לפי זה לא ניתן להוכיח מהטור שם שלא מפסידה מה שנתן לה אלא רק כשהכריזו עליה באגרת מרד, שהיא מורדת והפסידה כתובתה ורק אז תפסיד מה שנתן לה. משום שהטור עוסק במורדת רגילה כאשר הבעל רוצה שלום בית. ועיקר דבריו הם שכאשר מפסידה תוספתה או אז תפסיד מה שנתן לה ומה שהתחייב לה. וכאשר אין צורך בהליך של הכרזות וכתיבת איגרת מרד, הרי כי גם ללא התהליך מפסידה תוספתה כי אדעתא למיפק לא כתב לה, וה"ה גם מתנותיה מחזירה גם לא ההליך מאותו טעם.
המקור ליסוד שאם אין צורך וטעם בהכרזות, מפסידה תוספתה ומתנותיה גם ללא ההליך
ומצינו פרשנות זו בפד"ר חי"ד עמ' 25 בפסק דינו של הגר"ח צימבליסט שליט"א כפי שציינו לעיל וכפי שצוטט גם בדברי חברי, שכתב בתורף דבריו בזה"ל:
"והנה כל הויכוח בין הצדדים אם יש להחיל על האשה שם מורדת הלא הוא לעניין החזרת המתנות, דאילו לענין הכתובה בלא"ה הפסידתה, שהרי הודתה שזינתה, ולחובתה היא נאמנת, כמבואר בשו"ע סי' קט"ו ס"ו ואם יביא הבעל עדים שגרה יחד עם אותו גבר תפסיד הכתובה גם מבלי הודאתה.
... ומלבד כל האמור נראה עוד דבנידוננו הפסידה את כתובתה מיד מדין מורדת, וכן עליה להחזיר לו מיד את המתנות כדין המורדת, מהטעם שיתבאר לפנינו בע"ה. דהנה באמת היה
--- סוף עמוד 68 ---
ראוי שכל מורדת תפסיד את כתובתה מיד, שהרי כל ענין הכתובה הוא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ובמורדת לא הוא מוציא אותה אלא היא מוציאה אותו, וכלשון החזו"א סי' ס"ט סק"ד "כיון שהיא מואסת בו ודאי היא יודעת דאין לה זכות לתבוע כתובה, דאיהי מגרשת ליה לדידיה, וכה"ג ראוי שתתן לו כתובה, וכדאמר גיטין מ"ט ב'". וכל מה שאמרו חז"ל דמורדת לא הפסידה הכתובה אא"כ עשו בה הכרזות והתראות וכו', היינו משום שכיון שתקנו חז"ל להשהות העניין, להכריז עליה ולהתרות בה כדי לאלצה לחזור ממירדה ולשוב אל בעלה (ולכן לא הצריכו הכרזות אלא באומרה בעינא ליה ומצערנא ליה ולא באומרת מאיס עלי, משום דבמצערנא ליה יש יותר סיכויים שתחזור בה, משא"כ במאיס עלי, אך גם במ"ע יש דעות שמ"מ צריך התראה והמלכה ושהיית י"ב חודש, והכל מטעם זה: שמא תחזור בה), לכן כל עוד לא עשו בה כל הסדר הזה הרי זה נחשב שהבעל מוציא אותה ולא שהיא מוציאה אותו, דאם מפאת מירדה היה עליו להמתין שמא יועילו ההכרזות וכו', ומשלא המתין איהו דאפסיד אנפשיה והרי זה כמגרשה מרצונו ויש לה כתובה.
ולפי"ז במקרה שברור לנו שאין שום סיכויים לשלום בית, והאשה תישאר במירדה, כגון בנידוננו שאין אנו מכריזים עליה ואין אנו משתדלים לעשות ש"ב, משום שמצוה לגרשה וכנ"ל, הרי אין כאן מה להמתין ומיד הרי זה נחשב שהיא המוציאה אותו, וממילא אין לה כתובה.