לפי זה דין החזרת מתנות כאשר האשה זינתה או כאשר גם הוא אינו רוצה בה ואין טעם בהכרזות, הוא כי לא הפסידה האשה את זכויותיה ולא מחזירה את המתנות מכיון שהדבר תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א ולא ניתן להוציא המתנות מתחת ידה.
אמנם לכאורה דבריו צ"ע שכן הבית שמואל שם (סק"ח) כתב בתו"ד בזה"ל:
"וי"א שאם רקקה וכו', החידוש הוא לדעת הרשב"א כל שאין תקנה לדבר אין דינה כמורדת. קשה ל"ל לכתוב דין חדש ולא כתב בקיצור בנתקדשה לאחר דאין דינה כמורדת. ועיין בלבוש שכתב ברקקה דוקא ס"ל לרשב"א דלא הוי מורדת דיש לומר דלא ידעה שאם תרוק אסורה ליבם משמע שנתקדשה דינה כמורדת".
נמצא שבמקרים שידעה והתכוונה למרוד בו כמו נדרה הנאה או נתקדשה המובאים שם בשו"ע לפני כן, גם לדעת הרמ"א היא נחשבת למורדת כאשר אין תקנה לדבר ואין מחלוקת בכך. וא"כ נדחו לכאורה דברי הלב אריה שתלה הדבר במחלוקת השו"ע והרמ"א.
--- סוף עמוד 71 ---
אמנם הלב אריה ביסס את דבריו על דברי הביאור הגר"א שצטט ממנו את תחילת הדיבור, ושם כתב הגר"א בסוה"ד להדיא שהרשב"א סובר את דבריו בכל המקרים וגם במקרים שהתכוונה למרוד בו. וכך באמת משמע ברשב"א עצמו וכמו שכתב לתמוה על דברי הב"ש והלבוש, בספר ראש פינה וכפי שנצטט להלן.
נצטט את דברי הב"ש שם (סי' קס"ה סק"ו):
"מבקשים ממנו, ואם אינו רוצה דינה כמורדת כיון שהיא גרמא לאסור עליו אף על גב שאין תקנה לדבר מ"מ דינה כמורדת בשני דינים אלו דכוונתה היתה על היבם והמחבר כתב בסתם ומבקשים ממנו וסמך עצמו על רס"ז כשהיא אינו רוצה להתייבם דדינה כמורדת והיינו מ"ש בסמוך בהגהות בשם י"א דאין לה דין מורדת היינו הרשב"א ס"ל כן כל שאין תקנה לדבר אין לה דין מורדת".
נמצא שהב"ש עצמו כתב בס"ק זה כמו הגר"א והראש פינה והערוה"ש. אלא שבסק"ח כתב וז"ל:
"וי"א שאם רקק' וכו', החידוש הוא לדעת הרשב"א כל שאין תקנה לדבר אין דינה כמורדת. וקשה ל"ל לכתוב דין חדש ולא כתב בקיצור בנתקדשה לאחר דאין דינה כמורדת ועיין בלבוש שכתב ברקקה דוקא ס"ל לרשב"א דלא הוי מורדת דיש לומר דלא ידעה שאם תרוק אסורה ליבם משמע שנתקדשה דינה כמורדת".
יתכן והב"ש לא הביא את הלבוש כמסקנה ברורה אלא כיישוב שלו לקושיא, אולם הוא עצמו לא סבר בברירות כמותו וכפי שכתב בפשטות בסק"ו וכאמור. וצ"ב. יש לציין שבב"ש במהדורה קמא הביא רק מש"כ בסק"ו וכדעת הגר"א והראש פינה והערוה"ש ולא כתב כלל את מה שכתב בסק"ח ולא הביא כלל את דברי הלבוש.