וסמוכין לדברינו מצאתי בתשב"ץ ח"ג סי' פ"ו וז"ל שם: "כיון שמוציא אותה מן הדין מאותו מקום למקום זה אם נמנעה אין לה כתובה כדין לעלות ושלא לעלות וכו', ואינה צריכה התראה אלא במורדת במקום דירת הבעל כדי לביישה ותשוב, אבל זה שרוצה לצאת והיא הפכה עורף גלתה דעתה שלא תשוב לעולם ואין אוסרין אותה בכאן מפני קשיות עורף כיון שאין לה כתובה אין לה תוספת וכו'". והנה התשב"ץ עצמו כתב שם "שזו כיון שהדין נותן לכופה לצאת והיא אינה רוצה הרי היא מורדת דאומרת בעינה ליה ומצערנא ליה", ומ"מ כתב שהפסידה הכתובה מיד ואין צריך בהכרזות וכן מבואר בברייתא כתובות ק"י ב': הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות וכו' תצא בלא כתובה. משמע מיד בלא שום הכרזות. משום שגילתה דעתה שלא תשוב לעולם", וביאור הדבר הוא כמו שכתבנו, שכיון שאין סיכויים שתחזור ממירדה הרי זה נחשב מיד כאילו היא מוציאה אותו, ולכן אין לה כתובה.
ועפ"י הדברים האלה נראה להסביר את שיטת הראשונים שאין המורדת חייבת להחזיר המתנות אא"כ עשו בה ההכרזות וכו' והפסידה הכתובה, וכפי שהבאנו בפס"ד שבכרך י"א עמ' 255. ובאותו פס"ד הסברנו שיטתם שסוברים הם שכל עיקר דין החזרת המתנות הוא קנס שקנסו את המורדת, ולכן זה תלוי בהפסד הכתובה, שכל עוד לא קנסוה על הכתובה לא קנסוה על המתנות, עיין שם. אולם לפי הדברים דלעיל אפשר להסביר בדרך יותר פשוטה. והוא דבאמת טעם החזרת המתנות הוא כפשוטו מחמת האומדנא דאדעתא למשקל ומיפק לא אקני לה, אולם במה דברים אמורים כשהיא מוציאה אותו, דהיינו כשהיא מכריחה אותו לגרשה, משא"כ כשהוא מוציאה מרצונו, אין כאן האומדנא הנ"ל והמתנות שלה. (ועי' סי' צ"ט ס"ב שכל שמוציאה שלא מדעתה, אפילו סרחה עליו אינה מחזרת המתנות וע' פת"ש שם סק"ז). ומטעם זה כל זמן שלא הכריזו עליה וכו' יש לה כתובה משום דנחשב כמוציאה מרצונו וכנ"ל, הכי נמי אינה מחזרת לו המתנות, דכיון דנחשב כמוציאה מרצונו וכנ"ל, אין כאן האומדנא דאדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה. ולפי"ז בנידוננו שקבענו שמפסדת הכתובה מיד ואין צורך בהכרזות, משום שאין סיכויים לש"ב ונחשב מיד כאילו היא מוציאה אותו. א"כ מטעם זה עצמו עליה להחזיר המתנות, דאדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה, וכמו שנתבאר.
--- סוף עמוד 69 ---
... העולה מן המבואר בקצרה: בנידוננו שאין מקום להכרזות והתראות משום שאין כאן מקום לש"ב, יש להחיל מיד על האשה דין מורדת, הן לענין הפסד הכתובה והן לענין החזרת המתנות. ולפי"ז אם יתברר לנו שהרכוש שע"ש האשה נקנה מכספו של הבעל, כי אז עליה להחזירם לו עתה כאשר מרדה בו".