והנה, לעניין מזונות שאינו חלק מההכרזות ההתראות ואגרת מרד אלא דין מיוחד במזונות אשה במהותן ובהגדרתן, הרי גם במורדת שלא נעשה בה ההליך הנ"ל, היא מאבדת את מזונותיה כי היא אינה עמו ואינה מקיימת את חובותיה כלפיו.
כך גם לדעתי ביחס לתוספת כתובה ולמתנות שאינן חלק מההליך הנ"ל לא יהיה דינם תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א בסי' קס"ה. ועל פי העיקרון שבארנו על פי דברי הגרי"ש אלישיב בדין תוספת כתובה ברבינו ירוחם ועל פי פסק הדין של הגרח"ג צימבליסט שליט"א.
אמנם הגר"א הורביץ זצ"ל סבר שהמחלוקת מתייחסת גם למתנות, ואף שבמאמרו לא פרט ועסק בזכויות מורדת, אולם מאמרו של הגר"א הורביץ זצ"ל בספרו כפי שצוטט, יסודו בפסק דין. בסיועו ועזרתו של היועץ המשפטי של הנהלת בתי הדין הרב שמעון יעקבי שליט"א נמצא פסק הדין מתאריך ל' באדר א' תשנ"ב (05/03/1992). והנה, המקרה שם עוסק באמת במתנות גופא ולא בזכויות אחרות. הוא אף עוסק במתנה של דירה וכפי שנצטט אותו בסמוך, ונמצא כי לדבריו והצטרפו עמו הגר"א שפירא והגר"י הגר זצ"ל, נושא המתנות ללא הכרזה תלוי במחלוקת שו"ע ורמ"א. וכך הוא כתב שם:
"זהו ערעור על פס"ד של ביה"ד האזורי ת"א שניתן בתאריך ח' תמוז תשמ"ט. ואשר בו חזר בו ביה"ד מפס"ד קודם שנתן בתאריך ט"ו אדר א' תשמ"ט. ב"כ הצדדים הסכימו כי ביה"ד ידון ויחליט ע"ס הטעונים בכתב שהוגשו על ידם...
הבה ונבדוק משום מה חזר בו ביה"ד מפסה"ד הקודם אשר בו קבע: "מאחר וקיימת מחלוקת הפוסקים אם מורדת מפסידה מתנות גם אם לא הוכרזה כמורדת, או שאינה מפסידה כל עוד שלא כתבו עליה אגרת מרד, ומאחר שאין אפשרות להכריז עליה כאשר בעלה אינו חפץ בה ובנסיבות אלו נכנסנו למחלוקת הפוסקים הנ"ל אם מפסידה מתנותיה.
מטעמים אלו אין להוציא מן האשה את מחצית הדירה. אמנם הדירה אינה רשומה בטאבו ע"ש שניהם, אבל חוזה הדירה הוא ע"ש שניהם וישנה התחייבות של המוכר לרשום את הדירה ע"ש הצדדים, זו זכות בעלת ערך ואין להוציאה מידי האשה כאמור לעיל". ובעמוד 3 של פסה"ד נאמר: "ולדבריו אשתו אף אסורה לו על כן אין מקום להכרזה כמורדת.
כוונת ביה"ד בזה לומר שהואיל ואין מקום להכריז עליה משום כך, לכן לא תפסיד המתנות וכפי האמור בהמשך פסה"ד.
--- סוף עמוד 74 ---
אולם בפסה"ד השני נשוא הערעור, שינה ביה"ד את עמדתו וקבע שהבעל רוצה בשלום בית, ואילו האשה בלבד היא המסרבת, והפסידה המתנות גם שלא נכתב עליה אגרת מרד וכך נאמר שם בפסה"ד: