי אין שמין אף כשיש לבעל טענה צודקת להתגרש מהאישה, למשל, במקרה בו היא זינתה תחתיו ולכן הוא מגרשה. אולם על מקרה שכזה הביא הטור בסימן צ"ט את בעל העיטור שפסק שכן מפסידה "וכתב בה"ע דווקא שמוציאה מדעתו בלא טענה רק שמוצא אחרת נאה הימנה, אבל סרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה". והטור לא הביא מי שחולק על בעל-העיטור למרות שנוקט בביטוי המורה כאילו יש כאלו, דכתב "ואפילו לדבריו נראה". דברי בעל העיטור שהובאו בר"ן ונפסקו בשולחן ערוך (שם סעיף א) "אבל בגרושה שגירשה בעלה מדעתו בלא טענה אין שמין לה" – משמע שדווקא בלא טענה אין שמין אבל אם יש לבעל טענה 'שמין' את כסותה לכאורה אינם כסברת המגיד משנה שכל עוד לא כופין את הבעל לתת גט אין שמין את הכסות. אכן החלקת מחוקק ס"ק ב' לומד במ"מ שחולק על בעל העיטור, וכתב שכדברי המגיד משנה נראה גם מדברי הרי"ף והרא"ש, אך הוא כותב שמדברי המחבר משמע שאם יש לו טענה למה הוא מגרשה, מקזזים מה שעליה אפילו שהגירושין הם לרצונו, ונראה שדעתו נוטה להלכה שרק אם כופין אותו לגרש מחזירה מתנותיה ולא כאשר מגרשה מרצונו גם אם עושה זאת מחמת סיבה מוצדקת.
אולם הבית שמואל (שם ס"ק ב') יישב את דברי המגיד משנה באופן שלא יחלוק על העיטור. לדבריו, גם המגיד משנה יסכים שכל עוד יש לבעל עילה מוצדקת לתביעתו להתגרש 'שמין'. ומה
--- סוף עמוד 41 ---
שהזכיר בדבריו, כאשר כופין אותו לגרש, בא לרבות שאפ"ה שמין מה שעליה, למרות שהוא סיבת הכפייה לגרשו, ולא כדי למעט כשמגרשה ברצונו מסיבה מוצדקת. וזה לשונו:
"ואפשר העיטור איירי אף אם הוא מגרש אותה מ"מ כיון דהיא גרמה שמין, והמגיד איירי אפילו כשהוא הגורם כגון שהוא מאלה שכופין אותו לגרש והיא מבקשת הגט, שמין".
כלומר, המ"מ הוסיף שכל היכא שהכפיה על הגט היא עילת הגירושין, שמין. לפי זה עולה לכאורה שכאשר האשה היא זו שתובעת גירושין ובעלה נענה לה ומגרשה תצטרך להחזיר את בגדיה שנתן לה הבעל, אא"כ נאמר שהיה יכול שלא להיענות לה ומיקרי שהוא מגרשה.
בגדי שבת
ראינו שלדעת רוב הראשונים כאשר גירש אדם את אשתו מרצונו החופשי היא אינה משיבה את בגדיה, אולם ישנה מחלוקת אם בכל בגדיה הדין כן או שמא יש לחלק בין בגדי חול לבגדי שבת. הרשב"א בכתובות שם, והובא אף בר"ן כתב: