בפסק דינו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל שציינו למעלה מח"ח עמ' 323 שהוא מקור החידוש של עיקרון זה, נכתב בזה"ל:
"והנה באשה שמרדה בבעלה קיי"ל דאינה מפסדת כתובתה אא"כ התרו בה והכריזו עליה בבכ"נ ובבמ"ד ד' שבתות, לפי דינא דגמרא (או לפי המשנה בהפחתת ז' דינרים כל שבוע), ובטרם עשו לה את הסדר הזה גובה כתובתה, כולל גם תוספת כתובה, ולכאורה מדין קל - וחומר איכא למילף, דבמקרה וגם הבעל מורד באשתו, שלא תפסיד כתובה ותוספת.
וז"ל רבינו ירוחם (משרים נתיב כ"ב ה"ח): וכ' מורי הראב"א כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לה אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה כמורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא. ומיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, ולאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מאי דיהיב לה מדיליה דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה.
ולפי האמור, לכאורה הדברים תמוהים, כשאשה היא המורדת בבעלה אינה מפסדת תוספת כתובה כל עוד ולא הכריזו עליה, ואם גם הוא מורד בה, אז מפסידה לאלתר את תוספת הכתובה, ומשום דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה, וכלפי לייא?".
ובמסקנתו כתב לביאור דברי רבינו ירוחם בזה"ל:
"וע"כ נראה לומר דההבדל הוא בזה, במקום שהאשה היא המורדת בבעלה, והבעל רוצה באשתו, הרי כל ההכרזות והתראות שנאמרו במורדת, וכל התקנות הללו לא באו אלא ללחוץ עליה שתמלך בדעתה ותשוב לחיי שלום עם בעלה. ולכן אם הבעל מגרשה בטרם נגמרו כל הפעולות הללו חייב לשלם לה כתובה ותוס' כתובה. משא"כ במקרה וגם הבעל לא רוצה בה הרי אין מקום לתקנה זו, וממילא קם דינא שמכיון שהיא לא רוצה אותו, הרי אדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה תוספת כתובה".
דברי הגרח"ג צימבליסט שליט"א בהבנת דברי הרמ"ה בטור תואמים ביסודם את דברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל בהבנת דברי רבינו ירוחם.
לפי כל הנאמר לעיל נמצא שבמורדים זה על זה אבדה האשה את מתנותיה ועליה להשיבם לבעל.
דעת הלב אריה לתלות דין החזרת מתנות ללא הכרזות במחלוקת שו"ע ורמ"א בהלכות יבום
והנה, ראיתי שבספר לב אריה להגאון אב"ד ת"א סי' י"ב בנושא: "בענין מורדת בלי הכרזה", כתב בזה"ל:
"יש לעיין במורדת שזנתה תחת בעלה, דאין להתרות בה כדי לאלצה שתחזור לבעלה ואם לא תחזור נכריז עליה כמורדת, מכיון שאסורה לבעלה. האם דינה כמורדת ומפסירה זכויותיה אף שלא הכריזו עליה, משום שהיא גרמה במעשיה שלא יוכלו להכריז עליה, או שמא כיון דקי"ל דמורדת מפסידה זכויותיה רק לאחר הכרזה כדאיתא בשו"ע אה"ע (סימן ע"ז סעיף ב'), א"כ דין הוא דרק לאחר הכרזה הפסידה, וכל זמן שלא הכריזו מאיזה סיבה שתהיה איננה מפסידה זכויותיה.